מימד אחר...- וירטואלי
תארו לעצמכם מצב שבו אתם נוסעים, נוסעים בזמן, נוסעים למקום אחר והזמן נעלם לכם, צפים לתוך מקום אחר. נעים ממקום למקום ונעלמים בחלל הזמן, קח אני מרגישה כשאני עוברת מחדר לחדר שמי שמתנוסס בחדר אחד בזמן העברה לחדר אחר והשם נעלם למקום אחר... שונה, אולי נקרא לזה מימד אחר....מימד וירטואלי, נסיעה בזמן מתוך המחשב. בנסיעה במטוס - מסתכלים כלפי מטה רואים ים, רואים יבשה, נופים מדהימים, מסתכלים למעלה רואים כחול ועננים לבנים ששטים, שטים לצדנו קרובים כמעט נוגעת לא נוגעת. בנסיעה באוניה - מסתכלים למטה רואים את הגלים מתנפצים להם על בטן האוניה והקצף הלבן מתפזר לו, מסביב המון ים כחול ולפעמים רואים את השמים ביום השמש שקרינה נושקים לים הכחול ובלילה הירח מתבונן על עצמו כמשקיף כבתוך מראה, מתבונן בדמותו. בנסיעה במכונית - הדרך רצה עוברת לנו, ככל שנוסעים מהר יותר כך למעשה הנוף רץ לנו מול העיניים מהר יותר, בורח אך עדין נגלה. בהליכה - (בריא לגוף) - מתבוננים סביב, מסתכלים, בוחנים, מגלים דברים חדשים, אנשים, נופים, פרחים ועוד... ואילו בזמן הנסיעה בין חדר לחדר אני חשה ריקנות מסך ריק כתום לבן ללא תוכן ומלל, יושבת וחושבת לאן שמי נעלם, לאיזה עולם או ג`וק הוא נדבק ומתחבא לו, לאיזה מימד מטייל לו - שמי שלי- ואולי גם קצת האני שלי שבו. סליחה עם זה יותר מדי פילוסופי, סליחה עם זה יותר מדי רוחני, סליחה עם זה יותר מדי טיפשי...
תארו לעצמכם מצב שבו אתם נוסעים, נוסעים בזמן, נוסעים למקום אחר והזמן נעלם לכם, צפים לתוך מקום אחר. נעים ממקום למקום ונעלמים בחלל הזמן, קח אני מרגישה כשאני עוברת מחדר לחדר שמי שמתנוסס בחדר אחד בזמן העברה לחדר אחר והשם נעלם למקום אחר... שונה, אולי נקרא לזה מימד אחר....מימד וירטואלי, נסיעה בזמן מתוך המחשב. בנסיעה במטוס - מסתכלים כלפי מטה רואים ים, רואים יבשה, נופים מדהימים, מסתכלים למעלה רואים כחול ועננים לבנים ששטים, שטים לצדנו קרובים כמעט נוגעת לא נוגעת. בנסיעה באוניה - מסתכלים למטה רואים את הגלים מתנפצים להם על בטן האוניה והקצף הלבן מתפזר לו, מסביב המון ים כחול ולפעמים רואים את השמים ביום השמש שקרינה נושקים לים הכחול ובלילה הירח מתבונן על עצמו כמשקיף כבתוך מראה, מתבונן בדמותו. בנסיעה במכונית - הדרך רצה עוברת לנו, ככל שנוסעים מהר יותר כך למעשה הנוף רץ לנו מול העיניים מהר יותר, בורח אך עדין נגלה. בהליכה - (בריא לגוף) - מתבוננים סביב, מסתכלים, בוחנים, מגלים דברים חדשים, אנשים, נופים, פרחים ועוד... ואילו בזמן הנסיעה בין חדר לחדר אני חשה ריקנות מסך ריק כתום לבן ללא תוכן ומלל, יושבת וחושבת לאן שמי נעלם, לאיזה עולם או ג`וק הוא נדבק ומתחבא לו, לאיזה מימד מטייל לו - שמי שלי- ואולי גם קצת האני שלי שבו. סליחה עם זה יותר מדי פילוסופי, סליחה עם זה יותר מדי רוחני, סליחה עם זה יותר מדי טיפשי...