מיסופוניה

schlomitsmile

Member
מנהל
אפשר לעשות מה שרוצים
ברור שזה חסר הגיון וחסר טעם להאשים מישהו בקוצר ידו.
בכלל, האשמות אינן כלי מקדם לפי נסיוני, בשום מקרה מצב או הקשר.

כדאי לדעתי לעזור לילד ללמוד להגן על עצמו.
יש אמנם מקום לבקש התחשבות מהסביבה,
אבל לצד זאת להיות ריאליים ולדעת שתמיד יהיו שלל צרימות בסביבה,
ולכן חשוב שלבנאדם יהיו כלים ודרכי פעולה כדי להגן על עצמו.
 

dina199

New member
ועדיין :

מה קורה אם למרות כל המאמצים , אין לו כלים ,ואין דרכי פעולה.
האשמות הן אכן לא כלי מקדם , אבל למי בדיוק זה איכפת.?
לפי מה שקורה בפורום בזמן אחרון אני רואה שמאשימים דווקא את האנדים שאין לו כלים ו/או דרכי פעולה, ומאשימים אותם בדיוק בחוסר של כלים ודרכי פעולה. ז"א מעבירים את האחריות שמראש חסרים להם הדברים האלה.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
לא דרשתי כלום מאף אחד אני חושבת שאם עוזרים לילד ללמוד להגן על עצמו
(ויש מגוון גדול של דרכים לעשות זאת)
עולה הסיכוי שהוא לא יהיה קליפה סדוקה.

להגן על עצמו אין משמעו להתאים עצמו לסביבה,
משמעו פשוט להגן על עצמו מפני צרימות הסביבה.
מאטמי אזניים ועד חינוך ביתי,
מלא להכנס לחנות עם האורות המכאיבים
ועד להסביר למורה מה מפריע לו,
ועוד ועוד
כדאי שבנאדם יהיה מודע לרגישויותיו וצרכיו
ויבנה את חייו בהתאם להם ולא מתוך התנגשות איתם.
 

שלומות0

New member
וזה בדיוק עניתי לך

ששי ילדים שלא ניתן ללמד אותם, כי עצם הלימוד היא הפגיעה!
 

שלומות0

New member
כי ברגע שאת מלמדת אדם

שאת מודעת היטב שהוא לא מסוגל ברגע האמת להתמודד גם אם תלמדי אותו, את מכניסה אותו למעגל
בעיתי כי לא רק שבזמן אמת הוא לא יצליח לבצע את מה שמלד היא יבין שלא הצליח והלמידה בעצם מביאה אותו לכישלון..
 

schlomitsmile

Member
מנהל
למה את חושבת ככה? אני מלמדת את הבנאדם שהצרכים והרגישויות שלו
הם לגיטימיים לגמרי.
אני מלמדת אותו לבדוק עם עצמו מה עוזר לו,
ולא לחשוש להשתמש בזה.
לדעת לזהות את הקושי, לפני בוא ההתפוצצות.
אם למשל עוזר לו להתנדנד ולהמהם- מצויין, שיעשה זאת.
אם אזניות גדולות עוזרות לו- מעולה.
אם התרחקות מאנשים עוזרת לו-
שיילך לחדר באמצע ארוחת החג, זה בסדר גמור.
אם הוא לומד טוב יותר בלי מהומת ביה"ס
("יש יותר מדיי אנשים בבי"ס" אמר ה
שלי)-
שילמד בבית.
וכו' וכו'- כל אדם, בכל תקופה בחייו, בכל תחום,
כדאי שיידע את צרכיו ורגישויותיו,
וימצא את הדרכים לממש את עצמו
תוך התחשבות בהם, ולא בהתנגשות איתם.

האם נראה לך שעדיף להשאיר אותו חשוף,
בלי ידיעה איך להגן על עצמו?
או אולי תלותי לנצח באחרים שיגנו עליו? ואם הם לא יהיו שם?
למה להניח מראש שהוא חסר-אונים לחלוטין,
שהוא עלה נידף?
אני מכבדת אותו, ומאמינה שהוא יכול ללמוד
לפחות מידה מסויימת של הגנה עצמית.
 

שלומות0

New member
את צודקת אבל אני לא הכתוונתי לדוגמאות שאת

הבאת אני התכוונתי ללמידה בצורת גישות שונות שנכתבות כאן.. מדי פעם, הרי הורים כתבו ממש בימיה האחרונה
על כל מני גישות טיפוליות לגבי לימוד להתמודד עם סבל.. ולזה התכוונתי לא בדוגמאות שאת הבאת , שזה בכלל אין כאן,שאלה
מה שאת הבאת אלו דברים מלמדים גם ילדים פעוטים.. אפילו תינוקותת
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אבל זה מה שכתבתי מהתחלה
לא דיברתי על להתרגל לסבל
או על להתאים את עצמך לסביבה (כמו כלמיני שיטות שהזכרת).
דיברתי על הגנה עצמית.
 

dina199

New member
אם איש מקצוע מגדיר משהו שמפריע לבן אדם

כ' טרויאלי' ,אז הוא לא שווה הרבה מבחינה מקצועית .
הילד נדרש להתאפק בבית ספר (ועושה את זה) . ונדרש בבית (כי 'אסור לחיות בבועה') אז הלחצים יצטברו, ויצטברו, ויצטברו - ואיך שהוא הכל יתפוצץ . גם סירי לחץ מתפוצצים. האם אשת המקצוע הנכבדה חשבה על אפשרות כזאת כשדיברה על דברים 'טרויאליים' ?
 

מיכל931

New member
חשוב לציין:

אשת המקצוע לא השתמשה במילה 'טריויאלי'. אני השתמשתי במילה זו והתכוונתי לצלילים/רחשים שלא מפריעים בד''כ לאנשים אחרים. (כגון לעיסות, בליעות, נשימות עמוקות, אותיות שורקות...) - דברים שיכולים להוציא אותו מדעתו ולהוביל להתקפי זעם.
גם צלילים מסוג זה כלולים בתופעת המיסופוניה.
 

dina199

New member
אבל היא אמרה שצריך 'להסתגל' .

אז מה זה משנה באיזה מונחים היא השתמשה?. זה לא משנה את המהות . כשמתאפקים ומסתגלים ומתאפקים ומסתגלים בסוף מתפוצצים. אני לא כותבת את זה כדי להרגיז מישהו או כדי להגיד שמישהו צודק או לא. אני כותבת רק כדי להראות שהמצב הזה קיים והוא לא כל כך נדיר.
גם אני סובלת מאוד מכל הצלילים 'הטרוויאליים' (ממש בדיוק לפי הרשימה שלך
) . אני יודעת שבד"כ זה לא מפריע לאנשים אחרים . אבל אנחנו לא נמצאים ב'בדרך כלל' הזה. 'בד"כ' זה לא 'תמיד'. כשזה מפריע זה באמת יכול להוציא מהדעת . וש אפילו צלילים שאחרים לא שומעים אז אפילו אי אפשר להסביר למה ומה מפריע (לפחות לעיסה או אותיות שורקות אנשים אחרים שומעים
).
אז אני בתור 'מבוגר אחראי' ולא יכולה להרשות לעצמו התקף זעם. לכן כדי להירגע אצלי הכל מתרכז באוכל (ובתוצאות
)
 
אבל אפשר ללמוד דרכים למתן את ההתפוצצות

איך לבטא אותה בעוד דרכים, איך למנוע את היווצרותה ואיך להעביר לאחרים את הרגישות...
קורא גם לא פעם שיש בלבול אצל אנשים בין רגישות לרעש לבין חרדה חברתית למשל או דיכאון....
אני למשל למדתי שאם אם מסביר את זה לאנשים מסביבי הרבה פעמים לומדים איך להנמיך את הרעשים לרמה יותר נסבלת...
ברור שבשביל זה צריך אנשים שיודעים להבדיל בין רצון להחליש לבין רצון להשתיק לחלוטין....
 
אפשר גם ללמוד איך התפוצצות כזאת

גם תימשך פחות זמן ולא תשתלט עליך לחלוטין לכמה ימים למשל
 
למעלה