'מיילל' כשרואה אותי

[קרקפת]

'מיילל' כשרואה אותי

שלום, אני מהפורום השכן שרציתי לשמוע גם את דעתכם - בני אור בן 8 חודשים, 'מיילל' כאשר רואה אותי ונרגע כאשר מרימה אותו. הדבר כמעט ואל היה קיים עד כה או שהיה בצורה הרבה פחות בולטת. לעומת זאת, אצל אחרים הוא לא מתנהג כך - אצל הסבא וסבתא, דודות - מקום שדווקא בו הוא יכול יותר להתפנק. אני מנסה להרים אותו גם כשלא מתבכיין, כדי לשדר לו 'אתה לא צריך לבכות כדי שאמא תרים אותך .....' דרך-אגב, אני איתו בבית, מלבד פעמים שאני יוצאת לסידורים או לחוג. כן, אני יודעת שהדבר קורה גם אצל אמהות אחרות, אבל, מה לדעתכן, מנסיונכם או מנסיון אחרים הדבר נובע ומה אפשר לעשות בנדון. תודה רבה,

 

[אביטלתל]

גם אצלנו זה ככה

ואיילה נמצאת בפעוטון וקראתי על עוד ילדים בגיל הזה שנצמדים לאמהות אני חושבת שזה פשוט הגיל והדבר הכי טוב לעשות זה להצמד בחזרה

 

[קרקפת]

אז לדעתך בכל פעם ש'האזעקה'

פועלת להרים אותו (שזה דבר לא פשוט כשלעצמו) או שכמו שאמרו לי ש'הוא לא ינהל את העניינים' ?

 

[אביטלתל]

זו החלטה שלך

איזו גישה את רוצה בגידול הבן שלך אני בעד לזרום ולמלא את צרכי התינוק אני לא חושבת שבגיל 8 חודשים יש פינוק או מניפולציה או נסיון לנהל את העניינים (או בגיל אחר לדעתי, אבל זה כבר לדיון אחר) יש צורך וצורך וצורך הבכי/יללה זה קריאה לך הוא צריך משהו וגם אם זה "רק" קירבה/חיבוק/משחק משותף זה עדיין צורך אגב, את לא חייבת להרים את יכולה פשוט לשבת איתו ולשחק את יכולה להשתמש במנשא (טוב, זה כמו להרים, אבל יותר נוח) אגב, אני זוכרת שבגיל הזה בערך יש התפתחות חרדת נטישה שאני ממש לא זוכרת את סימניה אבל בטח יבואו משתתפות הפורום האחרות ויעזרו

 

[קרקפת]

תודה רבה, טוב לשמוע דעות נוספות

 

[אביטלתל]

עוד משהו

קראתי את ההודעה והבנתי שלא הסברתי את עצמי טוב את יכולה לשבת לידו ולהעסיק את עצמך בכל דבר (לקרוא ספר למשל) אצלנו מה שהיא צריכה זו הנוכחות היא מתחילה לקטר כשאני יוצאת מטווח הראייה שלה

 

[קרקפת]

כן, כאשר נעלמים מטווח הראייה זה אכן

שייך לחרדת הנטישה (הידע מקריאה כמובן), אבל פה הדרישה שלו זה ידיים, חד וחלק ולא משהו אחר. לא נראה לי שמדובר בשיניים, כי באותו רגע שהוא אצלי בידיים הוא נרגע וזהו, שום דבר אחר לא מפריע עוד. ניסיתי לחשוב מהיבטים נוספים וביקשתי מהסבים, הסבתות והדודה שלו שהוא נמצא שם לפעמים שירימו אותו פחות (הם מאד אוהבים לעשות את זה), אולי זה נובע באיזשהו-מקום גם משם .....

 

[אביטלתל]

אני לא חושבת שזה משם

הם גדלים בקצב מדהים ומתרחשים אצלם דברים מפה ועד להודעה חדשה היות והם לא מסוגלים לדבר ולומר מה מטריד אותם, אנחנו נאלצים לנחש לפעמים הסימנים ברורים ולפעמים לא אז דברים שלעולם לא נדע את הסיבה מדוע הם קורים לחפש סיבות ולהגיד שהתרגל או כל דבר אחר זה פשוט הצורך שלנו לתת סיבה הגיונית לכל דבר

 

[לאה_מ]

הוא לא יודע לומר לך

"אמא, אני אוהב שאת מחבקת אותי, קחי אותי בבקשה על הידיים". הוא לא בוכה כי הוא מיילל או מתבכיין. הוא בוכה כי זו דרך התקשורת היחידה שיש לו כרגע. אז אני מצטרפת לדעתה של אביטלתל - קחי אותו בכיף

אולי מנשא (קדמי או מנשא גב) יוכל לעזור לך בצורה שתאפשר לך גם להרים אותו וגם לעשות דברים נוספים. לא הייתי מבקשת מסבים וסבתות להמנע מהלרים אותו - להיפך - לפחות כשהם בסביבה, את יותר משוחררת.