מישהי....?

[כנפיים לבנות]

מישהי....?

 

[סְקָאלִי]

אני יכולה?

מה קורה, אהובה שלי? אני כאן.

 

[הוקוס פוקוס1]

אני פה עכשיו..

מה קרה??

 

[לולי80]

פה בשבילך קטנטונת...../images/Emo201.gif

 

[כנפיים לבנות]

...

במורד הגרון מתחלקת מועקה "לא מספיק טוב", היא צועקת "אני לא מספיק טובה".... במורד הגרון מתחלקת מועקה היא כואבת , מטופשת מרגיזה את הסביבה וזה כואב, זה מפריע לתנועה וזה כואב, זה מפריע לתנועה (מועקה/ אבטיפוס)

 

[מ כ ס ה]

../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif...

 

[כנפיים לבנות]

.....

"...המרחק עושה את זה, כמובן. התרחקתי עוד ועוד, והבנות נעשו קטנות יותר ויותר, עד שנהיו רק נקודות זעירות, ולא יכולתי לראות אותן, מעשית או מטופורית. אי אפשר לזהות את הפנים שלהן כשהן רק נקודות זהירות, לא? אז לא צריך לדאוג אם הן מאושרות או עצובות. זו הסיבה שאנחנו יכולים להרוג נמלים. וכך, אחרי כמה זמן, התאבדות הופכת לפעולה שניתן לדמיין, מה שלא היה קורה אם הילדות שלך היו מביטות לתוך עינך בכל יום".... (ארוכה הדרך למטה/ ניק הורנבי)

........

 

[עדןןן בת]

יש התרחקות?!

למה נשמע מכל ההודעות פה שיש התרחקות מה?! אז לכל המרגישות רחוק....תנצלנה את הפורום ותתקרבנה זה עושה המון! בהצלחה והמשך יומטוב!

 

[חייכנית ואופטימית]

כנפיים מתוקה, מה קורה?

אפשר לעזור במשהו מעבר ל

ענקי?

 

[כנפיים לבנות]

...

סתם משפט שעשה לי קצת עצוב... היא טרחה בכלל להסתכל לנו בעייניים? לא נראה לי... סיפרו לי שהיא נפרדה.. שהיא נישקה אותנו ואמרה להתראות... שהיא הולכת לנוח... לא היה לנו מושג לאיזה סוג של מנוחה היא התכוונה (טוב, לי בטח לא היה מושג...) ולמי שעדיין לא יודעת או לא עשתה 1+1, היא לא הייתה ממש חולה.. האמת שממה שסיפרו לי לאף אחד לא היה מושג שזה מה שהולך לקרות.. היא.... התאבדה.. חשבתי על זה אחרי המפגש פורום. על זה שפעם ממש לא יכולתי לומר את המילה הזו, בשום קונטציה, ובטח לא במה שקשור אליה.. אבל היום זה קצת יותר קל.. רק במפגש פתאום לא הצלחתי להוציא את זה מהפה.. כאילו היא לא קיימת, המילה הזו... אפילו לכתוב את זה עכשיו היה קשה מידי.. לילות שכאלו... אבל יהיה בסדר בסוף.. אתם תיראו שיהיה! חיבוק זה המון, בימים הללו שאני מצאת את עצמי כל כך לבד בהם... (איך זה שכולם נעלמים דווקא כשצריכים אותם? מה, צריך לצרוח? אני באמת לא מבינה את זה...) אז.. תודה לכולכן!!

 

[חייכנית ואופטימית]

../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

אני שמחה שמצאת את האומץ להגיד את מה שאמרת...ומה שאמרת במפגש על המחלה של אימך, אני חושבת שיש בזה הרבה מן האמת, כי זה מאוד קשה לאמא, כמו שאת אומרת, להסתכל בעיניים של ילדיה ולדעת שהיא לא תראה אותם יותר...כתוצאה ממעשה שהיא הולכת לעשות... אין לי ספק שיהיה בסדר...את עושה רושם של בחורה מאוד חזקה ואמיצה... בכל מקרה אנחנו פה בשבילך והנה עוד קצת

לדרך...

 

[vered51]

יקירתי

מצטערת אם לא היה לך את המקום להיפתח בפורום. התאבדות היא דרך שאנשים הולכים לעולמם בדיוק כמו מחלות ודרכים אחרות. יש לי לצערי 2 חברים שהתאבדו, אחד בצבא והשני אחרי טיול בדרום אמריקה. הנושא מאד קרוב לליבי וברור לי שאנחנו לא יכולים להבין בהכרח מאין זה נובע. אני שולחת לך חיבוק ענק ואני בטוחה שיהיה בסדר. את חזקה, נהדרת וכל החיים עוד לפנייך.....

 

[איחוד האחת]

כנפיים...

יש רגע שאפשר לעמוד מול הדברים ולומר אותם בקול... רגע שהדברים שוקעים. גם אם עברו שנים רבות, לא תמיד מתמודדים עם הדברים, לעיתים מדחיקים אותם, לעיתים מדחיקים רק את חלקם אבל מרגע שהדברים צפים בצורה ברורה הרי שחלק מהדרך נעשה...כשיודעים את הדברים זה עדיין לא אומר שמתמודדים איתם כך שגם אם הם היו שם לאורך כל הדרך שלך, יתכן ורק עכשיו את נוגעת במקומות שאליהם לא הגעת קודם לכן בטיפול שלך ועכשיו את עושה זאת. אני יודעת שיהיה בסדר מההיכרות שלי איתך - אומנם רק וירטואלית אבל כבר למדתי שיש בך אומץ והרבה כוח... - את מעבדת את הדברים בתוכך, ולכן קשה כל כך. כשאנחנו נמצאים בתוך תהליך הדברים קשים מנשוא אבל אחרי הסערה תבוא הרגיעה. ולגבי זה שכולם נעלמים דווקא כשצריכים אותם... לפעמים צריך לעשות את הדברים לבד, לטפל בם בתוך עצמך בהתבוננות פנימית עמוקה ולא באמת צריכים מישהו סביב... וחוץ מזה שאת לא לבד יש לך את עצמך

ובתוך כל הקושי הזה שלך, מחבקת ומחזקת אותך ויודעת שאם את מאמינה, את תצליחי להתגבר גם על המשוכה הזו.

 

[כנפיים לבנות]

תודה לכולכן../images/Emo70.gif

איחוד, קודם כל, כמו תמיד הדברים שלך ממש גןרמים לי לחשוב על הדברים בזוית קצת אחרת... אהבתי שכתבת שלפעמים צריך לעשות את הדברים לבד.. לא חשבתי על זה כך.. אבל מצד שני, כמעט כל חיי עשיתי את הדברים לבד.. זה רק לאחרונה שלמדתי טיפה להיעזר בסביבה שלי, אם זה משפחה חברות ואפילו אתן... וזה לא בא כל כך בקלות (כמו שאת מתארת לך..) ולפעמים אני מרגישה שאני צריכה רק לצאת טיפה מהבית, להתרענן... לא לחשוב כל כך הרבה.. וברגעים הללו אני מנסה להיעזר בחברות בעיקר.. אבל השבוע הן איכזבו מאוד.. זה לא נורא.. אני לא כועסת עליהן וכמובן מבינה אותן, כל אחת עסוקה בעינייניה.. פשוט גרם להרגשה של לבד קצת... חוץ מזה, אני שמה לכן קישור לרשומה מהבלוג שכתבתי השבוע... בהתחלה לא ממש הבנתי את עצמי שם, פשוט כתבתי מה שהרגשתי באותו יום.. ולא ממש הייתי מרוצה ובטוחה לגבי הרשומה הזאת.. אך היום, אחרי שנרגעו קצת הרוחות בתוכי, אני מבינה שיש לה חשיבות לא קטנה..

 

[איחוד האחת]

כנפיים...

יקירה, את ודאי זוכרת שגם אני באתי ממקום של אובדן... גדלתי ללא הורים (אבי נפטר כשהייתי בת 5 ואמי חלתה כשהייתי בת 10 ונפטרה כשהייתי בת 15), יודעת כל כך למה את מתכוונת שהיית צריכה להתמודד לבד, אולי בגיל אחר אולי בדרך אחרת ואולי עם דברים אחרים, לכל אחד ההתנסויות שלו והדרך שלו ללמוד להתמודד עם דברים לבד, ולגלות שאפשר...(או לא...) אבל כיום ממרום גילי המופלג

אני יודעת שהיה גם רווח בהפסד, למדתי עצמאות מהי, למדתי להתמודד עם דברים שלא הייתי לומדת בשום דרך אחרת ולמדתי עוד דברים רבים דווקא מתוך המקום והצורך להתמודד לבד... וזאת למרות ובזכות הקושי והכאב, כי מתוך החושך בא האור. ביקרתי בבלוג שלך, מקסים בעיני גם על ועל אף שיש בו הרבה כאב. המכתב הספיציפי אליו הפנית אותנו הקוראים, קשה כל כך וכואב כל כך... והתגובה שלך, רק מחדדת את היכולת שלך לראות עד כמה את יכולה להתבונן בדברים בצורה עמוקה כל כך ולדעת לצאת משם בחוזק ובעוצמה... זה רק מראה לך כמה את נפלאה... ויש לך את עצמך אף פעם אינך לבד - זכרי זאת תמיד, יקרה. שמחה שהתגברת בפעם הזו, ומקווה שמפעם לפעם הדברים יהפכו לקלים יותר עד שיתמוגגו ויעלמו להם... ואנחנו כאן תמיד בשבילך, גם אם בשעות אחרות - ואני יודעת שלפעמים הרגע הזה בדיוק הוא החשוב, הוא זה שכל כך צריכים מישהו... וזה אולי הרגע שמעצים אותך בדיעבד... חשבי על זה... מחבקת אותך סופ"ש מהנה ורגוע

 

[מיקימק]

אמנם קצת באיחור אבל

שולחת לך חיבוק ענקי. יהיה טוב, אנ כבר רואה.....

 

[מיקימק]

ועוד דבר

מחלה לא חייבת להיות פיזית. לפעמים כאב לב או נפש יותר קשה מכאב פיזי. כך שמחלה בהחלט יכולה להחשב הגדרה מדויקת למצב.....