כותב לך שיר
כותב לך שיר במילים שותקות, ופועם מעבר להן כבאותה דממה שבה אני חובק אותך ומהלך איתך בארץ חלומות. פרשתי לך עם שחר טללים בשולי עלים של שיטה סוככת אך הם נעלמו בעת שהשמש יצאה ממחבואיה, קלעתי לך זר של נוריות משוחות באדום, אך הוא נבקע מיובש בהיותו פוסח על העת ורק השיר נותר, שותק ומצפה לשעת רצון.