מילקי טופ-המלצה
ג`ילג`ולים זה שמחה המילקי-טופ מבטל שאלות קיומיות קיץ 89`, חופש גדול. בין ראנצ`יפס וקולה בשער 7 ליד המשחקי-וידיאו לבין פוסטר של סמנתה פוקס ב``תומר מדבקות``, הזיכרון הכי חזק שלי מדיזנגוף-סנטר היא חלי גולדנברג הבלונדה שבורחת מאיזה ברונטית בסופרמרקט בפרסומת למילקי, לפני שמתחיל ``חסינות דיפלומטית`` (``נשק קטלני 2``) בקולנוע ``לב 3``. האמת היא שבנוסף להיותו אחד החלוצים בהפיכת הלועזית לחלק בלתי נפרד מהשפה הצרכנית שלנו (לא, ``מילק`` זה לא על-שם הואדי), המילקי הוא סטארט-אפ אמיתי. פשוט, אבל גאוני. באו החבר`ה של מיקי שטראוס, הוסיפו ל``דני`` המסורתי קצת קצפת מלמעלה, פיצחו את הקוד הגנטי של התשוקה הילדותית לדמוקרטיה של איזונים ובלמים בין השוקולד לוניל ויצרו יצור-כלאיים שקשה לעמוד בפניו. פיני גרשון אמר על בורשטיין שהוא שילוב של קטש ושפר? -גם המילקי חשב את זה על עצמו. במיוחד כשאת מעמדו כמעדן החלב המוביל בישראל בעשור האחרון הרוויח כיוון שממש כמו הבמבה הצליח להתחבב על מבוגרים וילדים כאחד. אי שם בקיץ 94`, טרם הפכו חיינו לסלולריים, זכיתי לשמוע בתור לטלפון הציבורי בטירונות את אחד החבר`ה אומר לאמא שלו: ``כן, הכל בסדר, אני יוצא שבת, תקני הרבה מילקי, וניל``. ``אסטרטגיית השפע``, כפי שאוהבים לכנות בתעשיית המזון את העובדה שכמעט כל מוצר אכיל מפציע על המדפים בשלל צבעים וריחות, לא פסחה גם על ידידנו בעל הכתר הלבן שצץ לפתע, ממש כמו הקינלי, בטעמים שונים ומשונים, החל בוניל סתמי, עבור באגוזים משובח וכלה בקפוצ`ינו מזעזע. גם הקמפיין הפרסומי הזדעזע בהתאם. את חלי המתקמטת, שעוד זכתה לרוץ עם עגלת קניות בפרסומת-המשך אחת או שתיים, החליפו לפני כמה שנים בקומיקס בית-כלא טרום-זינזאנה בו כיכבו סנדי בר בגרסת טרום-אקי ושופט רומני תמוה בגרסת טרום-ננסי ברנדס. אני מודה בהכנעה שבשלב זה שקלתי ברצינות מעבר חד לאחד החיקויים הלא רעים בכלל שהציעו החברות המתחרות. אבל הכל השתנה בקיץ 2000. לפתע הופיע על המדף, מרשרש כולו מאושר ומהתלהבות עצמית, המילקי-טופ. מסתבר שבשטראוס החליטו לנצל את קדחת האריזה-קטנה-נפרדת-עם-תוספת-נשפכת שהשתלטה על שוק היוגורטים למיניהם ויצרו מכסה חדש עם אריזונת קטנה שמכילה בין 20 ל-25 (ספרתי!) ג`ילג`ולי-שוקולד קטנטנים בטעמים, איך לא, וניל ושוקולד. הקטע ב``מילקי פלוס`` הוא שהוא מבטל כמעט לחלוטין את השאלה השנייה הכי-כאילו-קיומית-אבל-נורא-מגניבה-כזה ``איך אתה אוכל את המילקי? קודם את הקצפת או מערבב?`` (הראשונה היא כמובן ``טוויטי זה בן או בת?``), שהעסיקה בעשור האחרון עשרות שדרי רדיו שניסו לעשות רושם על מאזינים מסכנים ועשרות אלפי חוכמולוגים שחשבו שככה זה-מה-זה-מגניב להתחיל עם בנות. עכשיו שוב אפשר להסתובב בגאווה ברחוב ולדעת שבמקרר בבית מחכות לך שלוש דקות של אושר קטן, צרוף ומשודרג. שיט, מישהו הזיז את הכפית שלי.
ג`ילג`ולים זה שמחה המילקי-טופ מבטל שאלות קיומיות קיץ 89`, חופש גדול. בין ראנצ`יפס וקולה בשער 7 ליד המשחקי-וידיאו לבין פוסטר של סמנתה פוקס ב``תומר מדבקות``, הזיכרון הכי חזק שלי מדיזנגוף-סנטר היא חלי גולדנברג הבלונדה שבורחת מאיזה ברונטית בסופרמרקט בפרסומת למילקי, לפני שמתחיל ``חסינות דיפלומטית`` (``נשק קטלני 2``) בקולנוע ``לב 3``. האמת היא שבנוסף להיותו אחד החלוצים בהפיכת הלועזית לחלק בלתי נפרד מהשפה הצרכנית שלנו (לא, ``מילק`` זה לא על-שם הואדי), המילקי הוא סטארט-אפ אמיתי. פשוט, אבל גאוני. באו החבר`ה של מיקי שטראוס, הוסיפו ל``דני`` המסורתי קצת קצפת מלמעלה, פיצחו את הקוד הגנטי של התשוקה הילדותית לדמוקרטיה של איזונים ובלמים בין השוקולד לוניל ויצרו יצור-כלאיים שקשה לעמוד בפניו. פיני גרשון אמר על בורשטיין שהוא שילוב של קטש ושפר? -גם המילקי חשב את זה על עצמו. במיוחד כשאת מעמדו כמעדן החלב המוביל בישראל בעשור האחרון הרוויח כיוון שממש כמו הבמבה הצליח להתחבב על מבוגרים וילדים כאחד. אי שם בקיץ 94`, טרם הפכו חיינו לסלולריים, זכיתי לשמוע בתור לטלפון הציבורי בטירונות את אחד החבר`ה אומר לאמא שלו: ``כן, הכל בסדר, אני יוצא שבת, תקני הרבה מילקי, וניל``. ``אסטרטגיית השפע``, כפי שאוהבים לכנות בתעשיית המזון את העובדה שכמעט כל מוצר אכיל מפציע על המדפים בשלל צבעים וריחות, לא פסחה גם על ידידנו בעל הכתר הלבן שצץ לפתע, ממש כמו הקינלי, בטעמים שונים ומשונים, החל בוניל סתמי, עבור באגוזים משובח וכלה בקפוצ`ינו מזעזע. גם הקמפיין הפרסומי הזדעזע בהתאם. את חלי המתקמטת, שעוד זכתה לרוץ עם עגלת קניות בפרסומת-המשך אחת או שתיים, החליפו לפני כמה שנים בקומיקס בית-כלא טרום-זינזאנה בו כיכבו סנדי בר בגרסת טרום-אקי ושופט רומני תמוה בגרסת טרום-ננסי ברנדס. אני מודה בהכנעה שבשלב זה שקלתי ברצינות מעבר חד לאחד החיקויים הלא רעים בכלל שהציעו החברות המתחרות. אבל הכל השתנה בקיץ 2000. לפתע הופיע על המדף, מרשרש כולו מאושר ומהתלהבות עצמית, המילקי-טופ. מסתבר שבשטראוס החליטו לנצל את קדחת האריזה-קטנה-נפרדת-עם-תוספת-נשפכת שהשתלטה על שוק היוגורטים למיניהם ויצרו מכסה חדש עם אריזונת קטנה שמכילה בין 20 ל-25 (ספרתי!) ג`ילג`ולי-שוקולד קטנטנים בטעמים, איך לא, וניל ושוקולד. הקטע ב``מילקי פלוס`` הוא שהוא מבטל כמעט לחלוטין את השאלה השנייה הכי-כאילו-קיומית-אבל-נורא-מגניבה-כזה ``איך אתה אוכל את המילקי? קודם את הקצפת או מערבב?`` (הראשונה היא כמובן ``טוויטי זה בן או בת?``), שהעסיקה בעשור האחרון עשרות שדרי רדיו שניסו לעשות רושם על מאזינים מסכנים ועשרות אלפי חוכמולוגים שחשבו שככה זה-מה-זה-מגניב להתחיל עם בנות. עכשיו שוב אפשר להסתובב בגאווה ברחוב ולדעת שבמקרר בבית מחכות לך שלוש דקות של אושר קטן, צרוף ומשודרג. שיט, מישהו הזיז את הכפית שלי.