מיומנו של חסיד חב"ד
מספר לנו בן הצבי , חסיד חב"ד צעיר ומכר שלי מפורום יידיש: את הקטע הבא כתבתי אצלי בבלוג לפני כשנה, ורציתי להביאו לפניכם. לפני כארבע שנים ביקרתי ברומניה למשך כשבועיים. באחד הימים נסעתי ברכבת נסיעה שארכה בערך לילה מבוקורשט הבירה לאראד שבחבל טרנסילבניה. במשך הלילה יצאתי מתא הרכבת בו ישנתי להסתובב קצת ברכבת, לקנות קצת שתיה בקרון-המסעדה וכיו``ב. בדרכי פגשתי בחבורת ילדים צועניים ששיחקו יחד מחוץ לתא בו ישנה משפחתם. הילדים כמובן נדהמו לראותני לא פחות משאני אותם, שכן מן-הסתם מעולם לא ראו דמות יהודית, מזוקן, בכיפה לראשו, וגם כיון שהיה לילה הרשיתי לעצמי להסתובב ברכבת רק בגופיה שעליה טלית-קטן מצמר, ללא חולצה מעל. עמדתי והשתעשעתי קצת עם הילדים הצועניים כשאחד מהם נכנס לתא וכנראה סיפר למשפחתו על האדם המוזר שעומד בחוץ. מן התא יצא צועני קשיש שעון על מקלו. הוא פנה אליי ושאל ברומנית (שפה אותה אני מבין מהבית): ``יהודי``? עניתי בחיוב. הצועני הזקן לא ענה דבר, רק הפשיל את שרוולו, והראה לי את זרועו. הוא עדיין שתק, רק הביט בי. על זרועו ראיתי מספר מקועקע, כן, כמו אלה ממחנות-ההשמדה. הצועני הזקן כנראה קרא בפניי שהבנתי מה עומד מולי, תפס את ידי הימנית בשתי כפות ידיו בחזקה, ואמר לי: ``הצוענים והיהודים היו אחים. הדם שלנו התערבב. אסור לנו לשכוח את זה!`` הזקן הביט בי עוד שניות אחדות, הרפה את אחיזתו מידי, הסתובב וחזר לתאו. מותיר אותי דומם והמום מהחויה העצמתית זה עתה חויתי.
מספר לנו בן הצבי , חסיד חב"ד צעיר ומכר שלי מפורום יידיש: את הקטע הבא כתבתי אצלי בבלוג לפני כשנה, ורציתי להביאו לפניכם. לפני כארבע שנים ביקרתי ברומניה למשך כשבועיים. באחד הימים נסעתי ברכבת נסיעה שארכה בערך לילה מבוקורשט הבירה לאראד שבחבל טרנסילבניה. במשך הלילה יצאתי מתא הרכבת בו ישנתי להסתובב קצת ברכבת, לקנות קצת שתיה בקרון-המסעדה וכיו``ב. בדרכי פגשתי בחבורת ילדים צועניים ששיחקו יחד מחוץ לתא בו ישנה משפחתם. הילדים כמובן נדהמו לראותני לא פחות משאני אותם, שכן מן-הסתם מעולם לא ראו דמות יהודית, מזוקן, בכיפה לראשו, וגם כיון שהיה לילה הרשיתי לעצמי להסתובב ברכבת רק בגופיה שעליה טלית-קטן מצמר, ללא חולצה מעל. עמדתי והשתעשעתי קצת עם הילדים הצועניים כשאחד מהם נכנס לתא וכנראה סיפר למשפחתו על האדם המוזר שעומד בחוץ. מן התא יצא צועני קשיש שעון על מקלו. הוא פנה אליי ושאל ברומנית (שפה אותה אני מבין מהבית): ``יהודי``? עניתי בחיוב. הצועני הזקן לא ענה דבר, רק הפשיל את שרוולו, והראה לי את זרועו. הוא עדיין שתק, רק הביט בי. על זרועו ראיתי מספר מקועקע, כן, כמו אלה ממחנות-ההשמדה. הצועני הזקן כנראה קרא בפניי שהבנתי מה עומד מולי, תפס את ידי הימנית בשתי כפות ידיו בחזקה, ואמר לי: ``הצוענים והיהודים היו אחים. הדם שלנו התערבב. אסור לנו לשכוח את זה!`` הזקן הביט בי עוד שניות אחדות, הרפה את אחיזתו מידי, הסתובב וחזר לתאו. מותיר אותי דומם והמום מהחויה העצמתית זה עתה חויתי.
