למען האמת, אין בי הרבה מילים לומר.
אני רק יכולה להגיד לך שהזמן עושה את שלו. הוא מרפא את [כמעט] כל הפצעים, הוא נותן לנו להתבונן על דברים בפרספקטיבה אחרת. זה לא בסדר מה שאביך עושה, למען האמת. כך או אחרת, אני המאמינה הכי גדולה בעולם בפרטיות, ובלא להתערב לאנשים בדברים שלהם. זה יפה, וזה לא מקובל. יחד עם זאת, אין לך מה לעשות עם זה עכשיו, כי את נמצאת תחת חסותם. חכי רק עוד קצת, הצבא ירחיק אותך קצת מהבית, החיים יתחילו לפעום ואת כבר לא תהיי תלויה בהם, והכל יסתדר לך. אני יכולה רק לשלוח לך חיבוק מפה! ורק להרגיע שיהיה טוב. בסופו של דבר. פתרונות פראקטיים אין לי להעניק לך. אני מאמינה שפשוט יום אחד את תתפרצי עליו ותטיחי בו הכל. [אגב, מה עמדתה של אמא שלך בנושא? אולי אם היא פחות קיצונית, ותדברי איתה, היא קצת תעדן את אביך?] עד שיגיע היום הזה, פשוט תאחזי בדברים הבאמת יפים שיש לך בחיים. ונשמע שהנה, חברים, בת זוג, [אני מקווה שגם הבריאות שם], ותכלס, אלה הם הדברים החשובים בחיים, לא כן? מחבקת!!
פשוט כל שישי בערך פנחס הייתה מתקשרת שהיא ועדי הולכים אם אני רוצה לבוא אבל ב25 אני הולכת לרוקי אם פיקי לא תבריז (פחחחחחחחחחחחחח) אז אם היא לא תבריז ואני אשאר בת"א וכו' וכו' ישמצב..
