מילה לעוגיה קטנה.
קראתי אותך, הרהרתי, לא כל כך ידעתי מה לענות לך. א"כ ראיתי שזהבה הזכירה את שמי כבת לאימא חולה, אז החלטתי בכל זאת לתת לך קצת מנסיוני. התמונה המלאה: אחותי הקטנה חולת אלצהיימר, במצב צמח, אבא שלי התעוור, היה סוכרתי כברד חטף דיכאון קליני ודימנסיה (לא אלצהיימרית) ונפטר מיוסר לפני כשנה, אימא שלי חולת אלצהיימר כבר 8 שנים, סיעודית לחלוטין מנותקת מהעולם. למה אני טורחת ומספרת לך על כל הצרות שלי? כדי לספר לך שגם במקום כזה אפשר להמשיך לחיות. אני בחרתי לא לרחם על עצמי, לא לשקוע בדיכאון, לא ללכת לכיוון "למה דווקא הוא" ו"למה דווקא לי". אני חיה את חיי, עובדת, מבלה, מטיילת בעולם, עוסקת בתחביבי. שלושת החולים מטופלים הכי טוב שאני יודעת להשיג, (אחותי מאושפזת במוסד, הורי טופלו בבית, אימא שלי עדיין בבית) ומצפוני נקי לגמרי !! יש ימים קשים, יש משברים, יש בכי. אבל זה המיעוט. התמודדתי עם המחלות של כולם עם הרבה רציונליות, הרבה למידה (של המחלה, המאפיינים, לאן זה מתקדם וכו'), הרבה שיחות ושיתוף עם בני משפחה וחברים וכו'. אל תתני לעצמך לשקוע, אל תתחילי לרחם על עצמך ועל אומללותך או אומללותה של אימך. פשוט השלימי עם המחלה ועם המצב. אסונות קורים. אנשים זקנים חו"ח נפטרים, חולים, חוטפים אלצהיימר. זו דרך העולם וחייבים להמשיך לחיות !! ומעבר לפילוסופיה, עוגיה, אם קשה לך ההתמודדות, אמצי את הצעתה של ליאורלילי, לכי לגורם מקצועי שיסייע לך, יתן לך את ה"פוש" לכיוון הנכון. כשכואב הגרון - הולכים לרופא. אז גם אם כואב בנשמה - לכי לרופא המתאים בלא חשש ובלא בושה !!
קראתי אותך, הרהרתי, לא כל כך ידעתי מה לענות לך. א"כ ראיתי שזהבה הזכירה את שמי כבת לאימא חולה, אז החלטתי בכל זאת לתת לך קצת מנסיוני. התמונה המלאה: אחותי הקטנה חולת אלצהיימר, במצב צמח, אבא שלי התעוור, היה סוכרתי כברד חטף דיכאון קליני ודימנסיה (לא אלצהיימרית) ונפטר מיוסר לפני כשנה, אימא שלי חולת אלצהיימר כבר 8 שנים, סיעודית לחלוטין מנותקת מהעולם. למה אני טורחת ומספרת לך על כל הצרות שלי? כדי לספר לך שגם במקום כזה אפשר להמשיך לחיות. אני בחרתי לא לרחם על עצמי, לא לשקוע בדיכאון, לא ללכת לכיוון "למה דווקא הוא" ו"למה דווקא לי". אני חיה את חיי, עובדת, מבלה, מטיילת בעולם, עוסקת בתחביבי. שלושת החולים מטופלים הכי טוב שאני יודעת להשיג, (אחותי מאושפזת במוסד, הורי טופלו בבית, אימא שלי עדיין בבית) ומצפוני נקי לגמרי !! יש ימים קשים, יש משברים, יש בכי. אבל זה המיעוט. התמודדתי עם המחלות של כולם עם הרבה רציונליות, הרבה למידה (של המחלה, המאפיינים, לאן זה מתקדם וכו'), הרבה שיחות ושיתוף עם בני משפחה וחברים וכו'. אל תתני לעצמך לשקוע, אל תתחילי לרחם על עצמך ועל אומללותך או אומללותה של אימך. פשוט השלימי עם המחלה ועם המצב. אסונות קורים. אנשים זקנים חו"ח נפטרים, חולים, חוטפים אלצהיימר. זו דרך העולם וחייבים להמשיך לחיות !! ומעבר לפילוסופיה, עוגיה, אם קשה לך ההתמודדות, אמצי את הצעתה של ליאורלילי, לכי לגורם מקצועי שיסייע לך, יתן לך את ה"פוש" לכיוון הנכון. כשכואב הגרון - הולכים לרופא. אז גם אם כואב בנשמה - לכי לרופא המתאים בלא חשש ובלא בושה !!
תחזיקי מעמד..
