מיום ליום איתך אהוב

[מיכל 1]

מיום ליום איתך אהוב

משמחה לשמחה נודדת מחשבה על הדברים הקטנים של חיינו משמחה לשמחה נותרת בודדה מחשבת העצבות בליבנו אנשים שבוהים בחלל הכסוף נשאבים לתוך ים עצום של טרוף הם קונים רק בגדים עם שמות משונים ולובשים אותם רק בחגים ובשאר הימים מתהלכים עירומים על קירות לבנים - אוהבים מחזיקים יד ביד שלובי אצבעות ועומדים שם מחכים לתשואות - הקהל.. אנשים גבוהים - ויפים עד כאב רגישים למגע העור הדואב עיניהם אדומות לא יודעות שמחה כמו אנשי העתיד - תאבי הדממה לבושים בגדי כסף ועונדים עגילים - עצומי מימדים ידיהים מלאות חורים אדומים וליבם אף הוא מחורר מבפנים משמחה לשמחה אותה מחשבה ואתה איש אהוב כבר ידעת אותה והרי מחשבה היא לא חטא יקירי מקווה שתסלח על דמיונות בליבי ושוב...בוקר טוב ומופלא לכולם...אוהבת אתכם מיכל 1

 

[Purple Mushroom]

למה?

למה את כותבת על אנשים כסופים עם חורים מדממים ? אם זה בהשראה על מה שעבר עלייך השבוע ? -- ברת מזל את ששרדת את התאונה . את צריכה לחשוב על הצד הטוב של הניסיון הזה . זהו הגורל , הניתן לשינוי ... אני יודע שאני נישמע לא טוב וקצת מרוחק . אני לא יודע באיזה מילים עוד להישתמש . מקווה שתביני את המסר ..