מיק הרך

melancholy man

New member
מיק הרך

כשכותבים על איזה סינגר סונגרייטר, בדרך משתרבבת פנימה המילה טראבדור, קט סטיבנס? טרבדור, דונבן? בטח טראבדור! דילן? אבי כל הטרבדורים!!, מתישהו נדמה היה לנו, שכל בחור צעיר שיודע שני אקורדים ונכנס לאולפן חמוש בשיער ארוך ודאווין, הוא "טראבדור", מיק סופטלי, היה טראבדור אמיתי, טראבדור מהז'אנר ההולך ונעלם של "זה השיר שכתבתי, עכשיו בבקשה שימו כמה פני בתיבת הגיטרה שלי", הוא אומנם מידיי פעם הצליח להשאר מספיק בשביל להקליט פה ושם, אבל רוב הזמן הוא הסתובב בדרכים באנגליה ואירופה וכתב על מה שעובר עליו. סופטלי שנולד בלונדון, פוטר ב 1959 מעבודתו כשוליה של מהנדס ויצא לדרכים עם דרכים עם גיטרה, הוא התחיל את המסע שלו בספרד, עד שבסופו של דבר, חלומות רומנטיים על סצנה ספרותית שוקקת הובילו אותו לפריז, שם הוא התיישב בחברת ביטניקים אנגליים אחריםבעזרתם הוא ספג את התרבות המקומית (בעיקר דרך קצהו של בקבוק קוניאק) ואף זנח את השאיפות הספריות שלו שנבעו מכתביהם של גינזבורג וקרואק ושאר סופרי ומשוררי ה beat, לטובת, ניסיונות בתחום המוסיקה בהשראת ראמבלינג ג'ק אליוט, דרול אדמס, וודי גאט'רי ופיט סיגר. עם שובו לאנגליה הוא מגלה שהיא הפכה למדינה שמוכנה למהפכת פולק. בהשראת ביקורו של דילן כל ילד מחוצ'קן עם איזשהו חוש קצב (וגם כמה בלי) פתאום לוקחים גיטרה בייד ומנסים את כוחם בפריטת נשמתם העדנים לחרוזים ואקורדים במסגרת עדות הגרינג' ווילג', סופטלי שבשלב הזה הפך לסוג של חתול רחוב, מבין איפה נמצא הכסף ופותח פאב/ מועדון למוסיקת פולק בשם the Spinning Wheel, סביב הפאב, נוצרת סצנה קטנה של פולק, למרבה המזל, אחד הצעירים שקיבל הזדמנות ראשונה שם, היה אחד דונבן ליץ', שבאופן מפתיע יותר, אשכרה פרץ את סצנת החננות והפך לאומן מקליט ואפילו מוכר בצעד מפתיע לא פחות, הוא נזכר בסופטלי שהיה סוג מנטור עבורו ומשכנע אותו לקחת מנהל (ואת המנהל לקחת את הטיפוס הבעייתי) ואף לחתום על חוזה הקלטה עם EMI. התוצאה של ההשתדלות הזאת (שכללה הקלטת שירים של סופטלי על ידי דונבן) הייתה האלבום Songs For Swingin' Survivors אחד מאלבומי הפולק הבריטיים הכי עמוקים והכי אמרקאים שנוצרו אי פעם, דונבן אולי זכה לכינוי "דילן הבריטי" אבל סופטלי אשכרה היה כזאת חוץ כמובן מהבדל קטן אחד, שהוא לא. סופטלי יצר לעצמו קול ייחודי, כמו דילן הוא לקח את השפעות הפולק האלה ולא חיקה אחרים אלא טווה מהם משהו חדש, אבל השירה לא בדיוק שם, יכולות הכתיבה, היו קרובות, אבל לא ממש במקום ויותר חשוב אולי, הוא עשה את כל זה מאנגליה, שם אווירת הווילג' הייתה הרבה חלק מהתרבות. השיא של האלבום, הוא ביצוע משלו ל The War Drags On (שיר שדונבן הקליט קודם) ואולי שיר המחאה הראשון שמתיחס באופן ספציפי למלחמת ויטאנם (צעד קצת פחות שנוי במחולקת כשנזכרים שמי שנחלם שם היו אמרקאים ולא בריטים) ומצליח לתפוס את מהות האימה של המלחמה הזאת כלפי החייל הבודד, כשרבים עוד ראו בה צעד מחושב ולא ממש מזיק בשח הגלובלי במסגרת המלחמה הקרה. Let me tell you the story of a soldier named Dan. Went out to fight the good fight in South Vietnam, Went out to fight for peace, liberty and all, Went out to fight for equality, hope, let's go, And the war drags on. Found himself involved in a sea of blood and bones, Millions without faces, without hope and without homes. And the guns they grew louder as they made dust out of bones That the flesh had long since left just as the people left their homes, And the war drags on. חוץ מזה, הוא מתמודד באומץ עם התמכרות לקוקאין (Jeannie קורע הלב) נותן חזון פוסט אפוקליפטי על קץ העולם (After The 3Rd World War Is Over) ובעיקר, משלב את כל זה, עם אווירת מסע ונדודים (Keep Movin' On אחד משירי הנוודים היותר טובים שנכתבו) וכמה קאברים לא אופיינים לזמן ולתקופה (The Bells Of Rhymney של פיט סיגר, Strange Fruit שאנחנו מכירים מהביצוע של בילי הולדיי ו Plains Of The Buffalo של גאט'רי המסיים את האלבום). למרות כל אלה, הוא כאמור כל הזמן לייד, הוא פוגע, בוגר, חכם ומעניין אבל מספיק, זה בשילובהעבודה העצובה, שאף אחד מלבד המוערבים ישירות (והיו מעט כאלה) לא שמע את האלבום, יצר אצלו אכזבה, שהובילה אותו לצעד השיווקי האולטימטיבי אחרי שעשית אלבום ראשון מאכזב ומסקרן והוא פשוט נעלם חזרה לרחובות, פעם בכמה זמן הוא נותן שיר למישהו, מופיע באופן אקראי ומנסה להקליט מידיי כמה שנים, אבל בגדול, פשוט עוזב את התעשייה והעשייה. ב 1970, הסצנה המוסיקלית באנגליה, כבר הייתה שונה לגמרי, דונבן, קט סטיבנס, אל סטוארט, שלא לדבר על אמרקאים דוגמת ג'יימס טיילור ופול סיימון, יצרו ציפיה אצל חברות התקליטים, לסינגר/סונגרייטר הבא שיעשה את זה בענק, ברקע, יוצרים אישיים הרבה יותר, כמו טים באקלי, רוי הרפר, ניק דרייק ואחרים, התחילו לקבל הזדמנות ונדמה היה, לפחות לדונבן, שהציבור מוכן לקבל חזרה את מיק סופטלי, אז הוא שוב מפעיל קשרים ומכניס את מיק הנודד לאולפן, הפעם בפקיחו הצמוד של Terry Cox מי שעבד אז עם פיירפורט ו Yes, קוקס זה, אוסף סביב סופטלי הרכב בחרת חלומות של בריטים כפופים חסרי שיניים (להלן כוכבי פולק) שמורכב מבחברים ב Trees, Soft Machine ו Fotheringay, ריצ'רד תומפסון ואחרים. התוצאה, האלבום sunrise שנשמע שונה לגמרי ממה שהוא עשה עד אז, קוקס בונה סביב השירים אווירה בריטית מלאה בהפתעות עדינות שנעה בין קאנטברי לג'אז, אבל בלי לעייף, הקול של סופטלי, השתפר פלאים ועדיין נשאר ייחודי ומעניין ונושאי הכתיבה שלו השתנו לגמרי, אם ב 1965 הוא היה מוטרד ממלחמות, עכשיו, העניין שלו עבר לטבע, מה שהולם בדיקנות את האווירה הפולקית פסיכדלית של האלבום ואת הטעמים האוריאנטליים שצצים בתוך התבשיל העשיר הזה שסופטלי לקוקס רקחו ונע רוב הזמן בטווח שבין דונבן ל ISB ופיירפורט. האלבום מגיע לשיאו עם Caravan האקוסטי והנפלא, אם Keep Movin' On מאלבום הבכורה, היה לקוח היישר מעולם הנוודים שקפצו מרכבת לרכבת באמריקה, עכשיו הוא הרבה יותר רפלקטיבי ומצליח גם לתאר קצת את הטבע ולעבוד עם מטאפורות פשוטות ויעלות וכמובן, שגם העיבוד וההפקה כבר לא נשמעים כמו משהו שבא לאחר שהקליטו את וודי גאט'רי בטיפ פשוט ב 1940, עוד שיר שבהחלט שווה תשומתת לב (והפיבוריט האישי שלי) הוא ship הארוך והאיטי, עם השילוב הקסום של סקסופון מתוזמן הייטב, גיטרות זורמות ובאסים איטיים בתוך תחושת המסע הבילתי נגמר (בספינה, רכבת, מטוס, חללית וכל דבר אפשרי אחר), נראה אולי שמיק התיישב והקליט אלבום, אבל הראש שלו, נמצא כל הזמן בדרכים, מתגעגע לטבע, לאוויר הפתוח ולתזוזה המתמדת הוא כל כך רוצה לזוז כבר שלא אכפת לאן או אפילו למתי,ב time machine אולי הקטע הכי טוב מוסיקלית באלבום ולבטח המרשמים ביותר, כבר מדבר על מסע בזמן, באופן לא מפתיע, השיר הזה, אולי הכי פשוט טקסאלית שהוא כתב אי פעם, הוא גם המוכר ביותר שלו וב love colours הוא כבר מפליג מוסיקלית להודו ומגיע למחוזות זן מופלאים היישר מספר המהלכים של דונבן.
 

melancholy man

New member
זמר רחוב

באופן מפתיע, הפעם הוא לא נשבר מחוסר ההצלחה והמשיך לאלבום נוסף, Street Singer שיצא שנה אחרת ומציג את סופטלי משוחרר הרבה יותר ואם התחושה המרכזית ב sunrise הייתה של אינטלקטואל כבד ומורכז שלא צחק מאז סוף שנות החמישים, כאן שולטים הקלילות והנינוחות, בלי לאבד כלום ממה שהפך אותו לדמות מופת לכל כך הרבה זמרי פולק בריטיים, כנראה, שבשנה שעברה הוא הקשיב גם לרדיו ולא רק לאלבומים ישנים של פיט סיגר. להקת הליווי נשארה במקומה וטוני קוקס ממשיך ליצור את התמהיל המדויק של ג'אז רך ופולק, שמגיע לשיאו ב Water Sister, Water Brother המדליק והמשוחרר, אם כי גם כאן, הכתיבה שלו בשיאה בקטעים היותר כבדים והמנלכוליים, בעיקר, I Seen Good Times, I Seen Bad העצוב ו Goldwatch Blues הפולקי והחברתי, אבל לאורך על האלבום ובאופן מאוד יוצא דופן, הוא מצליח לשמור על חוש הומור, מצב רוח טוב ותחושת כיפית שמתאימה לו הרבה יותר ומוסיפה איזשהו עומק ומודעות לטקסטים ובעיקר עוזרים לצלוח את האלבום עם חיוך, שרק מתחזק בזכות שיר הסיום הנפלא: New Day, New Way. עוברת עוד שנה וסופטלי מגיח עם אלבום, האחרון בריצה המפתיעה הזאת: Any Mother Doesn't Grumble, הפעם הוא מוותר על ההפקה המורכבת ועל ריבוי הכלים, האלבום הזה צנוע להפליא ומורכב כמעט כולו רק מהקול ונגינת הגיטרה של סופטלי, כאשר החליל, הקלידים והתופים ששיחקו מקום מרכזי בשני האלבומים הקודמים, עוברים במקרה הטוב לשורה האחורית ורוב הזמן לא נמצאים כלל. ניכר באלבום הזה, ששמחת החיים שכל כך בלטה ב Street Singer נעלמה לגמרי לטובת המלאנכוליה ותחושת חוסר הנחת שמחזירה אותו לדרכים, the minstrel song ו Traveller's Song, שוב סימנו את הכיוון ו I'm So Confused המסיים, נתן את התחושה הכללית של חוסר הנחת שלו מכל העולם אליו הוא נקלע. בסך הכל מדובר באלבום בו סופטלי מצא סוף סוף את הקול שלו ואולי אפילו תיקווה אמתית להצלחה מסחרית, אבל הנדודים וחוסר הנחת שוב תקפו אותו והוא נעלם שוב לעוד חמש שנים. הוא מאוד בקטן עם שלושה אלבומים אקוסטיים שכמעט בילתי אפשרי להשיכ (לא שמעתי אותם) ואז נעלם שוב הפעם בשביל לא לחזור, אולי הוא הרגיש שהוכיח את כל מה שהיה לו, אולי התיאש ואולי פשוט ויתר, הקהל הקטן שאסף עם מעט האלבומים שהוציא הפך לנאמן יותר ויותר עם השנים, ולאחרונה אף החלו לצוץ אלבומים בהוצאות מחודשות, אלבום הבכורה Songs For Swingin' Survivors יצא ברימאסטר של Hux Records, ושני האלבומים הבאים אחריו sunrise ו Street Singer יצאו בהוצאה מחודשת ומאוחד (ובצדק, שכן מדובר באלבומים שמשלימים אחד את השני ויחד נותנים תחושה שלמה יותר של היצירה) שאר האלבומים למייטב ידעתי, לא יצאו מחדש ונחשבים לפרטי אספנים.
 

Barmelai

New member
יופי יופי יופי

מזמן לא הוצאת כתבה כל כך מסקרנת ומהנה לקריאה, רומן הבזק הלוהט שלך עם הקראוט לא ממש היטיב עמך, אבל הסבלנות השתלמה והנה שבת בכוחות מחודשים למוסיקה אמיתית. אני כבר מצטייד בכל האלבומים שאליהם התייחסת, ואם העניינים יתפתחו בהתאם לציפיות מחכה לי לילה לבן עם מיק סופטלי ועם תכנית רדיו פסיכדלית וחד פעמית בהחלט. אחלה יום סידרת לי. ועכשיו רק נשאר לקרוא מה אומרים ידידינו הגולשים שבאמת מבינים בפולק... כן יקי ואמנון, זה אתם.
 

melancholy man

New member
תודה

מעניין אם זה ימצא חן בעיינך, האמת זה כ"כ זניח, שאפילו ורנון ידידנו בקושי מזכיר אותו (לפחות בגירסא האינטרטית שיש לי), אבל יש לי הרגשה שלפחות האלבום השני והשלישי יתאימו לך.
 

Barmelai

New member
לא תאמין איזה הספק יש לי כשאני רוצה

שלושת האלבומים קיבלו האזנה ראשונה כבר. האלבומים השני והשלישי תפורים, מה זה תפורים, רקומים עלי. אבל, גם הראשון נשמע כמו ערימה מבטיחה של פוטנציאל. למרות שצדקת, זה לא ממש המגרש שלי, אני צריך לעשות מאמץ קל וללכת למגרש שלו. מה שרק הופך אותו למעניין יותר עבורי. בסך הכל זאת הפתעה גדולה ודלקה מיידית. מה אומר, שיחקת אותה עם הדבר הנדיר הזה בדיוק כמו תומר בשבוע שעבר עם פול קוסוף. תמשיכו ככה, עוד כמה המלצות כאלה ואוכל גם אני לבנות ספריית מוסיקה, מי יודע.
 

AeroTom

New member
../images/Emo45.gif אחלה בחלה

ותהנה מהם עוד יותר בטח כשהאלבומים יהיו מונחים אצלך ממשית גם ביום מן הימים
 

Barmelai

New member
אי לך קטן אמונה שכמותך

האם עלי להבין שהאפשרות שהספקתי לחוש לקצת אחרת, לסגור עסקה זריזה, לחזור הביתה ולהתיישב על שלושת הדיסקים ברגישות אבל בנחישות כלל לא עלתה על דעתך? נו, אז לא נחתו לי על הדסק, נחתו לי בדיסק, מה ההבדל
 

AeroTom

New member
Just teasin' you ../images/Emo13.gif

אגב אם כבר קצת אחרת, אז בביקורי האחרון שם שמתי עין על ה-Live At Leeds שהזכרת של מר מרטין. בסוף יצאתי מהחנות בידיים ריקות (אבל כן הזמנתי את ה-S/t של Humble Pie שאני ממתין שיגיע לשם) כי אני מנסה קצת לחסוך בזמן האחרון, אחרי המוני הוצאות בחודשים האחרונים. אבל אני בהחלט שוקל להתחיל עם משהו שלו, חשבתי על Solid Air קודם שאני מכיר כבר משם את Over The Hill מהביצוע של כריס וריץ' רובינסון. נקודה טובה להתחלה?
 

Barmelai

New member
נקודה מושלמת להתחלה

שיר הנושא נכתב על ידידו הטוב של מרטין, ניק דרייק, כאשר עוד היה בין החיים... אלבום נפלא. טוב אני חוזר לפסיכדליה, מעניין שם קצת יותר
 
הגולשים המבינים בפולק ? ומה אני עז ?

בשנתיים האחרונות לפחות, הצלחתי להפתיע את הגריפון בהרבה פולק בריטי שהוא לא הכיר בכלל (תשאל אותו) . ואני אומר לכם עזבו בצד את הסופטלי הנ"ל (לבינתיים),שאולי נשפכו עליו כאן הרבה מילים יפות ,וחפשו את האנתולוגיה של Andy Roberts - גיטריסט פולק רוק מוכשר ביותר שהסתובב אז בשטח ותרם ללא מעט אלבומים .
 
הבהרה נוספת

אין במה שכתבתי כדי להמעיט בחשיבותו של המאמר או האמן . חשוב רק לדעת ,שלמי שאין מושג בפולק/פולק רוק הבריטי של התקופה, מומלץ לטעמי לחפש דברים יותר קלאסיים שקל יותר להשיגם . אאל"ט האלבומים של סופטלי יצאו בחברת BGO שלא ממש מוצגת על המדף בחנות הקרובה לביתכם (צריך להתיצב בקצת אחרת בשביל אלבומים שכאלו) . יותר כדאי לנסות ולהכיר קודם את ניק דרייק ,הקונבנשן,הספאן ואח"כ לחפש את האיזוטריה ,כי לדעתי רובכם מתפעלים כאן יותר מההשקעה בכתיבה (שיותר מרשימה אותי מתוצרתו האמיתית של האמן שאני כבר מכיר) . הכל כמובן מטעמי,לדעתי ובאחריותי כמובן .
 

Barmelai

New member
אתה פולקיסט עז נפש ../images/Emo24.gif

באמת לא מפתיע אותי שאתה מכיר את סופטלי, אבל אתה מכיר לעומק ז'אנרים רבים אולי בגלל זה אתה לא הפולקיסט הראשון שעולה בדעתי. קבל את התנצלותי, בפעם הבאה אתה הראשון שייקרא לדגל. ואני חוזר וקורא למי שאוהב פולק לעשות הכרות עם סופטלי, הוא משב רוח מרענן ומשמיעות ספורות יש לו פוטנציאל גדול מאוד להצטרף לנבחרת העל של אמני הפולק שהעולם משום מה פסח עליהם.
 

melancholy man

New member
נסיך הפולק והשפל..

העולם וכשאני אומר עולם אני מתכוון לכל האנשים שגרים בו ולא קוראים להם דיב קאזינס, ג'ון רדבורן, ברט יאנוש, או יקי, זנח את הפולק הבריטי מרגע לידתו וביננו דיי בצדק... סופטלי וכן צודל הדודל בתחפושת הזרזיר שלו, הוא לחלוטין לא אומן הפולק הבריטי הראשון שהייתי ממליץ עליו למי שטרם פיתח חסינות לשיעמום המובנה של הז'אנר ולעודף כלי הנשיפה מהמאה ה 15 שבאים בו בילד אין, אבל הוא כן אומן שכדאי להכיר אחרי הכרות עם החשודים המרכזיים מפייפורט, פאנטנגל וכו', בכלל את המסע לפולק הבריטי הייתי מתחיל מדונבן.
 

AeroTom

New member
נשמע נחמד הבחור הרך הזה ../images/Emo45.gif

נהנתי לקרוא. נראה לי שהפולק הבריטי הוא איזור שעוד לא ממש גיליתי (רוב האמנים שקשורים לפולק איכשהוא אצלי הם אמריקאים או קנדים נראה לי). אין ספק שמתי שיתחשק לי להתחיל בסקרנות, השם הזה יהיה בראש שלי. נשמע כשרוני הבחור. אחלה סקירה, תודה
ועם פלאי הטכנולוגיה הסיקור כבר נמצא במאמרים של פורומינו הקט.
 

giloni

New member
מזה כמה שנים שלא חשתי בושה כפי שאני חש כעת

אני לא מכיר את הבחור, מימי לא שמעתי את שמו, לא נתקלתי בו באף אכסניית פולק וזה כשלעצמו דורש את פיטורי המיידיים מניהול הפורום... אה.... רגע.... כבר התפוטרתי. בכל זאת מגיע לי עונש כפול ומכופל וגזר הדין הוא לחפש איפה אפשר לקנות את האלבום של הבחור הזה. יקי
 

melancholy man

New member
מצבך טוב משלי

אני פוטרתי ולא נתנו לי לחזור
, העונש כמו שאתה רואה יקי, זה לכתוב הודעות ארוכות על פולק בריטי... האמת, גם אני גילתי אותו דיי במקרה ולא ממש מזמן, את שלושת האלבומים הראשונים, לא צריכה להיות בעיה למצוא, ראיתי אותם בקצת אחרת (שזה קצת אחרי סוף היקום מבחינתך, אבל בכל זאת).
 

אלונורה

New member
על מה אתם מדברים ??

אני בכלל מרגישה מטומטמת.... אין לי מושג וחצי צל צילו של מושג על מי ועל מה אתם מדברים
כמה חור בהשכלה לי יש
!!!
 

melancholy man

New member
ממש לא חור בהשכלה

כתבתי איזה משהו ארוך וטרחני (יש לך פטור מראש) על זמר בריטי בשם מיק סופטלי, מתחילת שנות השבעים שההורים שלו (ולדעתי גם הוא) לא זוכרים שהוא הוציא תקליטים, זה לא חור בהשכלה, זה אפילו לא שריטה..
 

אלונורה

New member
זו תעלה !!!! אתם זורקים פה שמות ...

ואני בבחרותי הרבה - לא מכירה כמעט אף אחד
 
למעלה