מישהו שומע אותי?....

מישהו שומע אותי?....

"ביליתי" אתמול שעות בקריאת המסרים שבפורום והרגשתי הזדהות עם רבים מהם. לצערי ראיתי שדווקא בימים האחרונים אין תנועה. מקווה שהפורום לא הפסיק את פעילותו המופלאה
וכי בקרוב מאוד אוכל להסתייע בשחרור המצוקות שאני חשה....
 
תמיד יש פה אנשים שקוראים

ואם מישהו מפנה שאלה או בעיה תמיד עונים לו. באמת בזמן האחרון היה פה שומם ובעיני זה דוקא טוב
אני בכל אופן כותבת פה רק כשאני ממש במצוקה, אז.......טפו, טפו, טפו.
 

ל ו ל י ת

New member
נכון

אז את מוזמנת לכתוב ולשחרר את מה שעושה לך קשה. או עצוב. אני קצת מתקשה לאחרונה כי קשה לי יותר מהרגיל וקצת מתקשה לכתוב (דברים שחלקם קשורים ישירות לנושא הפורום וחלקם לא ממש). מוצאת את עצמי מתמודדת עם קשיים בחיים שלי ושבהם לא מצליחה לשתף את המשפחה. וזה לדעתי כן קשור לנושא של הפורום. זה משהו משני: שכמו שבמשפחה הזו התפתחה מחלה שכזו ככה המשפחה הזו מאפשרת למצבים פתולוגיים מאד להתקיים בה גם אם לא קוראים להם מחלה. וזה מקשה בצורה משנית: קודם כל הקושי שלי עם הדברים הקונקרטיים שקורים לי בחיים ושנית עם הקושי שבהיעדר תמיכה משפחתית. יש לי תחושה שכאשר אשתף אותם הקשיים שיערימו עלי יהיו גדולים מהתמיכה שיתנו לי למרות שתהיה תמיכה. לכן נשענת בימים אלה על אנשים אחרים ולא על משפחתי. הנה באתי לעזור ומצאתי את עצמי משתפת בקושי שלי.
 
לולית, מציעה לך לשתף יותר

גם אם לא נוכל ממש לעזור, נוכל לייעץ, ועצם העובדה שתיתני לרגשות ולתחושות מילים כבר תקל עלייך, מנסיון. וחוץ מזה, אולי מישהו שקורא גם התנסה במצב דומה לשלך וכן יוכל לייעץ? שווה לנסות.
 

ל ו ל י ת

New member
כן

מסיבות שונות (אך מוצדקות) לא אוכל לפרט את המצב הספציפי. אוכל רק לומר שחלק ממנו קשור לשתי תחושות: האחת היא שיש הכחשות במשפחה ושלקח לי שנים להבין את זה ולהבין שזה מנגנון ששומר על כמה אנשים במשפחה (דווקא לא "האדם החולה"). ההכחשות נוגעות גם לגבי דברים שלי וזה לא קל להיות במשפחה בה נפשות מרכזיות ולכאורה הגיוניות אומרות לך "לא זוכר שזה קרה" או "מאיפה את מביאה את זה" במשך שנים. הדבר עושה תחושה שכשמגיעים הביתה מגיעים לעולם של פלצות בו החוקים שונים וההגיון שלכאורה שולט הוא הגיון מעוות. הדבר השני זה עד כמה המשפחה יכולה לתת תמיכה בזמנים קשים (שלא קשורים למה שכתבתי לעיל). וזה שאלה שאני מתחבטת בה המון זמן ויש תחושה שכאשר לי קשה אז לשתף את המשפחה לא נראה לי דבר חכם בכלל כי יש תחושה שלמרות התמיכה שתהיה יצוצו מחדש דפוסי התנהגות פתולגיים של המשפחה (דווקא לא של "האדם החולה") מה שרק יעיק עלי ויקח כוחות במקום לתת לי אותם. יחפשו אשמים, יחפשו איפה להוציא כעס, יחפשו איך לומר לי כיצד לנהוג, יהיה מחדש טשטוש של הגבולות בין משפחת המקור שלי לבין המשפחה החדשה, יתחיל מחדש דפוס של אנחנו לא מצליחים להכיל, במקביל לדפוס של אנחנו ננהל את חייך, ושנים של עבודה על עצמי ירדו לטמיון. מקווה שהארתי קצת אור. כמה שיכולתי.
 
../images/Emo51.gif על ההתעניינות ....

שיריתה בוקר טוב! החלטתי "להזניח" את הפורומים לכמה ימים מכיוון שנראה לי כי לעיתים "חשיפת יתר" גורמת למועקה בפני עצמה. חוסר האונים והתסכול שנגרם לי מהמעברים הפורום שלכם לפורום של "די לכפיה פסיכיאטרית" היה כנראה too much. בחרתי להקדיש את היומיים האחרונים לביתי ולשלושת ילדיי (בגילאי 8,16,19) שנמצאים גם הם לצערי במעגל של משפחות פגועי הנפש, כל כמה שלא נשתדל להרחיק אותם מהדברים. מצבה הקליני של הבחורה נשאר ללא שינוי והכוחות של המשפחה מסביב הולכים ואוזלים. התקווה היחידה היא שהניסיון מוכיח שהזמן עושה את שלו (לפחות ביחס לפעם הזאת...). אחד האחים שלה החליט על דעת עצמו לפני 3 ימים שעליה להפסיק לקחת את הטיפול התרופתי, אני לא יודעת אם זה חכם אבל אין הבדלים דרמטיים במצבה ואני כבר די עייפה ומבולבלת בעצמי. הלוואי ויכולתי להעלם לצימר סודי בגליל עד שהכל יגמר (אשליות...) שתהיה לך ולכל החברים בפורום שבת נפלאה. אוהבת אותכם על שאתם כאן !!!!
 
למעלה