מייק אולדפילד.

[וינסנטי]

מייק אולדפילד.

איזה יצירות שלו כדאי לי לקנות? מה דעתכם עליו? כדאי לשמוע?

 

[epitaph]

לפי הסדר...

Tubular Bells, Ommadawn (לגבי הטובלור בלס, אל תתפתה להתחיל עם החדשים, לך על הראשון, למרות שגם השני טוב לדעתי) הוא אחלה בחלה. כן.

 

[אורי ברייטמן]

מדריך אולדפילד למתחילים

אפשר להתחיל עם Ommadawn ולראות אם אתה אוהב את הסגנון שלו. אם התשובה היא כן, אז כדאי להכיר את Tubular Bells בגרסה הישנה משנת 1973 או הגרסה החדשה משנת 2003. אם התלהבת ועדיין רוצה עוד - תנסה גם את Incantations שבעיניי הוא האלבום ששהכי הרבה אנשים פשוט פספסו.

 

[jonbirion]

מסכים לגבי incantations

לא פספסתי אותו אז ועדיין חושב שהוא מצויין יונתן

 

[The West Star]

Ommadawn

הוא בהחלט אלבום שהוא יצירת מופת, וגם טיובלר בלס [הישן] לדעתי, אבל אומדון הוא בהחלט מעולה.

 

[עמית ע]

Hergest Ridge

אלבום בסגנון של אומדון, פחות או יותר באותה רמה

 

[dpascal2]

האהוב עליי של אולדפילד

 

[The West Star]

לא שמעתי

רבל אני גם לא יודע איפה אפשר להשיג אותו, כי כן חיפשתי אותו. וגם, בקטע האחרון באומדון הוא מזכיר איזה מקום שנקרא הארג'סט רידג', לא?

 

[וינסנטי]

מה הקטע של הטיובלר הישן-חדש...?

 

[The West Star]

אולדפילד הוציא וחידש כמה גרסאות

לטיובלר בלס

 

[gunr7]

נכון

הוא אומר משהו בסגנון: "אם אתם לחוצים בואו להרג'סט רידג'" או משהו כזה. הרג'סט רידג' אמור להיות איזשהו מקום כפרי ופסטורלי, בו (ובהשראתו) הוא הלחין את היצירה בעלת אותו השם. אני מאוד אוהב את האלבום, ואם אהבת את אומדון אני משוכנע שתאהב גם אותו. היצירה בעלת מבנה דומה וסאונד וסגנון דומים (אם כי אומדון אלקטרוני יותר והרג'סט רידג' מעט אקוסטי יותר), ואווירה קסומה ופסטורלית דומה (שלטעמי קיימת רק בשני האלבומים הללו). שני האלבומים האלה מאוד אהובים עליי.

 

[gunr7]

אגב: (עוף טופיק)

קניתי סוף סוף מלודיקה. של הוהנר, עלתה לי לא מעט כסף (בואו נגיד שקרוב למשכורת חודשית שלי). סוף סוף אוכל לנגן גם בצבא!!

 

[JohnPaul]

מלודיקה זה כלי מגניב מאוד

אבל אתה תיפול במהלך תפקידך כשיימאס לחבריך מהמלודיקה. אגב, קיבלתי כזאת מסבתא שלי, גם של הונר, בת יותר מ50 שנה.

 

[jester56]

ולמי שלא תקוע בעבר....

לא מזמן יצא למייק אלבום כפול וחדש Light + Shade הדיסק מחולק לשני חלקים חלק אחד יחסית שקט ואמביינטי והשני קצת יותר בועט מומלץ בהחלט למרות מגוון האומנים שמציף אותנו לאחרונה ולמרות שכל ילד היום יודע לעשות מוזיקה אלקטרונית מייק מתעלה עם כניסות גיטרה מדהימות וסמפולים מצויינים שמביאים אותך לשמוע את הדיסק הזה עוד ועוד

 

[פרוגיא]

המדריך לאולדפילד

אולדפילד שינה את הסגנון שלו כמה וכמה פעמים ובגדול אפשר לחלק את המוסיקה שלו לפי תקופות. התקופה הראשונה כוללת 4 אלבומים - מ Tubelar Bells עד Incantations ומה שמאפיין אותה הן יצירות אינסטרומנטליות ארוכות עם נטייה למינימליזם בכיוון של מוסיקה סימפונית. מהתקופה הזו מומלץ להתחיל עם Ommadawn. התקופה השנייה מתחילה ב Platinium ומסתיימת ב Earth Moving. האלבומים בתקופה הזו הופכים למסחריים יותר ויותר, בתחילת התקופה יש באלבומים יותר קטעים אינסטרומנטליים ולקראת סופה יותר ויותר שירים. אולדפילד זכה לכמה וכמה להיטים בתקופה הזו ביניהם Moonlight Shadow. הצליל הרבה יותר מיינסטרימי ומופק אם כי מאוד "שנות השמונים". פרוגרים רבים מבטלים את התקופה הזו אבל אני חושב שמייק עשה כמה וכמה אלבומים לא רעים בכלל אם כי פחות עמוקים. מומלצים: QE2 (אינסטרומנטלי) ו Crises (כולל את הלהיטים) התקופה השלישית מתחילה באמארוק ונמשכת עד היום. בתקופה הזו כמעט כל אלבום שלו פונה לכיוון אחר - צ'יל אאוט (שירים מארץ רחוקה), מוסיקה קלטית (וויאג'ר), אלקטרונית (Tres Lunas), הקלטות מחודשות (TB2003), פופ (TB3). רובן בינוניות ומטה. החריג היחיד הוא אמארוק שהוא נסיון מרתק ומעניין מאוד של אולדפילד לייצר יצירה ארוכה אינסטרומנטלית. יש תחושה שהרבה דברים התפרצו אצלו באלבום הזה אחרי כמה שנים במדבריות הפופ ואני מאוד ממליץ לתת לו צ'אנס.