מילוי חורים

[אינקה]

מילוי חורים

אם/כאשר אתם פוגשים בכאבים פנימיים, חורים עוד - מה אתם עושים? מקשיבים/מתבוננים בלבד? מתרגלים אי-הקשרות אל התחושה? ממלאים את המקום במשהו אחר? הכל ביחד? משהו אחר?

 

[mwc]

מסתכלים על החור

מקבלים רחמים עצמיים באהבה מתחילים לחשוב מה המהות של החיים מחליטים להתחיל במדיטציה קמים למחרת בבוקר ומתנהגים כאילו כלום לא קרה

 

[alissa]

למה אתה שואל?

לי נראה שאתה כבר יודע.

 

[אינקה]

זה מה שיפה בזה

אתה לא יודע אלא את מה שאתה יודע. אבל יש עוד אפשרויות, שאותן אתה לא יודע ויכול להיות שאפשר לדעת אותן וללמוד. ואת מה שאתה כן יודע... אפשר להתחלק בזה, לא?

 

[בדיחהקוסמית]

למי כואב?../images/Emo122.gif

 

[אינקה]

פנוי להובלה עד מרכז העיר

מנסיוני השאלה הזו מאפשרת מרחב מסויים של אי הקשרות לתחושה, אבל התחושה עדיין קיימת מכוח האינרציה. אז מה אחר כך?

 

[בדיחהקוסמית]

הנה זה מגיע בדלת האחורית

למי כואב? לאישיות המזויפת או לאגו. יש הזדהות מלאה עמם, אז יכאב לי. אין הזדהות - אז אתה מדבר על תחושה פיזית כלשהי - כאב, אי נוחות, לחץ, מועקה, חוסר מנוחה, תקיעות. איך בארס אומר? זאת אמת. התחושה עצמה קיימת, אמיתית. אז מרגישים אותה. אין אחר כך יש עכשיו כך

ואושו יקירך אמר - החיפוש הוא קשה, הרבה חלומות יתנפצו ותעבור דרך הרבה כאב. הכאב הוא הכרחי, הוא מנקה, אתה תתבגר איתו

 

[אינקה]

רגע רגע

הכאב קיים כתחושה ויש גם מציאות אנרגטית מסויימת הוא נובע ומבטא. מה יקרה עם הכאב זו כבר הנטייה של המיינד - האם זה יכתיב התעלמות, בריחה, דיכאון, או משהו אחר, או אולי בכלל לא. אבל האם הכרח הוא רק להתבונן או שניתן גם לאחות את הקרעים? ליצוק משהו אחר, משהו מרפא... משהו שאינו אשליה?

 

[בת דמות]

בוודאי. כולנו זקוקים לריפוי ואהבה.

 

[אינקה]

נו?

מה?

 

[בדיחהקוסמית]

יציקה

או! הו! הכרח בטח לא זהו, אפשר לעשות הרבה דברים שיאחו וירפאו - אבל הם גם יכולים להיות אשליה חדשה. אפשר לדבוק באמונה כזו או אחרת שתגבור על הכאב. יש אנשים שמתפללים לאלוהים "בבקשה קח את הכאב שלי אליך" בשביל משהו שאינו אשליה, צריך לגעת במקום בתוכי שהוא הוויתי. ו/או לבטוח במשהו/מישהו יותר גדול ממני. ואז רגע קטן של חסד ייתכן

אבל צריך להבחין בין האמיתי למזויף, שבמקרים כאלה המרחק ביניהם מצטמצם בעינינו (אמון?אמונה?אהבה?נחמה?ריפוי?תחליף?)

 

[אינקה]

אני לא מתכוון לאמונות

או לאשליות. אני מתכוון לזה שאני "עומד" מול תחושה מסויימת... ופתאום מבין שהיא בכלל לא חייבת להיות כאן עכשיו. שום הכרח. בעצם יש תחושה אחרת לגמרי שאפשר להביא לכאן. הנה כך. הרבה יותר נעים.

 

[בדיחהקוסמית]

אז אתה שואל

איך להמיר אחת בשנייה? אבל מה המקור של התחושה הנעימה?

 

[אינקה]

יותר כללי

האם זה בכלל "נכון" להתערב בתחושה הזו? יש משהו אחר שניתן לעשות? והנה בארס קפץ לביקור. אולי יש לו הארות.

 

[בארס]

בעיות נקודתיות...

..אני מאוד לא אוהב בעיות נקודתיות. יותר נכון, אני לא אוהב להתייחס לבעיות נקודיות, כי אין דבר כזה. כל "בעיה" נקודתית, כמו תחושה לא נעימה או מועקה או חור, היא רק פיסה אחת בפאזל שבו כל החלקים קשורים להכל. אז גם אם הייתה לי איזו שיטה למלא חורים...לא הייתי מציע אותה לאף אחד. חוכמולוגים מסוגלים לסתום חור אחד ולפעור לשם כך עשרה חורים חדשים. מבחינתי, גישה לטיפול בבעיות נקודתיות חייבת לבוא ממקום של ראיית המכלול וזה היינו אך לגבי נושאים בריאותיים/רפואיים ועניינים של התפתחות רוחנית. המסורות הרפואיות המכובדות ושיטות הטיפול שלהן מגיעות, לפחות במקור שלהם ממקור של ידיעה והבנה של המכלול...של השלם. ומההבנה הזו נגזרת מטודולוגיה מסויימת שבדרך כלל אמורה להיות מקיפה, גם אם מורכבת ממספר אספקטים טיפוליים שאמורים להשלים זה את זה...ואני תמיד קם נגד הוצאת טכניקות או אספקטים מסויימים מהמארג המקורי שאליו הם תוכננו. ככה גם בדרך רוחנית שמבוססת על פרקטיקה מורכבת ובעלת שלבים מובנים מסויימים ומגיעה ממקור שמבין את המכלול בדרך כלל יש הגיון והתייחסות למצבים ספציפיים בדרך, גם (ואולי אפילו במיוחד) אם הם למורת רוחו של המתרגל...שעשוי לחשוב שאין בהם די או שהם לא מטפלים בדברים מסויימים. אתמול דיברנו על התמסרות, על הקשבה...אלו הן מהויות שכשמבינים אותם באמת, כשמבינים את הדינמיקה שלהם...תפיסת ה"מיינד החרוץ והכל יכול" מתערערת מיסודה, ומתחילים להבין שאת "העבודה" לא אנחנו עושים אלא היא נעשית בנו ע"י כוח ותבונה שהם הרבה יותר גדולים מהכישורים המגוכחים שלנו כפרופסורים לקליפות של בננות. אבל התפקיד שלנו הוא לתת "לה" להרחש ע"י השתתפות לא מתערבת בדיוק כמו הקשבה. אם ברור לך שהמצב שאתה חווה הוא תוצאה של "משהו", איזה אי סדר כזה או אחר...אבל אתה לא מבין מהו ה"משהו" הזה, ומהו האי סדר הזה...אז אני לא מבין איך אתה יכול לחשוב שאתה יכול או אמור לעשות משהו מסויים בכדי "לתקן" אותו?

 

[אינקה]

לא יכול לחשוב

זה לא עניין של מחשבה או החלטה מודעת אלא יותר של ראיית אופציה כזו. במקום שיש כאב יכול להיות משהו "אחר". לדוגמה אפשר להקשיב לילד שבוכה ואפשר גם "לחשוב" מה הוא צריך כדי להפסיק לבכות - ואז להציע לו צעצוע או סוכריה. מצד שני אפשר גם פשוט "לראות" את האופציה לחבק ולנחם אותו - ולעשות זאת. אלו איכויות שונות לדעתי. מה דעתך?

 

[בארס]

כל מקרה לגופו

אני מבין ומכיר את הרצון הזה לעשות משהו, לשפר, לקחת אחריות, ליזום. מצד שני גם ברור שיש כאן את מלכודת העיוורון, הפזיזות והאשליה. בגלל זה במצבים כאלו אני מעדיף את השאלה על פני התשובה, אבל אני מדבר על באמת לחיות את השאלה. היקום לא אדיש לשאלות

 

[barak001]

מי אתה?

אני מניח שהתשובה היא "הכל ביחד". הרי בודהא הוא זה שאמר שלא כדאי להעמיס על השור יותר ממה שהוא מסוגל לסחוב, וקל להבחין בזה שתרגול מאומץ מדי (בעיקר של טכניקות שלא "מבטיחות" שקט פנימי או שינוי מצב תודעה - כמו התבוננות) גורם למאיסה בתרגול. אם אתה נמצא במצב בו אתה באמת ובתמים לא מצפה לשום תוצאות במדיטציה, אולי העצה שלי לא מתאימה, אבל מעצם השאלה שאתה מציג ומהכאב שלך אני מבין שזה לא בדיוק ככה (וזה נראה לי קשה במיוחד שלא לצפות לתוצאות בזמנים קשים). מצד שני, אם לא מתבוננים בסבל אף פעם, אי אפשר להבין את המרכיבים שלו. הרבה יותר קל להתבונן בסבל כאשר לא מעורבת בהתבוננות הציפייה לסיומו, מן הבנה כזו שיש פה הזדמנות להכיר באופיו של הסבל (דבר שאנו נוטים לברוח ממנו). ברור שהציפייה לשינוי במדיטציה היא עוד רמה שאפשר להתבונן בה, ומערכת הציפיות בהתפתחות הרוחנית הם תופעות מיינדיות שאסור להתעלם מהן (למרות שקל לפספס אותן), אבל יש סיכוי גבוה לסיים מדיטציה מסוג זה עם כאב ראש, כי זאת פשוט מלחמה איומה בין המיינד לבין המתבונן, ולפעמים המיינד יכול לשטות בתודעה עד רמת עומק שהיא בלתי ניתנת להתמודדות (כאשר כל המלחמה הזו היתה יכולה להיפתר מראש ע"י טכניקה מקדימה שמשקיטה אותו). כשאני חווה כאב פנימי אני משתדל לתרגל מדיטציות פחות עדינות, כדי לעבור למצב תודעה אחר. לפעמים אפשר גם לפתור בעיות מסויימות ע"י חשיבה נכונה או שינוי בחיים. אני לא רואה בזה בעייה וגם לא סתירה להתבוננות, לפעמים זה דוקא מאד תומך בתהליך הרוחני.

 

[אינקה]

לא בהכרח במדיטציה

זיהוי כאבים וחורים פעורים (דימוי חופשי שלי) בתוכי, במהות הפנימית הוא דווקא עניין ליומיום. אז יש את התרגול, אבל הוא עומד בפני עצמו ולא אמור לפתור בעיות כאלו, אולי רק לתת איזה מרחב תפיסה או פעולה. אולי בכלל לתרגל כתגובה לכאב פנימי זה לא הכיוון הנכון.

 

[בדיחהקוסמית]

זהו ש

לכל אחד תתאים דרך מסוימת מאוד, ודגשים אחרים בתקופה ספציפית חיכוך ישיר עם כאבים יכול להיות מועיל (הזדמנויות לא חסרות אף פעם חחח) ואולי לפעמים יש תקופות בהן לא צריך ללחוץ לכיוון של פתרון ה"הבעיות" והכאבים. לנסות להכיל כמה שאפשר, ומה שקיים קיים. סבלנות. קבלה של המצב הנוכחי והיכולת הנוכחית. לשים גבול סביר להתמודדות הקשה (לפחות מה שנחווה כקשה). כדי שלא ניפגש בגהה

אולי בצומת מקסימום