"רגע-חלק א"
אני רוצה להעלות משהו שכתבתי... נכון, הקטע לא משמח במיוחד או אופטימי למדיי אבל כל אחד יכול להתייחס אליו בכל דרך שהוא רואה לנכון ובנוסף זה רק החלק הראשון...קריאה נעימה... לכל רגע חיים משלו כל שנייה שעוברת מספרת את חייו של אותו גיבור מי אני? מי את? מי אתה? איזה רגע הוא שלך? מהו מסע החיים שלכם? כמו ספר טוב או מנגינה ישנה שמחזירה אותכם לפתע לחיים, כך גם ישנם רגעים בחיים שחולפים על פנינו מבלי שנדע ומשנים את אורך חיינו לתמיד ומעצבים את המציאות שבה אנו חיים. נכון, ישנם אלה מאיתנו ואני נמנה בקבוצה זו. שמרגישים שחייהם אפופים אפלה רוב הזמן, הרגשה שהחיים שלהם מלווים בפס קול עצוב שלא נותן להם לנתר ולקפוץ מעל המשוכה הזאת שנקראת -דיכאון- . לברי המזל ישנם כאלה שדוחפים אותם מאחורה ועוזרים להם לקפוץ מעל המשוכה הגבוהה הזאת ובעזרתם של אלה האוהבים אותם הם מגיעים למציאות טיפה יותר מוארת וברורה, לאלה אני אומר : "לבי אתכם, נצלו כל רגע ותהנו מהחיים והכי חשוב חייכו...וחייכו המון". אך מה עם אלו שאין מספיק כוח ברגליהם בכדי לעבור את המשוכה הזאת? מה איתנו? אין חשק להרים את העיניים להביט לראות אם השמש כבר זרחה, אחריי לילה שלם ללא שינה כבר לא כל כך מעניין אם אור בחוץ או שעדיין לא. עם כאב ראש שמעיק על כל מחשבה שחולפת אתה מנסה למצוא רגע אחד של שקט, אחד...ואין. לא פעם אמרת לעצמך :” יום או לילה זה כבר לא משנה, החושך מכסה את הכל", מתי זה יעבור? למה זה כאן? למה למרות שאני מוקף באהבה אני מרגיש לבד? למה? למה? למה?
