אין לי שם בסדר?
New member
מילה לגבי בטחון עצמי
זה מסוג התובנות, שהתרחשו אצלי פשוט בתוך הגוף, בתוך הראש, כמשהו מאוד פנימי ואמיתי, ולכן יהיה כל כך קשה להסביר אותו ולגרום לאדם אחר באמת להבין, אני ממליץ לקרוא לאט. אחת הסיבות שהתקשתי להגדיר בטחון עצמי, כי מסתבר שזה לא משהו אחד. עבורי התחושה הזאת, והתחושה בשם חופש, והתחושה בשם אושר, זאת אותה תחושה, וזה עבורי, יכול להיות שאצל אחרים זה משהו אחר לגמרי. אבל הגעתי למשהו מעניין.. שעונה לי אישית על זה, חשבתי לשתף.. בטחון עצמי עבורי, הוא לא הדרך שאני מתנהג, הוא לא הדרך שאני מבטא עצמי, הוא לא מה שאני מקרין, והוא לא איך שאחרים תופשים אותי, וכל זה סותר את איך שתפשתי את זה עד היום. הוא לא קשור לאחרים כלל! בדיוק הפוך. בטחון עצמי הוא מה שאני חושב על עצמי/על מה שאני עושה. לא פעם אני מוצא את עצמי נודד למחשבות על איך אני נראה בעיניהם, לא רק כשאני לבד בבית, אלא שאני שם איתם, בשולחן, ברחוב, איך אני נראה, מה אני מקרין, הם קולטים אותי? מה הם קולטים? מה הם חושבים? מה הם יחשבו? ולפתע הבנתי משהו שידעתי תמיד אבל לא הבנתי כנראה
שאין לי שמץ של מושג עלי אדמות מה הוא או היא חושבים עלי, ושלכל אחד יש את המערכת השיפוטיות הפנימית שלו והוא בכל מקרה ישפוט אותי בדרכו האישית ואין דבר כזה "התנהגות אחת" שתשפט נכון. כל אחד וה SYSTEM השיפוטי שלו. וזה שלפעמים אני יושב בצד ולא מדבר אולי לא בהכרח נתפש כביישנות או משהו כזה, אולי בן אדם אחד חושב שזה שלווה רוגע ויציבות, ואולי אדם אחר חושב שזה ביישנות וסגירות.. וכל זה לא קשור אלי בשיט. ופתאום מהמקום הזה הפסיק להפחיד אותי אם מישהו יחשוב שאני ככה וככה.. כי בכל מקרה זה לא בשליטתי או קשור אלי.. זה קשור אליו. ולאחרונה שעולות המחשבות האלה ואני תופס את עצמי חושב אותם, ומזכיר לעצמי שאין לי מושג מה הם חושבים, ושאולי הם דווקא חושבים שאני מאה אחוז ואני חברמן לעניין! השיפוט שלי על עצמי עד עכשיו היה לחשוב מה הם רואים, ואז להשליך על זה את התכנות הפנימי שלי, ולחשוב שזה בד"כ לא נראה טוב. והאמת שזה לא משנה מה התכנות הפנימי שלי וכמה הוא דפוק הוא הרסני, האמת היא שאין לי שמץ של מושג או דרך בעולם שאני יכול לדעת מה הם חושבים (אלא אם שאלתי אותם הכי ישר שיש). ואז זה מנתק אותי לגמרי מהשיפוט של האחרים.. ומשאיר אותי, עם עצמי.. ומתוך זה אני מרוויח בהירות על מה שאני באמת רוצה לעשות בלי קשר לאחרים, העזה/אומץ שעכשיו שאין לי מושג איך אחרים שופטים מה, ואין לי מושג מה יהיה נכון לעשות איתם, אז אני הולך ועושה מה שבא לי ללא פחד ובכך יוצר לעצמי חופש גדול, פתיחות ואהבה, שאם אני יכול לעשות מה שבא לי ואף אחד לא ישפוט אותי על זה, או שכל אחד ישפוט אותי בדרכו לפי התכנותים הפנימיים שלו שאין לי דרך לדעת מה הם, אני יכול לבטא אהבה, רגישות, פתיחות, יושר וכו' בלי פחד להיפגע או לקבל דחיה, כי הרי אני מבטא את עצמי עכשיו, וזה מה שבא לי לבטא, וזה לא קשור אליהם, וגם אם כן.. אין לי שום דרך לדעת את זה. כל ההתעסקות הזאת באחרים, ובאיך הם רואים אותי, לא הייתה מציאותית כלל, היא הייתה פיקציה אחת גדולה בראש שלי. ועברו כמה ימים מאז שקלטתי את זה, ואיך שקלטתי את זה, והתלהבתי מהתובנה, ישר עלה הפחד, שזה יעלם תוך יום יומיים כמו כל דבר וההרגלים יחזרו.. כי כבר שמתי לב איך המחשבות על אחרים חוזרות להן אט אט בלי שאני אשים לב. ואתם יודעים מה? המחשבות חוזרות וחוזרות.. אבל מה שהפתיע אותי, זה שלא אכפת לי שהן חוזרות. אני מבין כמה הן מגוכחות, ושהן חוזרות אני מזכיר לעצמי את האמת שאי אפשר להתווכח להתכחש לה, שאין לי מושג מה באמת הם חושבים עלי - ומשתחרר.
זה מסוג התובנות, שהתרחשו אצלי פשוט בתוך הגוף, בתוך הראש, כמשהו מאוד פנימי ואמיתי, ולכן יהיה כל כך קשה להסביר אותו ולגרום לאדם אחר באמת להבין, אני ממליץ לקרוא לאט. אחת הסיבות שהתקשתי להגדיר בטחון עצמי, כי מסתבר שזה לא משהו אחד. עבורי התחושה הזאת, והתחושה בשם חופש, והתחושה בשם אושר, זאת אותה תחושה, וזה עבורי, יכול להיות שאצל אחרים זה משהו אחר לגמרי. אבל הגעתי למשהו מעניין.. שעונה לי אישית על זה, חשבתי לשתף.. בטחון עצמי עבורי, הוא לא הדרך שאני מתנהג, הוא לא הדרך שאני מבטא עצמי, הוא לא מה שאני מקרין, והוא לא איך שאחרים תופשים אותי, וכל זה סותר את איך שתפשתי את זה עד היום. הוא לא קשור לאחרים כלל! בדיוק הפוך. בטחון עצמי הוא מה שאני חושב על עצמי/על מה שאני עושה. לא פעם אני מוצא את עצמי נודד למחשבות על איך אני נראה בעיניהם, לא רק כשאני לבד בבית, אלא שאני שם איתם, בשולחן, ברחוב, איך אני נראה, מה אני מקרין, הם קולטים אותי? מה הם קולטים? מה הם חושבים? מה הם יחשבו? ולפתע הבנתי משהו שידעתי תמיד אבל לא הבנתי כנראה
