כן
מסיבות שונות (אך מוצדקות) לא אוכל לפרט את המצב הספציפי. אוכל רק לומר שחלק ממנו קשור לשתי תחושות: האחת היא שיש הכחשות במשפחה ושלקח לי שנים להבין את זה ולהבין שזה מנגנון ששומר על כמה אנשים במשפחה (דווקא לא "האדם החולה"). ההכחשות נוגעות גם לגבי דברים שלי וזה לא קל להיות במשפחה בה נפשות מרכזיות ולכאורה הגיוניות אומרות לך "לא זוכר שזה קרה" או "מאיפה את מביאה את זה" במשך שנים. הדבר עושה תחושה שכשמגיעים הביתה מגיעים לעולם של פלצות בו החוקים שונים וההגיון שלכאורה שולט הוא הגיון מעוות. הדבר השני זה עד כמה המשפחה יכולה לתת תמיכה בזמנים קשים (שלא קשורים למה שכתבתי לעיל). וזה שאלה שאני מתחבטת בה המון זמן ויש תחושה שכאשר לי קשה אז לשתף את המשפחה לא נראה לי דבר חכם בכלל כי יש תחושה שלמרות התמיכה שתהיה יצוצו מחדש דפוסי התנהגות פתולגיים של המשפחה (דווקא לא של "האדם החולה") מה שרק יעיק עלי ויקח כוחות במקום לתת לי אותם. יחפשו אשמים, יחפשו איפה להוציא כעס, יחפשו איך לומר לי כיצד לנהוג, יהיה מחדש טשטוש של הגבולות בין משפחת המקור שלי לבין המשפחה החדשה, יתחיל מחדש דפוס של אנחנו לא מצליחים להכיל, במקביל לדפוס של אנחנו ננהל את חייך, ושנים של עבודה על עצמי ירדו לטמיון. מקווה שהארתי קצת אור. כמה שיכולתי.
וכי בקרוב מאוד אוכל להסתייע בשחרור המצוקות שאני חשה....
