מילון מונחים .
צדיק = האור כתפישת היחסיות לעומת התחלפות העולם . דהיינו האור וכיצד הוא בא כהיבט יחסי של מודעות הנכנסת לכלי-לגוף האדם , כהיבט שמקיף את האור הפנימי של הכלי-גוף ויורד לעומת הכלי ככוונה של האור ובא לביטוי כמודעותו המשתנה , ובמילים אחרות כיצד האור בא כתוכנה(מודעות) לתוך ביאתו כחומרה (גוף) , והיבט האור המשותף גם למודעות וגם לגוף . ומיתוך ההיבט המשותף עבור האור יש היבט של תפישת היחסיות , שבה הגוף והמודעות משתנים באחידות ועימם היבט המציאות שהיא כעולם המתחלף לעומת השינויים בפרישה תפישת האור , (הוליסטיות מוחלטת הכוללת קיום מודעות ומרחב-זמן כיחידה אחת) , ביטוי של הוליסטיות זו כדוגמא בא בפורמט הנקרא מחשבה , בא היבטי האור , שאינם בכלי-גוף, מקיפים את האור של הגוף כפריסה אפשרית של תפישות בשילובים שונים של חומר ורוח , דהיינו יש מרחב-זמן של תפישות נתון סביב האור של הגוף , והמודעות בגוף מתייחסת לפריסה זו כעברה האפשרי , כמו תיקיות אפשריות במחשב שאפשר להיכנס אליהם ,ברגע שההיבט ההולסטי של האור (אור תפישות גוף ומרחב-זמן) פונה לאחת מהתקיות האפשריות של ההיבט המקיף את אורו , הוא משנה את יחסיות פרישת האור , והעולם המתייחס לאור מתחלף , דהיינו המציאות משתנה , לחילוף זה ביטויים ברמות החשיבה רגש וכו´ , בתוך הכלי , מי שרק פועל ברמת מודעות זו , עובד על היבטי: הגוף ,הנפש והרוח . שזו נקראת הנפש הבהמית , דהיינו עדיין לא יודע מה זה אור , ועדיין אינו צדיק היודע נפש בהמתו . רוכב סוסים - לפועל ברמת הנפש הבהמית קוראים גם רוכב סוסים , דהינו הוא עוסק בהיבטים הסובבים את גופו במציאות כמציאות ולומד לסובבם, ואינו עוסק באור כלל , וזה מה שכל האנשים השבויים בחושך עושים , דהיינו מה שעושים ביום יום של החול , ולומדים פואנטות לימודיות ומחשבתיות שונות , כמו בבית ספר , איך לנהוג , איך לנהל , איך לעשות קומבינות או לנהוג ככל הגויים ומעשיות החול (כולל כל תחום הרוח). רוכב עופרים - בה הצדיק יודע נפש בהמתו ומשנה היבטים בהוליסיטות ואת המציאות עצמה ברמת האור ,(ששם אין גויים או שאר ירקות של רמת הבהמה ) , והוא כרוכב על המציאות עצמה . עד כאן לבינתיים מילון המונחים . לשאלות ..... ומסקנות ..... דוד היחיד
צדיק = האור כתפישת היחסיות לעומת התחלפות העולם . דהיינו האור וכיצד הוא בא כהיבט יחסי של מודעות הנכנסת לכלי-לגוף האדם , כהיבט שמקיף את האור הפנימי של הכלי-גוף ויורד לעומת הכלי ככוונה של האור ובא לביטוי כמודעותו המשתנה , ובמילים אחרות כיצד האור בא כתוכנה(מודעות) לתוך ביאתו כחומרה (גוף) , והיבט האור המשותף גם למודעות וגם לגוף . ומיתוך ההיבט המשותף עבור האור יש היבט של תפישת היחסיות , שבה הגוף והמודעות משתנים באחידות ועימם היבט המציאות שהיא כעולם המתחלף לעומת השינויים בפרישה תפישת האור , (הוליסטיות מוחלטת הכוללת קיום מודעות ומרחב-זמן כיחידה אחת) , ביטוי של הוליסטיות זו כדוגמא בא בפורמט הנקרא מחשבה , בא היבטי האור , שאינם בכלי-גוף, מקיפים את האור של הגוף כפריסה אפשרית של תפישות בשילובים שונים של חומר ורוח , דהיינו יש מרחב-זמן של תפישות נתון סביב האור של הגוף , והמודעות בגוף מתייחסת לפריסה זו כעברה האפשרי , כמו תיקיות אפשריות במחשב שאפשר להיכנס אליהם ,ברגע שההיבט ההולסטי של האור (אור תפישות גוף ומרחב-זמן) פונה לאחת מהתקיות האפשריות של ההיבט המקיף את אורו , הוא משנה את יחסיות פרישת האור , והעולם המתייחס לאור מתחלף , דהיינו המציאות משתנה , לחילוף זה ביטויים ברמות החשיבה רגש וכו´ , בתוך הכלי , מי שרק פועל ברמת מודעות זו , עובד על היבטי: הגוף ,הנפש והרוח . שזו נקראת הנפש הבהמית , דהיינו עדיין לא יודע מה זה אור , ועדיין אינו צדיק היודע נפש בהמתו . רוכב סוסים - לפועל ברמת הנפש הבהמית קוראים גם רוכב סוסים , דהינו הוא עוסק בהיבטים הסובבים את גופו במציאות כמציאות ולומד לסובבם, ואינו עוסק באור כלל , וזה מה שכל האנשים השבויים בחושך עושים , דהיינו מה שעושים ביום יום של החול , ולומדים פואנטות לימודיות ומחשבתיות שונות , כמו בבית ספר , איך לנהוג , איך לנהל , איך לעשות קומבינות או לנהוג ככל הגויים ומעשיות החול (כולל כל תחום הרוח). רוכב עופרים - בה הצדיק יודע נפש בהמתו ומשנה היבטים בהוליסיטות ואת המציאות עצמה ברמת האור ,(ששם אין גויים או שאר ירקות של רמת הבהמה ) , והוא כרוכב על המציאות עצמה . עד כאן לבינתיים מילון המונחים . לשאלות ..... ומסקנות ..... דוד היחיד
