מיפוי הפורום - נא לדווח

[עמית_]

מיפוי הפורום - נא לדווח

תרופות:

מי לוקח? (ירים את ידו)

מה? (שם התרופה)

כמה? (מינון)

כמה זמן?

איזה תרופות נטלתם קודם לתרופה האחרונה. למה החלפתם?

תופעות לוואי - בתחילת הטיפול (חודש-חודשיים ראשונים), ובהמשך.

עד כמה התרופה עוזרת ("לפני" ו"אחרי") - הערכה במילים או באחוזים.

מרוצים מהטיפול והיחס של הפסיכיאטר? (ופסיכיאטרים קודמים בעברכם האפל...) אם אפשר ציינו את שם הפסיכי. טיפןל פסיכולוגי:

איזה סוג - התנהגותי או אחר?

באיזו מידה אתם מרגישים שהטיפול עוזר להפחית את הסימפטומים של ה-OCD?

כמה זמן אתם נמצאים בטיפול? (הנוכחי ובעבר).

מרוצים מהטיפול והיחס של הפסיכולוג? גם כאן - שמות בבקשה. לגבי שמות מטפלים - לציין גם מיקום המרפאה (שם העיר/ היישוב בעיקר)

 

[mutredet]

מיפוי עצמי

ובכן : אני לוקחת תרופות "כבר" שנה ( זוכרים שרק נכנסתי לפורום פעם ראשונה בהסטריה טוטאלית שאיבחנו אצלי מחלה מוזרה ורוצים לתת לי תרופות??? ). 3 ציפרמיל, חצי ריספרדל וליתיום - בחודש הראשון לקחתי 900 מ"ג ועכשיו אני נוטלת ליתיום הומאופטי. בשבוע הראשון הריספרדל הוריד לי קצת את הלחץ דם, הציפרמיל ממש ידידותי למשתמש. הליתיום הרגיל עשה לי קצת רעידות והרבה צמא, אבל ההומאופטי ממש לא עושה שום דבר. בהתחלה לקחתי רק 2 ציפרמיל וחצי ריספרדל ואז זה בכלל לא עזר לי. כשעליתי ל-3 חל שיפור קל. סה"כ החזקתי כך מעמד כמעט שנה ולא התדרדרתי - לא לאנורקסיה ולא לדיכאון. ב OCD לא חל שינוי. אח"כ לפני הלימודים היתה לי תקופה קשה של דיכאון וניתן לי הליתיום, שפשוט עורר בי שינוי פלאי! החרדות פחתו וגם קצת ה OCD ( הוא מאוד עקשן אצלי ), סופסוף אני מסוגלת להינות מדברים שאני עושה, אני כבר לא פוגעת בעצמי, ושוב אציין שאני כבר שנה במשקל תקין! המחשבות והפחדים עדיין שם, אבל כח המאבק התעצם. אני מטופלת אצל רופאה מ-ע-ו-ל-ה, שהיא פסיכיאטרית שגם מתמחה בהפרעות אכילה. אני מתה עליה והיא מאוד מאוד עוזרת לי. היא הפסיכיאטרית היחידה שאי פעם היתה לי. עד כה טופלתי רק אצל פסיכולוגים, כבר כמעט 10 שנים ON AND OF וחוץ מהבנה פנימית גדולה יותר, לא יצא מזה ממש משהו. טופלתי בטיפולים רגילים, בעיקר במסגרות של הפרעות אכילה. עכשיו אני מטופלת רק אצל הפסיכיאטרית שלי, שהיא גם המטפלת שלי, ואני מאוד מרוצה ממנה. היא גם רופאה מצוינת, מעולה בתרופות, גם מטפלת טובה וגם בנאדם מקסים. זהו. שוב - ה OCD מאוד עקשן אצלי, אבל יחסית ללפני שנה מצבי השתפר. בייחוד בתחום החרדות והדיכאון. אוהבת כתמיד.

 

[לאב]

עכשיו תורי

אני לוקחת רסיטל (שזה כמו ציפרמיל), כדור אחד ליום (לא זוכרת כמה מ"ג) לפני זה לקחתי סרוקסט. אני בטיפול בערך שנה, לפני זה תלשתי חלק נכבד משערות ראשי (אם כי הסוואתי את זה לא רע), והחל מתחילת הטיפול - אפילו לא אחת תופעות לווי של התרופות - סרוקסט גרם לירידה מוחלטת ביכולת להגיע לאורגזמה, ורסיטל לא. שניהם גורמים לי להשמנה אע"פ שאני לא אוכלת יותר מקודם.(עליתי בערך שלושה ק"ג ואני נלחמת בשיניים לא לעלות יותר) בחודש הראשון הסרוקסט גרם לי להרגשה ממש רעה ולהגברה של הטריכוטילומניה- אבל זה חלף הפסיכיאטר שלי היה ד"ר ששון משיבא - שכפי שציינתי כבר בעבר הוא ממש בסדר, מאד עדין ואנושי, עכשיו הוא קודם ואני עוד לא יודעת מי יחליף לי אותו ביי - עכשיו תורכם לספר בהיסטוריה שלי יש טיפול פסיכולוגי בגיל תשע למשך שנה (שעזר רק לחשבון הבנק של הפסיכולוגית), וטיפול בהיפנוזה שעזר לטווח קצר

 

[לאב]

סליחה על השיבוש בסדר בתשובה שלי

ה"עכשיו תורכם" צריך להיות כמובן בסוף

 

[סיזיפוס]

אני לא

הייתי רוצה כל כך לענות כי: א. השאלות האלו קצת חודרניות מדי(ולא שיש לי מה להסתיר). ב. כי כל העניין התרופתי/טיפולי ששאלת עליהם, לא נראה לי העיקר, הוא מסלק אולי או מרגיע זמנית את הסימפטום,אבל לא את הבעיה.

 

[עין הטוב]

זכותך ../images/Emo13.gif

 

[sharonlk]

מיפוי עצמות- שרון

תרופות: סרוקסט 400 מ"ג, קלונקס 100 מ"ג סרקוול (תרופה חדשה) 100 מג, טיפול פסיכולוגי: מגיל 14 הפרעה: סדר ונקיון, וכעת, הימנעות, חוסר יכולת לבצע דברים, ולו הבסיסייים ביותר כמו להתקלח למשל. זה מעשה הירואי מבחינתי. אף פסיכולוג לא יכול לטפל באו.סי.די. הכל כימיה, והכימיה כנראה עושה את המקסימום שהיא יכולה אצלי. הטיפול נועד להתמודד עם חיים עם המחלה. הצעה שקיבלתי: טיפול התנהגותי באמצעות חשיפות. נבהלתי ופחדתי מאוד מזה ונטשתי לפני שהתחלתי אפילו באהבה שרון

 

[עין הטוב]

"הרנטגן" זה את?

סרורקסט 400 מ"ג? את מתכוונת ל-40.

 

[עין הטוב]

טיפול תרופתי

לא לוקח תרופות בזמן האחרון.

בעבר לקחתי מרוניל (=אנפרניל) ולארח מכן סרוקסט זנחתי את המרוניל בגלל בעיה שנקרא לה "טכנית" (לא ניכנס לזה), וגם בגלל ששמעתי על התרופות "מהדור החדש".

מינון: מרוניל - 3 כדורים סה"כ 75 מ"ג סרוקסט - הגעתי ל-2 כדורים

זמן: מרוניל - מגיל 17 (אני חושב) כמה שנים לסירוגין (היו הרבה פעמים שהפסקתי ואחרי כמה זמן שוב חזרתי לתרופה) סרוקסט כמה חודשים.

תופעות לוואי: עם המרוניל: התופעה הכי קשה הייתה סחרחורות רבות וחזקות וכאב ראש (במיוחד בחודשים הראשונים, אבל גם בהמשך), בנוסף: יובש בפה, רעד בידיים והזעה מוגברת. עם הסרוקסט - השמנה (10 ק"ג בחודשיים), פגיעה בתפקוד המיני, הזעה מרובה, רעד בידיים, הפרעה בשינה

יעילות: מרוניל - עזרה לי מאוד להפחית למינימום את "טקסי הניקיון", דבר שנשמר עד היום (ואף שופר במהלך השנים). עדיין יש לי חרדה מענייני ניקיון, אבל עכשיו הכל מתרכז "רק" באופן פנימי (מחשבות ותחושות) ולא במעשים פיזיים. סרוקסט - עזרה לי במידה "בינונית מינוס".

לגבי פסיכיאטרים - היה לי ניסיון עם שניים - דרך "מכבי". בעיני הפסיכיאטרים הם כמו פקידים קטנים - אתה בא, מדבר איתם שתי דקות (מקסימום חמש) והם מנפיקים לך טופס עם חותמת (מרשם). ממעטים לשתף את החולים ולתת הסברים על הבעיה שממנה אתה סובל ועל התרופות שהם רושמים. כמות המידע שתקבל תלויה במידת האסטרטיביות שלך.

 

[.אחת]

הנה התשובות שלי:

אני לוקחת, פרוזאק על נגזרותיו (כל פעם קופת החולים שלי מתקמצנת ומשנה, כרגע זה אפקטין) כמה: כדור אחד פעם ביומיים-שלושה. כמה זמן: מאוגוסט 97. כלומר כארבע וחצי שנים. בהתחלה לקחתי מינון של שלושה כדורים ביום. לא לקחתי תרופות קודמות, הדבר היחיד שמשתנה זה מידת הקמצנות של קופת החולים... תופעות לוואי - כל פעם שהעליתי מינון בתחילת הטיפול (מכדור אחד, לשניים לשלושה) הייתי נורא נורא עיפה במשך שבועיים בערך. אחרי זה - כלום. עד כמה התרופה עוזרת - 99%. לפני זה - המצב היה על הפנים, היה לי OCD שחירפן אותי לגמרי. אחרי זה - בריאה לגמרי, בלי אף סימפטום. טיפול פסיכיאטרי - הוא כל פעם דיבר איתי חמש דקות, ואז שינה מרשם. מה שכן, הפסיכולוג שלי מכיר את הפסיכיאטר (הפסיכיאטר שלי הוא הפסיכיאטר של תחנת בריאות הנפש המקומית), אז הוא דיווח לו על מצבי כל פעם לפני שינוי במינון, כלומר זה לא הסתמך רק על מה שאני אמרתי. בגלל מיעוט הזמן אי אפשר לומר שאני מרוצה ואי אפשר לומר שאני לא מרוצה, בארבע וחצי השנים האחרונות ראיתי אותו אולי חצי שעה במצטבר. טיפול פסיכולוגי: קוגנטיבי התנהגותי. האם מרוצה? עד הגג. עד כמה זה עוזר? מאוד. כמה זמן נמצאת בטיפול? מאוגוסט 97. שלושה חודשים הייתי בטיפול בצבא, שהיה זוועת אלוהים חיה ואחרי זה הגעתי לפסיכולוג הנוכחי שלי שאני מאוד מרוצה ממנו. הפסיכולוג שלי הוא זוהר דוד ויש לו מרפאה בכפר סבא.

 

[קורווין]

60 מג´ פריזמה.

ללא תופעות וההשפעה מלאה אם כי נחלשת לאיטה...

 

[מינרווה]

אני

שורה תחתונה - ניסו עלי כמעט את כל הכדורים וכלום לא ממש עוזר. במשך כל החיים היתה לי בעיה קשה של פחד מדם וכל מה שמתקשר אליו - וזה כולל קטשופ ואורות אדומים למשל, ומילים "רעות" היו נתקעות לי במחשבה ומסתובבות וכל הנ"ל היה גורם לשלל תופעות חרדה עד התעלפות. טיפול פסיכולוגי לא עזר, גם לא טיפול התנהגותי. פסיכיאטר נתן כדורים ממשפחת הסרוקסט - לא ממש עזר, גם לא להפרעת-אכילה ולא לדיכאון. ריספרדל קצת ממתן (היו לי הרבה מצבי-רוח), אבל הפסקתי אותו. אני יכולה לספר קצת על תופעות לוואי מכל מה שניסיתי: רמרון - סכנה!! ממוטט לחלוטין למשך זמן רב, מפחיד מאוד. אדרונקס - אי אפשר לישון איקסל - בחילות והקאות אקמול - עושה רק טוב (חי חי חי...)

 

[2 Koma]

אענה כמיטב יכולתי:

לוקחת. (מרימה יד).

שתיים- פרוזאק (שם מסחרי-פריזמה)+פרפנאן (אל תשאלו כמה מ"ג זה מעצבן אותי!)

כדור של פרוזאק (רשמית על יד הפסיכי), כדור וחצי (מעשית). פרפנאן (כדור בערב)

אני לא זוכרת כלום מהתקופה הזאת כי הייתי ברובה בנפשי במאדים (או שבתאי), ובגוף בכדור הארץ. אבל זכור לי במטושטש, סרוקסט ואבי טוען אנאפראניל ?? אם אני לא טועה בשם? אהה ומשהו שגרם לי רעד ואז נתנו לי עוד משהו שיתנגש עם התרופה ויפסיק את הרעידות (נראיתי כמו זקנה עם דלקת פרקים וכולם נעצו בי מבטים מוזרים)החלפתי פשוט כי אמרו לי שזה יותר טוב ונתנו לי מרשם.

תופעות לוואי: רעד, שינה (לא בטוח שמהכדורים), וזהו. נראה לי...

סרוקסט- אחוזי הצלחה- לא זוכרת מסיבות של טירוף זמני השאר, מחוק פרוזאק- 85% הצלחה +פירגון נוסף

מהפסיכיאטר הראשון ועד האחרון - מאחלת OCD +טריכוטלומניה+סכנת התאבדות לכולם בחום רב.

סוגי טיפול: בירבורים חסרי תועלת בהתחלה ואחר כך דחיפת כדורים מאסיבית

בואו נגיד שאם לא הייתי לוקחת את הכדורים אז או שהייתי שוכבת בתעלת ביוב עם ורידים חתוכים, או יותר סיכויים יושבת בכפר השוודי.

מרוצה? כן, אם יש לי אקדח ביד באותו רגע...