מישהו היה במצרים?
- פותח הנושא NetaSher
- פורסם בתאריך
אני הייתי כמה פעמים,
וכולן היו בתקופה של האינתיפדה הראשונה (שבדיעבד פחות גרועה מהנוכחית). פעם אחרונה הייתי ב-99 ממש לפני תחילת הארועים הנוחכיים. בכל הפעמים הייתי לבד או עם חברה- יעאני לא בטיול מאורגן, ולמרות שאני בכלל יליד ארגנטינה וחברתי ילידת צ'ילה בכל מקום- ותמיד- זיהו אותנו כישראלים. "זה בגלל צורת ההליכה", "השעון שאתה לובש", "הבגדים" וכל מיני הסברים כאלה. בכל מקרה- יודעים גם יודעים שאתהב ישראלי. חוצמזה, אני מת על מצרים אחת המדינות הכי מדהימות שיש, המצרים באופן כללי הם עם של אנשים נחמדים ומאוד מכניסי אורחים. ככל שנמצאים במקומות יותר נידחים (ויש הרבה כאלה במצרים) הם יותר נחמדים. לא הרגשתי בשום מקום מאויים או לא נוח להגיד שאני ישראלי. המקום היחיד שנזהרתי בו זה באזור של אסיוט שזה האזור ממנו מגיעים הקיצוניים של האחים המוסלמים- שם השתדלתי לא להתבלט וכבר יצא לי שהזמינו אותי לבתים להתארח ואתה רואה על הקירות תמונות של שאהידים, מאמרים קיצוניים נגד ישראל, העתק של הפרוטוקולים של זקני ציון וכו'. לא נעים, אבל אנשים עדיין נחמדים. למשל, במונית שירות שאלו לאן אני הולך וכשאמרתי שאני צריך לתחנה המרכזית כיד לתפוס רכבת (לילה) לקהיר הם מייד שלחו את אחד הילדים לקנות לי כרטיס, לקחו אותי לבית שלהם, האכילו אותי ונתנו לי מיטה לנוח עד הנסיעה ואח"כ הקפיצו אותי לתחנת הרכבת. הייתי ממש צריך להכריח אותם כדי להחזיר להם את הכסף של הכרטיס רכבת. ואלה סתם אנשים שישבתי לידם במונית שירות בין שני כפרים. טיילים זרים- יש הרבה אבל בעיקר במקומות המתויירים כמו לוקסור, אסואן/אבו סימבל, פירמידות וכו'. גם בקהיר יש אזורים עם הרבה תיירים, תלוי איפה. אני הגעתי לשם בכל דרך אפשרית- אוטובוס מסיני, אוטובוס מת"א (אני לא בטוח שיש כאלה עדיין), טיסה מישראל, טיסה מהודו וגם בטיסה מניירובי. לא היתה לי בעיה באף אחת מהדרכים. כדאי להצטייד במדריך טוב על מצרים- לא חסר כאלה.
וכולן היו בתקופה של האינתיפדה הראשונה (שבדיעבד פחות גרועה מהנוכחית). פעם אחרונה הייתי ב-99 ממש לפני תחילת הארועים הנוחכיים. בכל הפעמים הייתי לבד או עם חברה- יעאני לא בטיול מאורגן, ולמרות שאני בכלל יליד ארגנטינה וחברתי ילידת צ'ילה בכל מקום- ותמיד- זיהו אותנו כישראלים. "זה בגלל צורת ההליכה", "השעון שאתה לובש", "הבגדים" וכל מיני הסברים כאלה. בכל מקרה- יודעים גם יודעים שאתהב ישראלי. חוצמזה, אני מת על מצרים אחת המדינות הכי מדהימות שיש, המצרים באופן כללי הם עם של אנשים נחמדים ומאוד מכניסי אורחים. ככל שנמצאים במקומות יותר נידחים (ויש הרבה כאלה במצרים) הם יותר נחמדים. לא הרגשתי בשום מקום מאויים או לא נוח להגיד שאני ישראלי. המקום היחיד שנזהרתי בו זה באזור של אסיוט שזה האזור ממנו מגיעים הקיצוניים של האחים המוסלמים- שם השתדלתי לא להתבלט וכבר יצא לי שהזמינו אותי לבתים להתארח ואתה רואה על הקירות תמונות של שאהידים, מאמרים קיצוניים נגד ישראל, העתק של הפרוטוקולים של זקני ציון וכו'. לא נעים, אבל אנשים עדיין נחמדים. למשל, במונית שירות שאלו לאן אני הולך וכשאמרתי שאני צריך לתחנה המרכזית כיד לתפוס רכבת (לילה) לקהיר הם מייד שלחו את אחד הילדים לקנות לי כרטיס, לקחו אותי לבית שלהם, האכילו אותי ונתנו לי מיטה לנוח עד הנסיעה ואח"כ הקפיצו אותי לתחנת הרכבת. הייתי ממש צריך להכריח אותם כדי להחזיר להם את הכסף של הכרטיס רכבת. ואלה סתם אנשים שישבתי לידם במונית שירות בין שני כפרים. טיילים זרים- יש הרבה אבל בעיקר במקומות המתויירים כמו לוקסור, אסואן/אבו סימבל, פירמידות וכו'. גם בקהיר יש אזורים עם הרבה תיירים, תלוי איפה. אני הגעתי לשם בכל דרך אפשרית- אוטובוס מסיני, אוטובוס מת"א (אני לא בטוח שיש כאלה עדיין), טיסה מישראל, טיסה מהודו וגם בטיסה מניירובי. לא היתה לי בעיה באף אחת מהדרכים. כדאי להצטייד במדריך טוב על מצרים- לא חסר כאלה.
לפי משרד החוץ הישראלי
לא מומלץ לסע למצרים, וגם לקבל ויזה זה תהליך הרבה יותר ארוך ומסובך לישראלים, אבל עדיין זה אפשרי. אני זוכר שהיינו בהורגדה רצו מאיתנו את הדרכונים במלון (הישראלים) כדי שיוכלו לרשום אותנו במלון. במלון צריך להראות את הדרכון ככה שקצת קשה להסתיר את עובדת היותך ישראלי, אבל ברחוב לא זיהו אותי כישראלי. אני נסעתי בכל הפעמים באוטובוס. פעם אחת באוטובוס של אגד, כשעוד היה, החזור היה בדיוק ביום ההלוויה לרבין, רצחו אותו שהייתי בקהיר. ופעם נוספת עם אוטובוס של מצדה. לפני שנה עדיין היו אוטובוסים. אני מאמין שגם היום יש. אם לא יורדים לאילת, ומטאבה או מנואיבה יש אוטובוסים לקהיר. טיסה זה קצת יותר מ-200 דולר, יותר זול מאל על זה אייר סיני. תחפש את הטלפון שלהם ב-144 או בספר טלפונים של ת"א.
לא מומלץ לסע למצרים, וגם לקבל ויזה זה תהליך הרבה יותר ארוך ומסובך לישראלים, אבל עדיין זה אפשרי. אני זוכר שהיינו בהורגדה רצו מאיתנו את הדרכונים במלון (הישראלים) כדי שיוכלו לרשום אותנו במלון. במלון צריך להראות את הדרכון ככה שקצת קשה להסתיר את עובדת היותך ישראלי, אבל ברחוב לא זיהו אותי כישראלי. אני נסעתי בכל הפעמים באוטובוס. פעם אחת באוטובוס של אגד, כשעוד היה, החזור היה בדיוק ביום ההלוויה לרבין, רצחו אותו שהייתי בקהיר. ופעם נוספת עם אוטובוס של מצדה. לפני שנה עדיין היו אוטובוסים. אני מאמין שגם היום יש. אם לא יורדים לאילת, ומטאבה או מנואיבה יש אוטובוסים לקהיר. טיסה זה קצת יותר מ-200 דולר, יותר זול מאל על זה אייר סיני. תחפש את הטלפון שלהם ב-144 או בספר טלפונים של ת"א.
אפשר לעשות בשגרירות המצרית
בת"א (עצמאית). אם אין לך הרבה זמן אז זה די ניג'וס כי צריך לבוא פעמיים: בפעם הראשונה מקבלים טופס אחד, הולכים לחנות צילום משכפלים אותו X4 אח"כ ממלאים ומחזירים להם. כעבור X זמן (אמור להיות שבוע) באים שוב, משאירים הדרכון, חוזרים אחרי כמה שעות ויש ויזה (בתקווה
). אפשרות פשוטה יותר לשלם עוד איזה 30 ש"ח ועושים דרך סוכנות נסיעות. איזה סוכנות? הקרובה למקום מגוריך/עבודה/איפה שבא.. בהצלחה.
בת"א (עצמאית). אם אין לך הרבה זמן אז זה די ניג'וס כי צריך לבוא פעמיים: בפעם הראשונה מקבלים טופס אחד, הולכים לחנות צילום משכפלים אותו X4 אח"כ ממלאים ומחזירים להם. כעבור X זמן (אמור להיות שבוע) באים שוב, משאירים הדרכון, חוזרים אחרי כמה שעות ויש ויזה (בתקווה
שכחת
את ה-4 תמונות פספורט, שאם מוציאים לבד צריך להביא פשוט חבל להגיע ובגלל שאין 4 תצטרכי להגיע בשנית. לפי מה שהבנתי תמורת תשלום שמן אפשר לקבל את הויזה בהליך מזורז דרך סוכנות מצדה או אביב טורס בת"א. הסוכנויות נמצאות ברח' אלנבי לא רחוק מהשגרירות שברחוב בזל, והן גם מארגנות אוטובוסים לקהיר.
את ה-4 תמונות פספורט, שאם מוציאים לבד צריך להביא פשוט חבל להגיע ובגלל שאין 4 תצטרכי להגיע בשנית. לפי מה שהבנתי תמורת תשלום שמן אפשר לקבל את הויזה בהליך מזורז דרך סוכנות מצדה או אביב טורס בת"א. הסוכנויות נמצאות ברח' אלנבי לא רחוק מהשגרירות שברחוב בזל, והן גם מארגנות אוטובוסים לקהיר.
אני מזדהה עם סלע
המון פעמים האתגר שבעניין ו"האיסור" רק דוחף אותי עוד יותר לראות את המקומות האסורים והנפלאים האלו. למשל אינדונזיה, פיתחתי אובססיה להגיע לשם (חסרת דרכון אחר שכמותי) עד שמימשתי את החלום. אני יודעת שאני מסתכנת הרבה פעמים, אבל בכל זאת אני מנסה להיות הגיונית והלחליט עד כמה מסוכן זה יהיה. זה שזה שווה את זה אני יודעת, אבל בכל זאת אני רוצה גם לחזור משם...
המון פעמים האתגר שבעניין ו"האיסור" רק דוחף אותי עוד יותר לראות את המקומות האסורים והנפלאים האלו. למשל אינדונזיה, פיתחתי אובססיה להגיע לשם (חסרת דרכון אחר שכמותי) עד שמימשתי את החלום. אני יודעת שאני מסתכנת הרבה פעמים, אבל בכל זאת אני מנסה להיות הגיונית והלחליט עד כמה מסוכן זה יהיה. זה שזה שווה את זה אני יודעת, אבל בכל זאת אני רוצה גם לחזור משם...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.