כמה עדכונים
הסנפיר עבור ימים לא פשוטים. הוא כתב לי מסר ארוך ומפורט, ובאישורו, אני מפרטת קצת כאן.
בגדול, הוא מופתע ושמח מאוד על הנסיעה לחול. הוא מספר על יחס רפואי שאינו מכיר כמוהו בארץ, הוא מדבר על מידת האכפתית ועל מקצועיות שלא נתקל בה כאן. זה מעודד אותו מאוד.
מצד שני, נשמע שהתוצאות והאפשרויות הטיפוליות הן לא כמו שהוא ציפה וקיווה, וזה קצת מבאס אותו.
אני מקווה שהשבוע הזה יהיה לו יותר ברור, ושיהיו בו בשורות טובות.
באשר אליי, אני בימים לא פשוטים.
הכאב שלי הולך ומתעצם, והפתרונות הטיפוליים לא ממש מועילים.
כתבתי בפורום השכן שלנו, על המלטונין שנתנו לי לנסות. זה לא רק לא הועיל, אלא אפילו עשה אותי עוד יותר זומבית. וזה לא נעים בכלל.
עכשיו נשאר לי כמו שכבתי כאן, נדמה לי, לנסות את הדפלפט, תרופה אנטי אפילפטית חדשה, שאולי אולי תעשה איזה נס.
אם לא... יהיה עליי להחליט אם אני לוקחת את הסיכון והולכת על הקנאביייס.
בינתיים, אני מרשה לעצמי להתמהמה עם ההחלטה.
במישורים האחרים של החיים שלי, לא נרגעו לי העניינים, והכול לא לגמרי ברור, ואני צריכה להתמודד עם הכול, עם הכאב, עם העייפות שלא נגמרת, עם קבלת החלטות תוך כדי מצב כזה ועם הרבה דברים לא צפויים אחרים.
אני מקווה ומאמינה שיהיה בסדר.
תודה לכל מי ששולח לי מסרים מעודדים ודואגים, וסליחה שאני לא מצליחה לענות לכולם. אני מותשת רוב הזמן.
לכולכם. מזל שאתם כאן.