בהחלט מסכים איתך
וזו בדיוק הנקודה שלי. אחדים מהכותבים בפורומי הגאווה (ובעיתונים גאים למיניהם) (ולמען האמת, עד שקראתי את הודעתך הנוכחית הייתי בטוח שגם אתה אחד מהם) העלו טיעון שרק הגופים הפולטיים של השמאל תומכים בזכויות ההומואים, ושזכויות ההומואים נגזרות מזכויות האדם שגוררת איתם תמיכה בסיום מיידי של הכיבוש. המסקנה שהם הציגו היא שהומו שאיננו תומך בסיום מיידי של הכיבוש מציג עמדה לא רציונלית, לא עקבית ולא מוסרית. לא באתי לטעון בכיוון של "איזה עמדה פוליטית "טובה" יותר מבחינה מדינית", אלא שאין מניעה להפריד בין תמיכה בזכויות אדם מחד לבין גיבוש דעה עצמאית נפרדת בנושא המדיני. לפיכך, דעתי הנחרצת (!) היא שבמציאות הנוכחית (כלומר, ישראל 2002) - נושא זכויות ההומו-לסביות הוא נושא א-פוליטי, בניגוד לדעתו של לייזר לעיל. במצבים שפויים בהחלט קיימת אחדות גדולה יותר בין הפוליטיקה לבין ה"גאווה". (אגב, כשאני אומר א-פוליטי מדובר במוסן הרחב של המילה. ברור שכל דבר הוא פוליטי, אפילו כתיבת מוזיקה). אכן, אין מפלגה שמשקפת ב- 100% את עמדותי (היי, אני אפילו לא בטוח ב- 100% מהן עמדותי. אם אני הייתי הנציג של עצמי בכנסת כבר מזמן הייתי מעיף את עצמי משם עקב יצוג לקוי), ולצערי כיום (בניגוד לעבר) אני בספק אם יש מפלגה שמייצגת אותי אפילו ב- 10%. מכיוון שאני מאמין שהעקרון הראשון במוסר הוא הישרדות (שמירה על החיים שלי, שמירה על החרות שלי, שמירה על הרכוש שלי), ככל הנראה אדחוף טמפון (משומש!) בכל נחיר באף ואצביע ליכוד או שינוי. ולא אלך להתגאות בזה אחר כך (ואם מישהו רואה את גופתי המעולפת מחוץ לקלפי, לפני שיתחיל בהנשמה, שיתכבד בבקשה ויוציא את הטמפונים מהאף שלי. תודה.)