מאכלי ילדות זה משהו אחר
זהו אוכל מעורר זכרונות. עוגת המצות של אמי בפסח זה משהו כזה. לא משהו שהייתי נוגעת בו המקל, אם לא היו קשורים אליו זכרונות שונים ומשונים. אם אי פעם אוכל ממרח צימחי של תלמה בקופסאות שימורים קטנות, זה יהיה רק כי משום מה ניתקלתי בזה ברגע לא נכון מבחינה נוסטלגית. קוטג' ואבוקדו זה אוכל טעים, שאם היה לי כאן, לא הייתי מגיעה מורעבת אליו בישראל (כלומר, גם פה יש אבוקדו, אבל במחירים שהוא נמכר, זה כאילו אין). זה כמו ממרח אנשובי (כן, זה שאף אחד חוץ ממני לא חושב עליו כמשהו טעים). אני אוכלת כי אני אוהבת, אבל מכיוון שיש לי אותו בצורה זמינה, איני מנסה לחפש אותו בישראל. אני מנסה לסווג שקדי מרק, ולא ממש מצליחה. הם שייכים למחלקת זכרונות ילדות, אבל גם לא. כי אם הם היו שייכים לשם באמת, לא הייתי מביטה ביאוש בחבילות שקדי המרק שהורי האיש שולחים עבור כאוס, אלא במחשבות זימה כיצד לשדוד מכאוס את אוצרה. כפי שזה כרגע, גם כאוס אינה רואה בזה אוצר, כך שאין זה משנה במיוחד.