מילים...לאהובי שהלך....
אהוב שלי...חלף כמעט חודש מאז הלכת ממני ואין מנוחה לנפשי...כל יום שעובר הגעגוע רק הולך ומתגבר והכאב קשה מנשוא.איך ממשיכים מכאן?אני יודעת בבירור מה היית מצפה ממני ברגעים אלו ,כי היית הנפש התאומה שלי ולפעמים אפילו לא היינו מדברים ושנינו היינו מתכוונים לאותו הדבר,ללא מילים!!!ואתה בתור אחד כזה שכול כך אהב את החיים ואותי היית עכשיו גוער בי על הדמעות שאני מזילה ללא הרף...והיית אומר לי תמשיכי מכאן מאיפה שאני הפסקתי.אני יודע שיש בידיך את כול הכלים לעשות את זה נכון ואני סומך עלייך. אני על פניו מתפקדת ,הולכת לעבודה מטפלת בשתי המלאכיות שלנו באהבה גדולה אבל כול כך כואבת...קשה להכיל גם את הכאב שלי הענק וגם את שלהן עם זוג העיניים הכחולות התמימות האלה המלאות כאב...עם החלל הכול כך חסר של דמותך הכול כך דומיננטית בחיינו..אף פעם לא חוויתי כזה כאב שמטלטל את כול הגוף והנפש בעוצמות כאלה...ואני נושאת בתוכי את האופטימיות הכול כך ניצחית שלך,משכנעת את עצמי שאלמד לחיות לצד החסר הגדול הזה אבל מבפנים אני כבויה מרגישה כאילו הזדקנתי בעשר שנים ,בחודש.ואני רק בת ארבעים ושתיים.והדרך עוד ארוכה לפני אני רק בתחילתו של המסע הכפוי הזה של החיים בלעדייך...מתגעגעת אל החיוך שלך החיבוק שלך וכן אני כל כך זקוקה לך עכשיו לעזור לי לעבור את הימים האלו...של הכאב על אובדנך...
אהוב שלי...חלף כמעט חודש מאז הלכת ממני ואין מנוחה לנפשי...כל יום שעובר הגעגוע רק הולך ומתגבר והכאב קשה מנשוא.איך ממשיכים מכאן?אני יודעת בבירור מה היית מצפה ממני ברגעים אלו ,כי היית הנפש התאומה שלי ולפעמים אפילו לא היינו מדברים ושנינו היינו מתכוונים לאותו הדבר,ללא מילים!!!ואתה בתור אחד כזה שכול כך אהב את החיים ואותי היית עכשיו גוער בי על הדמעות שאני מזילה ללא הרף...והיית אומר לי תמשיכי מכאן מאיפה שאני הפסקתי.אני יודע שיש בידיך את כול הכלים לעשות את זה נכון ואני סומך עלייך. אני על פניו מתפקדת ,הולכת לעבודה מטפלת בשתי המלאכיות שלנו באהבה גדולה אבל כול כך כואבת...קשה להכיל גם את הכאב שלי הענק וגם את שלהן עם זוג העיניים הכחולות התמימות האלה המלאות כאב...עם החלל הכול כך חסר של דמותך הכול כך דומיננטית בחיינו..אף פעם לא חוויתי כזה כאב שמטלטל את כול הגוף והנפש בעוצמות כאלה...ואני נושאת בתוכי את האופטימיות הכול כך ניצחית שלך,משכנעת את עצמי שאלמד לחיות לצד החסר הגדול הזה אבל מבפנים אני כבויה מרגישה כאילו הזדקנתי בעשר שנים ,בחודש.ואני רק בת ארבעים ושתיים.והדרך עוד ארוכה לפני אני רק בתחילתו של המסע הכפוי הזה של החיים בלעדייך...מתגעגעת אל החיוך שלך החיבוק שלך וכן אני כל כך זקוקה לך עכשיו לעזור לי לעבור את הימים האלו...של הכאב על אובדנך...
