אחחח...יהב...יהב...
ומה עם הגברים??? מה עם זה,שלמשל,בחורה מתחילה קשר עם בחור {זהב/מקסים/כליל היופי והשלמות/אהבת חייה וכל הבלה בלה....} כשלפתע,תוך טיולים נחמדים איתו ברחבי הארץ {שלובי זרוע,ניצוצות בעיניים ולבלבים עפים כמובן} היא שומעת ומגלה כי הוא,הבחור שלה עסק בשעות הפנאי,בלימוד אינטנסיבי של צרפתית,לשון ומתמטיקה {בעיקר החלק של פתיחת סוגריים וכינוס איברים} וכך,לכל מקום אשר הם מגיעים {כולל ישוב נידח ושכוח אל} תמיד יצוץ המשפט {פעם פעמיים או מאה<במקרה שמדובר בסיבוב בי-ם או ת"א}:"היי מאמי,לא זיהיתי אותךָ עם בגדים" האם זה משהו שלא אמור להפריע??? משפט אחד שאומר הכל: במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים. הקשר בין היהודי להקב"ה הוא כחוט. כשהיהודי מתנדנד,החוט נמתח כשהיהודי נופל,החוט נקרע. קח חוט,חתוך אותו וקשור אותו,האם האורך נשאר אותו דבר??? נכון,לא. אז כשהיהודי שב,נקשר החוט ואז הוא קרוב יותר לאבא. קרוב יותר מתוך מיצוי ה'אני האישי' שלו,לחיות בשבילו ולא בשביל המשפחה,הרב,החברה או בשביל כל מישהו אחר. מתוך אמונה תמימה,אמונה אמיתית,ולא סתם,כי כך אמרו לו לעשות ואם לא אז נו נו נו... הכל ממקום טהור ולא מלית ברירה,בלי חשק,בלי רצון ובכפייה.