מילים לא יפות בגיל 3

[אוצה]

מילים לא יפות בגיל 3

זהן. זה התחיל רשמית. העולל הביא אוצר נאה של קללות (טיפשה, מגעילה, מטומטמת וכו') שלמד מילדונת מתוקה להחריד בגן. בהתחלה הוא שאל אותי "אמא אני לא טיפש?" מיד אמרתי לו שלא ושהוא חכם ושאלתי מי אמרה לו את זה. הוא אמר X ואמרתי לו שזה לא יפה וככה אצלנו לא מדברים בבית. מאז- כל פעם שהוא לא מרוצה מתשובה שלי -הוא אומר אמא את ככה או ככה או אמא פויה. חלק מהפעמים אני מתעלמת. חלק מהפעמים- מסבירה שלא מדברים ככה. נכון שזה רק ההתחלה ועוד נכונו לי קללות קשות מאלה- אבל מה עושים? אשמח להמלצות להתמודדות עכשיו ובעתיד לבוא

.

 

[hedvalib]

מילים לא יפות

שלום לך, השימוש במילים לא יפות הוא אמצעי לבדיקת גבולות בתחום מערכות היחסים בין הילד לבין הסובבים אותו. ברגע של נחת, כאשר אין לילד צורך להשתמש בכל "אוצרו" יוצרים שיחה על מותר ואסור. יוצרים פלטפורמה לדו שיח בו דעתו נחשבת וחשובה. שואלים את הילד באילו מילים ניתן להשתמש כאשר כועסים, כאשר מאוכזבים, כאשר לא מרוצים ממשהו. עצם שימת הדגש על מילים חלופיות מאפשרת לילד לברור את מילותיו. כרגע, הוא יודע שיש ביכולתו לזעזע את שלוות רוחך בשימוש במילים לא יפות. אם תהיינה לו מילים אלטרנטיביות להביע את אותו הרעיון (כעס, לשמל) אולי לא יהיה לו הצורך לקלל. חוץ מזה, לדעת ילדים בני 3 שימוש במילים אסורות הוא אמצעי מצויין לקבוע "שהם כבר גדולים" ומשתמשים גם במילים אסורות. המילים האסורות אינן רק קללות, אלה גם מילים של אברי גוף ותכונות. הגבולות נקבעים הרגעי שקט ולא ברגעי כעס כאשר הילד עסוק עם עצמו ורגשותיו. אין צורך לגייס את משמר הגבול אבל בהחלט יש צורך לשמור על הגבול. בהצלחה, חדוה

 

[מלמלה]

היינו בסרט הזה

אחרי שיחות והסברים שלא עזרו זה מה שעזר: הבת שלי: "אמא את ...... נגיד טפשה " אני שותקת ואחרי מספר דקות אני אומרת: "את יודעת אמא שלך טפשה" בהתאמה הנכונה כמו שילדים אומרים כדי להרגיז היא מיד יצאה להגנת אמא שלה ואמרה לי "לא נכון!!!!" עניתי: "את אמרת" שוב בסגנון הדיבור המעצבן אחרי פעמים שלוש זה עזר

 

[פלגיה]

נראה לי שתמיד חייבים למצוא את האשם

"ממי הוא למד את זה?". אני מתקשה להבין למה זה רלוונטי. הוא למד ממישהו, כי כל אחד לומד ממישהו, והוא הגיע לגיל שבו לא רק ההורים הם סוכני הידע, אלא גם אנשים וילדים אחרים, והוא קולט את המילים כי הוא מבין שהן בעצם אסורות. אני לא מבינה מה התועלת שבהתעלמות. אם משהו אסור - הוא צריך להיות אסור תמיד. לפעמים צריך נאום ארוך, לםעמים מספיקה מילת אזהרה או מבט לתזכורת, אבל אם פעם אחת התעלמת, זה כאילו הסכמת עם דרך הדיבור הזאת. תצטרכי הרבה פעמים כדי לתקן.

 

[סיגל חסוי]

אצלנו זה עבד....

הבן שלי בן ה-3 קילל בצרורות....אותי+את בעלי+את האחות+הדודה+הסבתא+הגננת... הסברים לא עזרו....גם פינת החשיבה לא עזרה אז.... ניסינו את שיטת ההתעלמות....כל פעם שהוא זרק קללה בחלל האויר התייחסנו אליו ממש כמו אויר... אין התייחסות....אויר...כאילו לא נאמר דבר בחדר..אפילו הבעות פנים הסתרנו... " אמא ..אמא..., מה, אמרת משהו??! לא שמענו" לאט לאט...הוא הבין שלא נתייחס לקללות/ לשלילי...שום יחס ולאט לאט רמת הקללות הלכה וירדה... ....ב ה צ ל ח ה.