(כאן). וזוהי תשובתי המוסמכת: איש בא, כמובן, מ'אויש'. זה מה שאמרה האישה כשנוצרה לראשונה וראתה את מה שעומד מולה. לצערנו, התורה מספרת לנו רק את דבריו של הגבר באותה נקודה. אך אם תשימי לב, תראי שהמילה 'איש' כלל לא מוזכרת לפני אותו סיפור, ומכאן שהאישה היא שהמציאה אותו, לכאורה על פי האטימולוגיה המוסמכת דלעיל.
משורש אנ"ש. אע"פ שיש בעיה עם האל"ף שלא נוהגת להיעלם במצבים כאלה. אך צורת הרבים (אנשים) והשוואה לשפות שמיות אחרות מעלה את ההסבירות שזהו שורשה של המילה. מי שרוצה בכל זאת להתעקש על או"ש כשורש של איש יש לו אילנות להיתלות בהם (גנגי, ד"ש מרעך מנוער BDB. מרבית המידע שנשפך פה הוא ממנו) ובעניין האוושה רק אוסיף שורה משירו של פנחס שדה "שיר כפות רגלייך": שמעי השושנים מְאַוְּשוֹת ברעדה של כלות הנפש את שמך ועל פעלים מן הסוג הזה יש לי הרבה מה לומר, אבל לא אלאה אתכם
אני לא חושב שהשורש הנ"ל קיים בעברית. אוכל לבדוק באבן-שושן ולחזור אליך מאוחר יותר (אני בבית ספר...). אך יש שורש א.ש.ש: התאושש, אושֵש, אושַש. בבנייני התפעל, פיעל נפעל - גזרת הכפולים (ע"ע).
מהשורש א.ש.ש. אבל אושש, אושש והתאושש כולם בבניינים הכבדים, ואין להקיש מצורתם כאן דבר לגבי גזרתם, כי גם עו"י וגם ע"ע מתנהגים כך בבניינים הכבדים. לדוגמה: התפוצץ (שורש פ.צ.צ), התרומם (שורש ר.ו.מ.), התלונן (שורש ל.ו.נ), התכופף (שורש כ.פ.פ.) וכו'.