מיכתבים אסורים...
חזרתי היום הביתה ב1600 יחסית די מוקדם.. פתחתי את הדלת (שתמיד נעולה גם אם יש מישהו בבית..)ו....שקט כל כך.. הילד לא קופץ עליי כדי להסניף ממני את ריח הזיעה והסגריות שנאגרו עליי במשך היום...האשה לא זורקת ``היי`` קצר מהמטבח...פשוט דממה!.. עוד אני מנסה לזכור אם היא אמרה לי שהיא יוצאת למקום כלשהו...חשכו עיניי..! על השולחן בסלון היתה מעטפה אדומה גדולה.. בתוך המעטפה הזאת שכנו להם מכתבים ושירים שכתבתי לחברות לשעבר ומיכתבים שהן כתבו לי...במשך השנים אספתי את כל אותם הזכרונות ושמרתי אותם יחדיו בתוך אותה מעטפה שהיתה מונחת במקום הידוע רק לי.. פסח הגיע...הנקיון בבית חוגג...כל ארון מנוקה...כל דלת ניפתחת..כל קופסה מתרוקנת...בקיצור לא נשאר מקום אחד שלא עבר טיפול של האשה שאיתי.. צבע עורי הכהה יחסית..הפך לבן כשלג...הראש ניסה לארגן בתוכו את הדברים ולנתח אותם.. אם המעטפה על השולחן..היא גילתה את הסוד שלי...היא פתחה לראות מה תוכנה של המעטפה?...ואם היא פתחה...האם היא קראה מה כתוב על הניירות הישנים?... האם זאת הסיבה שהיא איננה כרגע בבית??...להרים טלפון ולשאול מה קורה? איפה את?... ופתאום משחק המפתח במנעול הדלת קרע לי את חוט המחשבה..הנה היא...עומדת בפתח ושואגת...``א...ס...י..................................`` בוא תעזור לי עם הדברים מהסופרמארקט.. רצתי ...כמו אחוז דיבוק לעבר סקיות הניילון שעמדו ליד המעלית והכנסתי אותם פנימה. ``דרך אגב`` היא אמרה...``יש מעטפה על השולחן בסלון ...כנראה מבחנים שלך מהתיכון או משהו....`` הצבע חזר ללחיי...חיוך גדול נסוב על פניי...ניצלתי...(-: מוסר הסכל... לפעמים עדיף להשאיר את העבר מאחור...אחרת אפשר לקבל התקף לב...(-: blue
חזרתי היום הביתה ב1600 יחסית די מוקדם.. פתחתי את הדלת (שתמיד נעולה גם אם יש מישהו בבית..)ו....שקט כל כך.. הילד לא קופץ עליי כדי להסניף ממני את ריח הזיעה והסגריות שנאגרו עליי במשך היום...האשה לא זורקת ``היי`` קצר מהמטבח...פשוט דממה!.. עוד אני מנסה לזכור אם היא אמרה לי שהיא יוצאת למקום כלשהו...חשכו עיניי..! על השולחן בסלון היתה מעטפה אדומה גדולה.. בתוך המעטפה הזאת שכנו להם מכתבים ושירים שכתבתי לחברות לשעבר ומיכתבים שהן כתבו לי...במשך השנים אספתי את כל אותם הזכרונות ושמרתי אותם יחדיו בתוך אותה מעטפה שהיתה מונחת במקום הידוע רק לי.. פסח הגיע...הנקיון בבית חוגג...כל ארון מנוקה...כל דלת ניפתחת..כל קופסה מתרוקנת...בקיצור לא נשאר מקום אחד שלא עבר טיפול של האשה שאיתי.. צבע עורי הכהה יחסית..הפך לבן כשלג...הראש ניסה לארגן בתוכו את הדברים ולנתח אותם.. אם המעטפה על השולחן..היא גילתה את הסוד שלי...היא פתחה לראות מה תוכנה של המעטפה?...ואם היא פתחה...האם היא קראה מה כתוב על הניירות הישנים?... האם זאת הסיבה שהיא איננה כרגע בבית??...להרים טלפון ולשאול מה קורה? איפה את?... ופתאום משחק המפתח במנעול הדלת קרע לי את חוט המחשבה..הנה היא...עומדת בפתח ושואגת...``א...ס...י..................................`` בוא תעזור לי עם הדברים מהסופרמארקט.. רצתי ...כמו אחוז דיבוק לעבר סקיות הניילון שעמדו ליד המעלית והכנסתי אותם פנימה. ``דרך אגב`` היא אמרה...``יש מעטפה על השולחן בסלון ...כנראה מבחנים שלך מהתיכון או משהו....`` הצבע חזר ללחיי...חיוך גדול נסוב על פניי...ניצלתי...(-: מוסר הסכל... לפעמים עדיף להשאיר את העבר מאחור...אחרת אפשר לקבל התקף לב...(-: blue
תוגית