To live in me
New member
מיקס
כשכוכבים ומלאכים נפגשים עם הזמן ויוצרים כאב נשאלת השאלה: "(1)Why do all good things come to an end?" מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים לאין ספור שבילים ויציאה.כל זאת ועוד נרשם בתוך יומן מסע (2). השביל-לא סלול,לא תמיד מסומן.השביל הזה(3) מתחיל כאן: בלילה שחור,בלי ענן,נקי כמו מסך,מצוחצח בצבץ לו כוכב(4) ,שהאיר כמו פנס .נק' רחוקה,מאירה, נראתה כמו סיכה וסימלה שיש עוד סיכוי לתקווה.חרמש הירח הקר מלמעלה,אמר לי "לכי הלאה ואל תשברי".אמנם לימים זה נשכח כאיננו אבל כשהערב יורד,אומר לך כך (בינינו)-פחות אבל עוד כואב(5). מה שנפצע בי,נפצע והגליד.לומדים לחיות עם זה.ככה.פחות אבל עדיין כואב.מידי פעם,שוב,געגוע, פגוע,נגוע ברעל זיכרונות שוקעת-כאן לבד בוכה אל הקירות(6). לא בוכה על זה ששם זה נגמר.בוכה על זה שכאן אין לזה איפה להתחיל. חזקה מסופה(7) הייתי ומתוך עולמות שבורים צמחתי בעוד שאלפי זוגות עיניים(8) פנו אליי בינתיים שאלו שוב את אותן השאלות.כל אחד חשב שיצליח לשנות אצלי הפעם את מה שלא נראה אצלו נכון. מבחינתי, נאמר כבר הכל(9) אין לי מה להוסיף לזה.את לא תדעי לעולם איך בכיתי.לא תרגישי דבר,תשכחי את הדרך.כנראה שזה הזמן שלך(10). לכי.הדלת תפתח.ואני,בניגוד אלייך,לא ישכח. פעם פעם פעם !! היית בשבילי כמו מלאך שומר. שמלאכים בוכים(11) בעולם אחר אז בעולם הזה עצוב לי יותר,שהרי לא קל להיות מלאך בעולם עצוב כל-כך.נו מההה!! תני רק שנייה אחת,לומר לך שלום!! ולא.את רצית לעוף,ועם חצי חיוך נעלמת הלאה כשמיליון כוכבים(12) בשמיים תופסים את הצבע שלך בעיניים. "אין מלאכים בגן עדן"(13) כך אמר אביב,וצדק.יש פה רק גיהנום שנותן לחלום אבל אין מלאכים ואין גן עדן. בסופו של דבר כולנו רקמה אנושית(14) אחת חייה, לכל סיום יש התחלה חדשה ותמיד הפרידה היא קשה... לכן, זהו הזמן(15) זה היום,זה הרגע. החופש קורא לי לצאת לחיים חדשים. (16)Goodbye to you…
כשכוכבים ומלאכים נפגשים עם הזמן ויוצרים כאב נשאלת השאלה: "(1)Why do all good things come to an end?" מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים לאין ספור שבילים ויציאה.כל זאת ועוד נרשם בתוך יומן מסע (2). השביל-לא סלול,לא תמיד מסומן.השביל הזה(3) מתחיל כאן: בלילה שחור,בלי ענן,נקי כמו מסך,מצוחצח בצבץ לו כוכב(4) ,שהאיר כמו פנס .נק' רחוקה,מאירה, נראתה כמו סיכה וסימלה שיש עוד סיכוי לתקווה.חרמש הירח הקר מלמעלה,אמר לי "לכי הלאה ואל תשברי".אמנם לימים זה נשכח כאיננו אבל כשהערב יורד,אומר לך כך (בינינו)-פחות אבל עוד כואב(5). מה שנפצע בי,נפצע והגליד.לומדים לחיות עם זה.ככה.פחות אבל עדיין כואב.מידי פעם,שוב,געגוע, פגוע,נגוע ברעל זיכרונות שוקעת-כאן לבד בוכה אל הקירות(6). לא בוכה על זה ששם זה נגמר.בוכה על זה שכאן אין לזה איפה להתחיל. חזקה מסופה(7) הייתי ומתוך עולמות שבורים צמחתי בעוד שאלפי זוגות עיניים(8) פנו אליי בינתיים שאלו שוב את אותן השאלות.כל אחד חשב שיצליח לשנות אצלי הפעם את מה שלא נראה אצלו נכון. מבחינתי, נאמר כבר הכל(9) אין לי מה להוסיף לזה.את לא תדעי לעולם איך בכיתי.לא תרגישי דבר,תשכחי את הדרך.כנראה שזה הזמן שלך(10). לכי.הדלת תפתח.ואני,בניגוד אלייך,לא ישכח. פעם פעם פעם !! היית בשבילי כמו מלאך שומר. שמלאכים בוכים(11) בעולם אחר אז בעולם הזה עצוב לי יותר,שהרי לא קל להיות מלאך בעולם עצוב כל-כך.נו מההה!! תני רק שנייה אחת,לומר לך שלום!! ולא.את רצית לעוף,ועם חצי חיוך נעלמת הלאה כשמיליון כוכבים(12) בשמיים תופסים את הצבע שלך בעיניים. "אין מלאכים בגן עדן"(13) כך אמר אביב,וצדק.יש פה רק גיהנום שנותן לחלום אבל אין מלאכים ואין גן עדן. בסופו של דבר כולנו רקמה אנושית(14) אחת חייה, לכל סיום יש התחלה חדשה ותמיד הפרידה היא קשה... לכן, זהו הזמן(15) זה היום,זה הרגע. החופש קורא לי לצאת לחיים חדשים. (16)Goodbye to you…
