מכיוון שהבחור שאל גם על כיוונון...
ארשה לעצמי להוסיף מנסיוני. כדי שניתן יהיה לכוון את המפרש לזוויות ההפלגה השונות, יש לחבר את הפינה הקדמית התחתונה של המפרש לא לנקודה קבועה אלא לחבל הנקרא tack line ,אותו מעבירים דרך גלגלת בחרטום לאיזה שהוא ברווז או רצוי קלאץ ישאפשר תפעול תחת עומס.יש כאלה שמביאים חבל זה באמצעות גלגלות חזרה לקלאץ ב"פסנתר" בקוקפיט ( אני עשיתי כך)להשגת נוחיות הפעלה ושליטה. בעיקרון,עובי חבל זה כחבל המעלן או כמעט כמוהו. ברוח צד קידמית מותחים חבל זה להשגת שפה קדמית מתוחה יותר וברוח גבית משחררים אותו להשגת שפה עגולה יותר . במקרה זה פעולת שחרור זו תשיג אפקט רצוי נוסף של הרחקת קדימה של המפרש למניעת הסתרה בינו לבין המפרש הראשי בגביות. בשאיפה, ויותר ממפרש "רגיל" אחר ,יש למנוע מתיחת יתר בכל החבלים,לשחרר עד כמה שניתן,הגבול הוא תחילת נטיה לקיפול "הפוך" של שפת המפרש. ל Tack line תפקיד נוסף בשלב הרמת וקיפול המפרש בתוך ה"שרוול" שלו ,אביזר פופולרי מאד שעוזר לשליטה טובה ו"אלגנטית" בהרמה ובקיפול.לצורך מניעת הסתבכויות יש למתוח שפה קדמית בשלב הרמת השרוול ושחרור המפרש בהרמה ובהתאמה גם בשלב הורדת השרוול על המפרש בשלב הקיפול. בכיוון נכון ניתן להפליג במפרש זה גם בגביות של 150-160 מעלות, וברוחות קלות עד 8-10 קשר אפילו בצד-קדמית של 60-70 מעלות לרוח ( המדומה). אני נוהג להשתמש בו עד רוחות של 12-14 קשר. מעבר לזה ייתכן קושי מסויים וסכנת הסתבכות לצוות "מזדמן" שאינו מתורגל או לא גדול מספיק למשינה.צוותים מתורגלים מחזיקים מפרש זה גם ברוחות חזקות יותר, בהתאם לגודלו, עובי הבד,סגנון ההפגה ומוכנות הצוות.