ובטוח יקרה יותר אם נשב בבית כולנו.
נכון? ולא, אני לא מדבר רק על המצעד. למעשה, אני בכלל לא מסכים עם מהות המצעד כמו שהיא היום, אני חושב שהוא באמת מחמיץ את המטרה. בגדול. סתם מסיבה גדולה ופרובוקטיבית. אני חושב שהוא צריך ועוד איך להתבצע, אבל בצורה אחרת. זה כל העניין. יותר כמו הפגנה של אנשים שרוצים שיקחו את הדרישות שלהם ברצינות, פחות כמו חבורה של בני נוער חסרי אחריות שמסתובבים ערומים ומתחרמנים בכזו חשיבות עצמית, ומשיגים בדיוק את המטרה ההפוכה. אני יודע שאני לא היחיד שחושב ככה. ההומואים רוצים לקבל הכרה חוקית ומנטלית, רוצים שיפסיקו להפלות אותם, ושתהיה מודעות לכך שהם בני אדם שחיים כמו שהם צריכים לחיות, שיפסיקו התקיפות השפלות נגד הומואים, מקרי התאבדות וכו'. וזה מעולה, זו השאיפה. הבעיה היא שהמצעד, באופן שבו הוא מתנהל, הוא לא יותר מתירוץ למסיבת השתרמטות גדולה, סליחה על הביטוי, וכבר מזמן איבד את המטרה שלו. פה עברי צודק. אבל הגישה האדישה הזו נורא מעצבנת אותי. הרי אם אנשים יישבו בבית, והיו יושבים מאז שחר ההיסטוריה, בתירוץ של "מה... אז אם ככה... אז ככה?" שום דבר לא היה זז פה. פשוט כלום. צריכים לעשות כדי לשנות. נשמע קלישאתי, אבל אין אמת אחרת. המצעד הנוכחי אולי לא באמת משנה משהו, חוץ מלהוריד את כף הנקודות הרעות, זה נכון. אבל להגיד שעדיף לא לעשות כלום, או לצורך העניין "יותר טוב כלום מכמעט", זו אמרה שגויה שלא תוביל אותנו לשום מקום במקרה הזה, ובכלל. לדעתי. זהו, אני סיימתי.
