ועוד אחד (התלהבתי ../images/Emo3.gif)
אני כותבת אותו בהודעה נפרדת גם כדי שמוסקט תתרגז מזה שאנשים כותבים שירים והולכים וגם בגלל שבעיני הוא שונה מהאחרים והוא היחיד שאני עדיין מוכנה לעמוד מאחוריו אפילו היום, אבל בעיקר בגלל שהוא דורש הקדמה: המילים הן לא ממש שלי, אלא לקחתי משפטים מתוך הספר "טיסת לילה" של אנטואן דה-סנט אכזופרי (לא זוכרת באיזה תרגום) שיניתי אותם קצת, עשיתי להם עיבוד חוזר, החלפתי מקומות, וזה מה שיצא: [טיסת לילה] הגעת. ראתה אותך מרחוק כל-כך מבריק - משל היית חדש. ´הנה הוא´ חשבה. ישבת אצלה מסומר ומרותק למקומך וכיוון שרצתה לגלות מידה של נדיבות לב אמרה - ´נלגום לגימה´. כמה עסקי אהבים היו לך, שלי, בחייך? חשבה. ביקשה לספר לך את פרשת חיי: "אילו ידעת..." ולפי שסבורה היתה מן הסתם שמיצתה בפסוק זה את כל הפרשה כולה - פרשה להתפשט. רכון היית מעלי ידיך מיששו באביזרי וכיוון שיכול היית ליגע בהם סברת שבדין זכית בהם - "אילו ידעת..." "הנה" - הרהרה, "חיי גמורים". עד כאן רגע של נוסטלגיה וחזרה לתיכון. תודה לכם על אורך הרוח. מוסקט, עכשיו אני הולכת.