מישהו היה במצרים?

[NetaSher]

לא ידעתי שאתה פה

וחוץ מזה הקיץ הגיע, מבחנים נגמרו, חופש - מה שגורם אוטומתית לנורות אדומות להבהב ולגרום לי לרצות לנסוע...travel bug במיטבו. אז החלטתי לברר קצת פרטים...

 

[sela v]

כנס מחזורים בפורום../images/Emo35.gif

 

[Yo-man]

חברים מחוץ לפורום...

ולקח לי קצת זמן להשקיע ולקרוא את הכינוי שלה

יש ל-Netasher המון מה לתרום לפורום הזה, כתרמילאית בלתי נדלית ! Big respect

 

[jeshu]

אז איך נכנסת לאינדונזיה? אני בהחלט מבין ומזדהה איתך,אבל אישית חושש מנסיעה למצריים (אחרת כבר הייתי שם).בנוסף לכמה זה מסוכאן יש לי את ההרגשה שזה עלול להיות מאוד לא נעים (אני קצת חוזר על עצמי...)את עלולה להתקל שם בכל מיני פלשתינים ולהבעת הרגשות שלהם או במצרים או ערבים אחרים שאינם בדיוק אוהדי ישראל... בכל מקרה,בהצלחה איך שתחליטי! אני מעוניין לשמוע איך נכנסת לאינדונזיה.

 

[NetaSher]

אתה צודק

בגלל זה אני חוששת ומתלבטת, אחרת כבר הייתי שם... בנוגע לאינדונזיה זה היה מתיש...אחרי הרבה חיפושים גיליתי ישראלי שגר בבאלי ומסדר אשרות. סדרתי דרכו את כל התהליך, מסמכים כסף ועניינים וכשהגעתי לבנגקוק "במפתיע" הוא אמר לי שהויזה לא מוכנה...ירדתי לאיים ואחרי חודש כשעליתי שוב לבנגקוק הויזה עדיין לא הייתה מוכנה. נתקעתי עוד שבועיים בבנגקוק כשאני מתקשרת כל יום לראות אם מוכן כבר, כדי שאני אוכל להזמין כרטיס... הרבה סולדים מבנגקוק, כששמעו שהייתי צריכה לבלות שם שבועיים כולם נחרדו, אבל כשלומדים "לגור שם" יש לזה את היתרונות ולמרבה הפליאה הם רבים. אחרי חודש וחצי קיבלתי את הויזה המיוחלת ובאמת היה שווה כל המתנה. אינדונזיה פשוט כל כך שונה מכל מה שלמדתי להכיר בדרום מז' אסיה.

 

[sitvaniyot]

כן הייתי

מיד כנפתחה האפשרות לטיול, נסענו כל המשפחה. אבא, אמא, ילדה בת 9 וילד בלונדיני בן שנתיים עם התקף סטרידור. נכון זה היה מזמן. אבל כמה דברים טוב לדעת תמיד. אז התקף הסטרידור עבר במצרים יותר מהר משהיה עובר בארץ, מה שמראה שהאמא הזו לא כל כך משוגעת. ליתר ביטחון תכננו את הימים הראשונים בקהיר, עד יעבור הזעם. למרות שנזהרנו מלדבר עברית ברחוב, וביננו דברנו רק אנגלית, (שפה שהילדים הכירו) תמיד זיהו אותנו כישראלים. למרות שכמו שכתבתי, זה היה ממש בהתחלה, לפני שהעדרים (של הישראלים) התחילו לבוא. כנראה שיש משהו בגנים שלנו. המצרים בטבעם הם אנשים מאד חביבים ומממממממששששש לא מעניין אותם העניין הפוליטי. א ב ל !!!!ברחובות וברכבות יש המון שוטרי חרש, והם כבר "דואגים" שלא ניצור יותר מידי קשרים עם מקומיים. קבלנו הזמנות שבוטלו ברגע האחרון, ולפעמים בעדינות הוסטנו מהמקומיים בתואנה שבמקום אחר יהיה לנו יותר נוח. ברכבות צפופות אנשים היו דוחפים לנו לכיסים פתקאות עם ברכות וזה היה מאד מרגש. אני לא בטוחה שזה השתנה, אני חושבת רק שתיירים שבאים ממדינות דמוקרטיות, פשוט לא שמים לב למידת ההשגחה עליהם. זה עניין של רגישות. אבל כן, הסתובבנו לבד בכל מקום והגענו בתחבורה ציבורית עד אבו-סימבול. לא היתה שום הרגשה של חוסר ביטחון. ולמה הזכרתי את הילד הבלונדיני? כי הוא היה אטרקציה, וכולם ליטפו את הראש שלו. בערב הייתי רוחצת אותו עם המון סבון. עד שמישהו גילה לי שבין המצרים יש המון ... נו תארו לעצמכם, ושאשמור עליו טוב טוב. (ביחוד ברכבת).