מילים לא יפות

[hani a]

מילים לא יפות ../images/Emo4.gif

בתי בת החמש וחצי,ממש מדברת איתנו לא יפה,להלן דוגמאות: אבא מסריח כוס אמק (סליחה)

אני לא רוצה אמא כזאת (כשאני כועסת עליה) מטומטמת דפוקה כך היא מדברת אלינו ולאחותה התאומה,"אוצר מילים נהדר",וכשאני כועסת עליה,היא טורחת לפעמים,להכניס לי איזה מרפקיה

מה עושים? מתעלמים ? מענישים ? לגבי עונשים קצת קשה לי,כי היא כאילו מקרינה שזה לא מזיז לה, לדוגמא: פעם אחת כשהן לא רצו לסדר את הצעצועים,אמרתי שאני זורקת להן אותם,לקחתי שקית,אספתי צעצועים והוצאתי החוצה,אז היא לקחה עוד צעצועים וזרקה אותם גם. מה אפשר לעשות ??? חני

 

[לאה_מ]

בטח לא מענישים...

הענשה רק תגרום לה לרצות עוד יותר לומר את המילים האלה. לטעמי, הגישה הטובה ביותר היא התעלמות, אבל אני חייבת להודות שאני לא בטוחה שהייתי מתעלמת מ"כוס אמק"...

. מה שאמא שלי היתה אומרת לנו כשהיינו באים עם כל מיני פנינים הביתה היא "זו מילה של רחוב. אצלנו בבית לא מדברים כך". אני רוצה גם לעשות הבחנה בין "כוס אמק", "מטומטמת", "מסריח", "דפוקה" לבין "אני לא רוצה אמא כזו". "אני לא רוצה אמא כזו" נשמע לי כמו משפט לגיטימי לחלוטין. כעסת עליה, היא לא רוצה אמא שכועסת עליה, זה כמובן לא אומר שאין לך זכות לכעוס עליה, אבל זה לא סותר את הלגיטימיות של הכעס שלה. את מבינה למה אני מתכוונת? לעומת זאת, יתר המילים שציינת הן בהחלט קללות, ואם את מרגישה שקשה לך להתאפק, או שלמרות שאת מתאפקת את לא מרגישה בשינוי באוצר המילים שלה, אפשר בהחלט להתוות כללי התנהגות, ולומר שאת מבקשת לא להשתמש במילים האלה בבית. אפשר גם לערוך שיחה משפחתית ולנסות להתוות יחד, בשיתוף עם הילדים, כללי התנהגות בבית, ובמסגרת הזו להעלות גם את הנושא הזה (לאו דוקא כתגובה ישירה לקללה מצידה). אני מצרפת לך קישור לדיון שהיה כאן בעבר עם שאלה דומה.

 

[מלמלה]

בעבר קיבלתי מחמאות כאלה מביתי

קיבלתי עצה שאם היא אומרת לי את מטומטמת לחכות שתי דקות ולהגיד לה בהדגשה " האמא שלך מטומטמת" כמו סגנון ילדים שמתגרים בגן ניסיתי, היא מאוד נפגעה ואמרה "לא נכון" עניתי זה את אמרת וכך מספר פעמים זה די עזר כי היא הורידה את כמות הברכות אבל גם יכול להיות שהיא גדלה

 

[1אילת2]

יום אחד, כשאחי היה צעיר, הוא חזר

הביתה ואמר "אבא בן זונה". יומיים. אחרי יומיים זה עבר לו. שתי אפשרויות (ככה, מהר, בלי להתעכב). או שהיא לא לגמרי מודעת למשמעויות המילה וזה נראה לה "קול" לומר אותם. אפשר לומר אותם ביחד עד שימאס לה ואפשר להסביר לה את המשמעות ולומר זה לא נעים. האפשרות השניה, שנראית לי סבירה יותר, היא שבתך בבעיה. היא כועסת עליכם, יש לה אנרגיה קצת מיותרת (או לא מתועלת) והיא אולי אפילו במשבר קטן. נסו לפתור את הבעיה: לראות מה מפריע לה ולעזור לה.

 

[ליליה והגמדים]

די אגרסיבי לזרוק צעצועים

יש כאן שתי סוגיות שונות, בהודעה שלך: 1. ילדה מקללת: זה טבעי בעיני. אישיץ העדפתי פשוט לפרש פרשנות מילולית את הקללות שעומר מביא והביא מהגן / בי"ס, מה שניטרל את העוקץ וצמצם את התופעה. הסבר ישיר - כוס זו מילה לא יפה לפות, כוס אמא שלך זה הפות של אמא שלך והיות ולכל אמא יש פות אז זו לא קללה והילדים פשוט לא מבינים מה הם אומרים. 2. שימוש באמצעים תוקפניים מעורר מחאה וגם חיקוי בדומה לחיקוי הקללות. אם היו מאיימים עלי גם אני הייתי זורקת את שאר הצעצועים...בלי טובות, אמא. אם כבר העניינים מתחממים, אני מעדיפה לומר שאם הוא לא צריך אותם, כדי שנעביר קצת לילדים במצוקה ושאולי נבחר ביחד. דבר שממילא אנחנו עושים פעים - פעמיים בשנה, אינו אלים אלא חלופה הגיונית ושייכת לתמונת עולמו.

 

[Mלביאה]

לגבי הצעצועים ובאופן כללי

הכל תלוי בגישה הכללית. כשהיינו קטנים ולא סידרנו צעצועים אחרי מס' פעמים רצופות שאמי סידרה- היא הייתה פותחת בהפגנתיות שקית אשפה ענקית, מביאה את המטאטא ומסבירה שאם אנו לא יודעים לשמור על הצעצועים- יש ילדים שמאד מאד ישמחו לקבל אותם ויידעו לשמור עליהם יפה. אנו היינו נרעשים כל כך ומהר מאד הם היו ארוזים יפה במקום. אחרי כמה פעמים כאלו- פחות נרעשנו והיא באמת הייתה אוספת אותם, אך לא מוסרת אלא מאחסנת ומוציאה כל פעם שניים- שלושה. ככה עם כל האחים. הקטנה מכולם, היום בת חמש וקצת, צעירה מזו שלפניה בחמש שנים, ומאד מאד מאד מפונקת. פעם אחת הייתי שם בעת האסיפה עם המטאטא... מה אני אגיד לך- אמי לא יכלה לעשות דבר שיסב לה מנת בידור הגונה מזו. היא בחיוך ממזרי, אפילו לא קמה בשביל לעזור לה לאסוף לשקית, אלא פשוט זרקה מהכסא: "אמא, שכחת שם אחד מתחת לשולחן". והיא הייתה לא יותר מארבע וחצי אז. אני חושבת שגם בעניין הקללות וגם בעניין הצעצועים, וודאי בענינים נוספים- הכל קשור באווירת גידול/חינוך מסויימת. בילדותי- לאמי היה יותר "מרץ" לדברים הללו, ואצל אחותי, דרך שאר האחים, זה התרכך אצלה לחלוטין. ובעניין הקללות- אנו לא העזנו לומר בקול, גם לא מחוץ לבית, עשירית ממה שאחיי הצעירים אומרים תוך כדי שיחה, גם עם ההורים. כמובן שזה קשור לאווירה הקיימת בחברה באופן כללי, ולכן גם בביה"ס והגן.

 

[osnat2]

הדכרת לי סיפור מצחיק על ערן

סתם כבדרך אגב: כשניסה להרוס משחק כרטיסיות שלו, אמרתי לו שאני אקח לו את המשחקים שהוא לא יודע לשמור עליהם ואתן לילדים שאין להם, ושיודעים לשמור על צעצועים. ומה עשה הפרעוש ? "רגע אמא אני אעזור לך (פתאום התחיל לאסוף את הבלאגן), הגיש לי את הקופסא וביקש שאתן את זה לילדים שאין, שלא יהיו עצובים" לא לחבק ולנשק? ולעניינך: בקשר לקללות אני הסברתי שאלו מילים מכאיבות, כמו מכות, ולא אומרים אותם בשום פנים ואופן ! אחרי כמה פעמים של הסברים, ושל הדגמות של כמה נעלבתי וכמה כואב לי שאמר את זה , זה עבר. (עדיין מדי פעם זה קורה, אבל תדירות הרבה יותר נמוכה) אני אישית הייתי יותר מוטרדת מה"מרפקיה" מאשר מהמילים ! להרים יד? ועוד על אמא? לא לעניין. מאיפה רכשה התנהגות זו? בגן? חברים? נסי למצוא את המקור ולטפל בזה. איך אחותה התאומה מתנהגת לאור ה"מחמאות" שהיא מקבלת?

 

[maya100]

יש לי הערה כללית (כמה מכן התייחסתן

לעניין של איומים. אני ממש נגד, בעיקר מה שלא מתכוונים לעשות. למה להגיד "ניתן את הצעצועים לילדים שכן יודעים לשחק בהם?" הרי אתן לא מתכוונות לכך! זה ממש מיותר. אחרי פעמיים הילד לומד שאתן סתם מאיימות ואז בעצם הסמכות שלכן מתערערת. אמא שלי פעם כעסה שהחדר מבולגן וזרקה לנו את כל הדברים, כולל בגדים ונעליים מהחלון (קומה 3). אחותי ואני היינו המומות ופגועות. אני חושבת שגם זו דרך רעה ובעיקר סותרת את הנסיון לתת לילד תחושת ערך של חפצים. מה שנזרק מהחלון החוצה, כנראה לא שווה הרבה... אני זוכרת איך רצנו למטה לאסוף את הדברים ושואלת את עצמי (כיום) איך אימי היתה מגיבה אם היינו מתעלמות. either way זה עצוב בעיני.

 

[osnat2]

יש משהו בדבריך, אך לא תמיד זה איום

רוב הפעמים אני עומדת מאחורי דברי. גם אם זה אומר לקחת צעצוע ולא להחזיר יותר. אני מבינה שאצלך זה מגיע מטראומה מסויימת שאת זוכרת עד היום. אני חושבת שאם עושים את זה בדרך נכונה ומאוזנת, וכמובן לא מנפנפים בזה בכל רגע נתון, האפקט הוא טוב.