היי רגע...
אני לא זוכרת את שיעור הקונג פו הראשון שלי, אולי כי הוא היה שיעור אצל בן אחרי שיעורים רבים שעברתי אצלו, אבל אני
ועוד איך זוכרת את השיעור הראשון שלי בהאבקות הצללים! (כך נקראה אז "אמנות היכולת", אבל בכל מקרה השיעורים היו אז שונים מאד מהיום). הגעתי לשיעור די "במקרה"; אחי גר בארה"ב ובא אז לביקור בארץ. היה לו מאד חשוב שאני אלמד הגנה עצמית, ועוד לפני כן עודד אותי ללמוד ג´יו ג´יטסו (כשהגיע למדתי ג´יו ג´יטסו). אז הוא הגיע למסקנה שיכולת ההגנה העצמית שלי עדיין לא טובה מספיק, ושכדאי לי ללמוד משהו קצר ויעיל עד הגיוס שלי, שהיה חודשיים לאחר מכן... הוא ראה מודעת רחוב של בן על שיטת "ארבע המכות" שפיתח. לא נותרו שליפים, והוא
זכר בעל-פה את המספר של בן... התקשרתי לבן, והוא הסביר לי שלא יספיקו לי החודשיים שלפני הגיוס הקרב כדי ללמוד את השיטה בשלמותה. אז הוא אמר: "טוב, אני מלמד בימי רביעי משהו אחר, אבל יש לי רקע של 13 שנה (היום 17...) באמנות הלחימה, ואולי אני אוכל לעזור לך..." כמעט לא הגעתי; אחי כבר חזר לחו"ל והיה אמור להיות לי איזה משהו באותו יום ובכל זאת... את השיעור עצמו אני זוכרת רק חלקית: היתה כמות "אדירה" של ניסיוניק´ים - משהו כמו 16, שמלאו לחלוטין את דירת שני החדרים הקטנה (שני החדרים חוברו, אבל עדיין היתה מחיצה עם פתח רחב ביניהם). בן העביר איזה חימום (שונה מאד מהחימום של היום), ובחלק מהשיעור (נדמה לי, אולי זה היה בשיעור אחרי זה) נשלחתי לבצע איזשהן משימות בעזרת תומר שפילקה, שהיה בערך התלמיד הקבוע היחיד שנכח באותו שיעור. אוקצור (אלק
), החלק שאני זוכרת, הוא שכולנו ישבנו במעגל, בעוד בן מסביר מהי האבקות הצללים. אני לא זוכרת מה בדיוק הוא אמר, אבל אני זוכרת איפה ישבתי ואני זוכרת אותי מקשיבה ולפתע... -
יודעת (כיום אני אפילו מדמיינת ניצוצות של אור) ש
זה מה שחיפשתי! שזה מה שהיה חסר לי! "הצבעתי" על זה עם ההתכוונות שלי (זה לפחות מה שאני מרגישה היום), ומאז ועד היום, יותר מ- 4 שנים, אני לומדת אצל בן ללא הפסקות (אפילו עם הצבא זה הסתדר, כי התחילו תוך זמן לא רב להיות שיעורים בימי שבת
). אני הייתי היחידה בין הניסיוניקים שהמשיכה... אני גם זוכרת שדברתי עם בן אחרי השיעור, והוא הביע את פליאתו, משהו כמו "איך אפשר לחיות בלי לדעת שאפשר לפתח גם חלקים פנימיים?" (אם משווים את הפנימיות שלנו למערכת שרירים, אז כמו שמפתחים שריר, ניתן לפתח גם אותה). השינוי ביני כיום לבין מי שהייתי אז, הוא כה מהפכני שקשה לתאר...: מאדם שלא מכיר את עצמו, קליפה, ריקה, רכיכה, חסרת ביטחון, חסרת אהבה, חסרת אושר, חסרת חברים... לאנוכי
