מיואש / נחוש?

Ginobili4

New member
מיואש / נחוש?

אהלן,

אז זו פעם ראשונה שאני איי פעם כותב כאן....כנראה שאני באמת אובד עצות, או שמא צריך חיזוק?

אני בן 24 עוד מעט, בת הזוג בת 22.
אנחנו יוצאים למעלה מ 5 שנים. התחלנו בדיוק שסיימתי טירונות בצבא...

כמעט 3 שנים ראשונות, אין מה לומר. זוגיות למופת. התאמנו כמו כפפה ליד. היא עם השגעונות שלה, אני עם שלי אבל תמיד תמיד תמיד זה היה חיבור מושלם. באמת מהסרטים!
מיד עם השחרור הייתה לי הרגשה של התפרקות, בכל זאת 3 שנים בקרבי. יצאתי כמעט כל ערב. חברים, ידידות, חבר'ה פשוט היה כיף. בת הזוג שלי לא מצאה את מקומה שם ולמעשה את התקופה הזאת עברנו דיי בריחוק האחד מהשנייה. בקושי ישנו ביחד, בקושי נפגשנו, בקושי בילינו...בקושי הכל.
אחרי שנתיים וחצי ביחד, החלטתי ללמוד ולעבור דירה מאזור השרון למרכז. השכרתי דירה עם אחי ולמעשה בת הזוג לא הייתה שותפה להחלטה. מעין הפלתי עליה את הפצצה "ביום בהיר אחד".
היא "חיה" עם זה , פה ושם הייתה באה לבקר, בסופ"שים כשהייתי חוזר לבית ההורים הייתי פוגש אותה לפעמים...לפעמים היו גם שבועיים שהעברנו בלי להיפגש...וכן המון המון ריבים...

לקראת ה"4שנים" שלנו. נפרדנו. התעצבנו האחד על השנייה ופשוט ברגע של עצבים מחקנו את המספרים, חשבון הפייסבוק וכל קשר האחד מהשנייה.
חודש לא דיברנו. בינתיים עזבתי את הדירה במרכז וחזרתי להורים.
אחרי חודש למעשה התחלתי להתגעגע ויצרתי איתה שוב קשר. נפגשנו ולאט לאט חזרנו לדבר. לקחתי אותה לסופ"ש כדי באמת לנסות ולהחזיר את הדברים, את האהבה הגדולה הזאת.
מאז, שנה אנחנו מנסים. פה רבים, שם מסתדרים, עליות וירידות. באחת ה"פרידות" אפילו הכרתי מישהי אחרת שלומדת איתי במכללה. יצאנו פעמיים כשבפעם השנייה הגענו למיטה. פשוט לא יכולתי, לא הייתי מסוגל....הרגשתי שזה לא נכון ושאני אוהב את בת הזוג שלי יותר מידיי בשביל לעשות שטויות... חזרנו אחרי כמה ימים ובתחילת השנה האחרונה החלטנו לקחת צעד קדימה ולעבור לגור ביחד.

בחודש הראשון נפלו עליי בעבודה עם כמות משמרות בלתי נתפסת + תקופת מבחנים. התוצאה הייתה שבת הזוג שלי עברה לגור עם עצמה כשאני מתרוצץ בין הספרים לעבודה ולמכללה בה אני לומד.
היא החליטה לקחת את הדברים ולחזור להורים שלה כי זה פשוט לא עשה לה טוב להיות כל היום לבד ולשקוע עם עצמה בשגרה.
בניסיון נואש הצעתי שנעשה "חצי-חצי" והסכמנו שכשאני עושה לילות או בימים שפשוט לא יוצא היא תשן אצל ההורים ובשאר היא תהייה איתי בדירה שלנו.
מרגע זה הכל הפך גרוע יותר ויותר. פשוט התדרדרו העניינים. לאט לאט זה הפך לפעם בשבוע שהיא בדירה, לאט לאט גם פעם בשבועיים. התחלנו לריב בלי סוף עד שלפני שבוע פשוט החלטנו לנתק קשר ולהיפרד סופית.

אחת הסיבות שהכי מפריעות לי זה שהזנחתי את הקשר. באמת! פשוט הזנחתי אותו! נתתי לה לשקוע בשגרה והדיכאון שלה (שמלחיץ אותי מאוד), כשאני חושב על זה, מאז "פגישת הפרידה" במסעדה חודש אחורה לא עשינו כלום ביחד. כלום. לא יצאנו לשום מקום, לא עשינו שום דבר שהוא "שלנו"...

מצד אחד אני מרגיש שעשיתי בשנה האחרונה מעל ומעבר. נתתי מעצמי, השפלתי את עצמי, ספגתי וספגתי כדי שזה באמת יעבוד.
מנגד, קופצות לי המחשבות שלא עשיתי שום דבר נכון, ושלמעשה - לא הייתי מספיק "גבר" איתה ושלה.

עכשיו הראש אוכל אותי...ובאמת יוצא לי עשן מהאוזניים.
לתת לזה צ'אנס ולנסות לשנות את הדברים? או להמשיך הלאה?

מצטער על החפירה. תודה רבה מראש!
 

אתיופית

New member
אתם נמצאים מבחינת הגיל שהוא שלב אחרי שלב

צבא, טיול, לימודים ועבודה.
אני חושבת שאתם לא מתואמים, אין הבנה ותמיכה.
וכן, גם לך יש חלק בבעיה, שדי זנחת אותה ולא עזרת לה להשתלב עם החבר׳ה שלך, וגם היא אשמה על זה שלא ״נכנסה למים״ אלא העדיפה (מניחה לעצמי) להישאר מחוץ למעגל החברתי...שלא דחפה את עצמה וכו׳ וכו׳.
שורה תחתונה - שניהם ייצרתם בעיה, אבל לא מנסים למצוא את הנתיב הנכון.
חבל לטרטר אותה ואותך גם.
אתה תהיה במקום הנוח לך והיא תהיה במקום הנוח לה - ובסופ״ש תפגשו...שבוע כן שבוע לא (בשביל החברים אם תרצה להיות איתם לחוד מכל מיני סיבות)...ומניחה שגם לה יש חברות שתרצה לראות, אז סופ״ש כן וסופ״ש - לא יכול להתאים למצב שלכם.
זה סך הכל שלב, זה יעבור, ואם יש אהבה חבל שבגלל אי-תיאום נכון יהרס הקשר.

אה...
ואם הייתה במצב של כמעט אקט מיני עם אחרת ועצרת, אז זה רגש שכדאי להתייחס אליו ברצינות ולא לברוח ממנו בגלל כשל בסדרי עדיפויות.
האהבה היא הדדית ותנסו לעבוד עליו, ותנסו שתהיה לכם הבנה, ושהמצב הזה זה שלב מכריע בחייכם ושהוא לא ישאר ככה תמיד.

בהצלחה
 

Ginobili4

New member
תודה!

בנוגע לבילויים עם החברים כיום זה פחת עד כמעט לא קיים.
אני בלימודים, העבודה ונכון לעד ני שבוע גם בזוגיות. החברים בחיים שלהם והמפגשים והבילויים פחתו בצורה משמעותית.

בנוגע לבת הזוג אני באמת אובד עצות. ״האם זה שווה את זה?״ הרי המצב לא משמים ולא אידיאלי ולכן זה כרוך בתקופה שהיא דיי קשה עם סיכויי הצלחה לא ידועים...
 

אתיופית

New member
אם תשבו ותדברו ותהיה גלוי איתה

אולי תגיעו לעמק השווה.
השאלה שנשאלת היא: האם אודך אוהב?
אם כן, לא הייתי מחמיצה את האהבה הזו ורואה כאתגר את המצב הזמני הזה (לימודים וכו׳).
הכל תלוי ברצון, לא בנסיבות (בייחוד במצב כמו שלך).
תשבו ותלבנו כמו בוגרים, אם תסכים מה טוב, חבל לזרוק את השנים הטובות שחייתם ביחד.

אם לא יצליח מסיבות אחרות - לפחות תידע שניסית טוב.
ואם חותכים - חותכים בנחת ולא בכעס.
כעס זה בריחה.

בכל אופן, בהצלחה במה שלא תחליט
 

Ginobili4

New member
אני לא יודע

בפעם האחרונה שנפגשנו שאלתי אותה, אומנם בכעס, שזה או שנותנים לזה צ'אנס ומנסים להחזיר את האהבה ולסדר את הדברים או שחותכים.
היא אמרה שהיא מעדיפה לחתוך.

הטענות שלה היו שהיא לא מצליחה לגרום לי להיות מאושר כמו שמגיע לי ושעם כל הכאב שלה היא מעדיפה לשחרר במקום שנמשיך לעשות רע אחד לשנייה.

ברור לי כשאני מסתכל על זה שחבל לי על האהבה הזאת ואני עדיין בדעה שאהבה כזאת יש פעם בחיים. בטח שזה התחיל כאהבת נעורים גדולה.
 

Ginobili4

New member
תודה!

בנוגע לבילויים עם החברים כיום זה פחת עד כמעט לא קיים.
אני בלימודים, העבודה ונכון לעד ני שבוע גם בזוגיות. החברים בחיים שלהם והמפגשים והבילויים פחתו בצורה משמעותית.

בנוגע לבת הזוג אני באמת אובד עצות. ״האם זה שווה את זה?״ הרי המצב לא משמים ולא אידיאלי ולכן זה כרוך בתקופה שהיא דיי קשה עם סיכויי הצלחה לא ידועים...
 
אתה מתאר קשר שעם כל הכוונות הטובות,

זה פשוט לא זה, בגלל כל הריבים שלכם ללא קשר למגורים יחד.
מקריאה קלה במקרה עולים תנודות מאוד חדות של קשר כבר מההתחלה, אין ביניכם חברות או הרמוניה אתם כל הזמן מתווכחים בהפוגות למשך כל הקשר.
לא מובן לי איפה האהבה בקשר הזה.
זה לא קשור לזה אם היית "גבר" אלא להבנה בכלל של אם נכון בכלל להיות בקשר שאתה כל הזמן עסוק בלריב שם או להיות רגוע.
אתה 4 שנים עסוק רק בלריב איתה, היתה שם בדרך גם בגידה,
ומתבקשת השאלה מדוע אחרי 4 שנים של כסאח אתה עדיין חושב שאתם מתאימים? אין קשר לנוכחות, יש פה קשר לחוסר תקשורת בסיסית ביניכם.
זו דעתי לפחות.
 

Ginobili4

New member
אין לי מושג

מאיפה הבאת את ה 4 שנים של כאסח?
3 שנים ראשונות...הקשר הזה היה פשוט מושלם...

בנוגע לבגידה. היא לא קרתה. היינו פרודים ונפגשתי עם אחרת (אידיאלי לא?) כשזה הגיע למשהו יותר אינטימי עצרתי את זה שם כי פשוט לא רציתי.

אוסיף ואומר. לפני מעבר הדירה חוויתי איתה בערך חודשיים- שלושה מדהימים. כאילו הכל חזר להתחלה טהורה, מוצלחת ומלאת אהבה ותשוקה זה לזו.
 
כתבת בפיסקה שניה שאחרי 2.5 שנים

עברת לדירה שכורה ומשם התחילו כל הבעיות.
אתם 5 שנים יחד, כך שזה יוצא שלפחות מחצית הקשר לא טוב.

כך שלמעשה הבשר של הקשר הוא מהזמן שיכלת להיות חופשי מהצבא.
 

Ginobili4

New member
תיקון

אז קבל/י תיקון קטן לטעות. 3 וחצי שנים.

וזה נכון, שהרוב המוחלט של ההצלחה של הקשר הזה היה בתקופת הצבא.
אבל גם אחרי השחרור, היו לקשר עליות וירידות שבהם הזוגיות הזאת עברה רגעים נדירים...טיולים...בילויים ושאר זיכרונות טובים.
בשנה שגרתי במרכז לא היה "חושך"...היו ריבים, היו ירידות, אבל היו גם המון עליות ותקופות מאוד יפות.
 

סטנגה Joe

New member
מה הפלא?

אתה לא איתה.
אף אחת לא רוצה חבר וירטואלי.
למה זה מפתיע אותך??
נשמע מדבריך שפשוט אין לך זמן אליה ומצד שני אתה מאוד מתפלא שהדבר מפריע לה.
 

nirity1

New member
תעשה לה טובה ותשחרר אותה

הקשר שלך מחובר למכונת החייאה והגיע הזמן להוציא את התקע....
קורה שאחרי הרבה שנים קשה לך לחשוב על משהי אחרת אבל את האמת - אתה גם לא ממש חושב על החברה שלך
נפגשתם כשהייתם בצבא ועכשיו אתם בשלב אחר לגמרי בחיים. כרגע זה לא מתאים וזה שאתה ממשיך למשוך אותה זה ממש לא בסדר מצדך.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אילו אני במקומה לא הייתי חוזר(ת) לקשר איתך

זה שהקשר עבד בתקופת הצבא, זה אומר בעיקר שהוא התאים לשניכם באותה תקופה.

אולם מרגע שהחלו שינויים בחייך, הוכחת הלכה למעשה, יותר מפעם אחת, שאתה לא סופר אותה בהחלטות שלך, שאחרי שאתה מחליט אתה לא מתגמש מספיק אליה, ובכלל, הקשר הוא בעל יכולת הסתגלות נמוכה לשינויים. מילא, אחרי הכישלון הראשון, אכן היה הגיון מסוים לתת סיכוי שני. אבל גם הצ'אנס השני הוכח ככישלון (של הקשר, לא שלך אישית).

חכן אני לא שולל כמובן את האפשרות שתנסו בשלישית, אבל בגדול, זה נראה כמו דבר שלא הצליח לתרגם אהבה לחיים משותפים, וממילא יצר מטענים של חוסר אמון ואכזבה אצלה.

אבל זה לא כל כך נורא. כמו שכתבו מעלי, אתה מאוד צעיר, ואין סיבה שבאמת "תתמסד" בזמן שאולי עדיף לך לחות את החיים בצורה מגוונת יותר (לא רק מבחינת זוגיות, אלא בכלל).
 
התשובה: לא וכן

לא לתת צ'אנס ולנסות לשנות את הדברים, כן להמשיך הלאה.
למה? מכל הסיבות שבעולם.
 
למעלה