מיואש מהתחום הזוגי
שלום. אני בן 29. בחור נחמד, עובד בעבודה טובה, גר עם שותף שהוא חבר טוב. יש לי שני תארים, חברים, תחביבים. נראה טוב אפילו. אבל כל זה לא שווה כלום. התחום הזוגי הוא עקב אכילס עבורי. במשך שנים אני לא מצליח להכנס לזוגיות עם בחורות בהן אני מעוניין. הבחורות הללו בהן אני מעוניין, אני פשוט לא מצליח איתן כמעט. בחודש האחרון יצאתי עם 4 בחורות שונות שמצאו חן בעיניי. אף אחת מהן לא רצתה אותי. השיחות היו מהנות מאוד בדייטים ובטלפון. הכל עבד כלפי חוץ טוב אבל מתחת לפני השטח נכשלתי לגמריי. היציאות הללו באו אחרי תקופה ארוכה של "התנזרות מרצון". העדפתי לקחת פסק זמן מהעניין, אחרי שגם קודם דברים לא הלכו לי טוב.......בעצם, ברוב המקרים דברים בתחום הזה לא הלכו לי טוב.... כבר הרבה שנים שלא חוויתי אהבה. אבל גם הרבה הרבה זמן שלא חוויתי אפילו תקופה של "לצאת עם". הפעם האחרונה שבה "נגעתי" בבחורה ממש הייתה לפני...שנה וחודשיים. אני לא רוצה לנצל בחורות שיהיו מעוניינות בי ואני לא מעוניין בהן ולכן אני לא אשכיב ואזרוק. זה לא הוגן. מצד שני, אלו שאני רוצה לא ממש מעוניינות בי. הגעתי למצב שפתאום המחשבה על ללכת לנערת ליווי (לא אלו מהרחוב, המסוממות) זה לא משהו שהייתי פוסל אוטומאטית, וזה לא ייאמן מבחינתי שאני כבר לא פוסל את זה.... כל כשלון עם המין הנשי הוא עוד מסמר שננעץ. זה הורג לי את ההערכה העצמית שלי. אני רואה בחורות שמוצאות חן בעיניי ופשוט מרגיש שאני לא ראוי להן. אני רוצה לאהוב באמת ושיאהבו אותי בחזרה, אבל שנים ארוכות זה לא קורה לי....אני רוצה זוגיות נורא. ובמקום זה אני מקבל קדחת, דכאונות, וחוסר מצב רוח טוטאלי. כל פעם שאיכשהו אני מכיר מישהי שמוצאת חן בעיניי ומתחילה אינטרקציה ברמה מסוימת (ואפילו הגעה לדייט) תמיד זה מתקלקל. אנשים אומרים "תראה להן שאתה לא שם עליהן והן ירוצו אחריך" אבל אני לא כזה....ומצד שני אני נכשל וסובל. זה פשוט הורס לי את החיים, אין לי דרך אחרת לתאר את זה. אין לי כ"F עם מי לדבר על זה ביום יום. יש לי חברים וידידות אבל קשה לי מאוד מאוד מאוד להפתח בנושא הזה. אני רוצה נורא לדבר עם מישהו מקצועי. אני חייב לפרוק מול בן אדם את מה שיש לי על הלב. אני בטוח שאני גם אפרוץ בכי שזה יקרה (משהו שאני לא רוצה שיקרה מול חברים/ידידות). אבל טיפול פסיכולוגי הוא נורא יקר. הבנתי שיש דרך באמצעות קופת חולים... אשמח מאוד אם תדריכו אותי. אני פשוט מרגיש נורא.
שלום. אני בן 29. בחור נחמד, עובד בעבודה טובה, גר עם שותף שהוא חבר טוב. יש לי שני תארים, חברים, תחביבים. נראה טוב אפילו. אבל כל זה לא שווה כלום. התחום הזוגי הוא עקב אכילס עבורי. במשך שנים אני לא מצליח להכנס לזוגיות עם בחורות בהן אני מעוניין. הבחורות הללו בהן אני מעוניין, אני פשוט לא מצליח איתן כמעט. בחודש האחרון יצאתי עם 4 בחורות שונות שמצאו חן בעיניי. אף אחת מהן לא רצתה אותי. השיחות היו מהנות מאוד בדייטים ובטלפון. הכל עבד כלפי חוץ טוב אבל מתחת לפני השטח נכשלתי לגמריי. היציאות הללו באו אחרי תקופה ארוכה של "התנזרות מרצון". העדפתי לקחת פסק זמן מהעניין, אחרי שגם קודם דברים לא הלכו לי טוב.......בעצם, ברוב המקרים דברים בתחום הזה לא הלכו לי טוב.... כבר הרבה שנים שלא חוויתי אהבה. אבל גם הרבה הרבה זמן שלא חוויתי אפילו תקופה של "לצאת עם". הפעם האחרונה שבה "נגעתי" בבחורה ממש הייתה לפני...שנה וחודשיים. אני לא רוצה לנצל בחורות שיהיו מעוניינות בי ואני לא מעוניין בהן ולכן אני לא אשכיב ואזרוק. זה לא הוגן. מצד שני, אלו שאני רוצה לא ממש מעוניינות בי. הגעתי למצב שפתאום המחשבה על ללכת לנערת ליווי (לא אלו מהרחוב, המסוממות) זה לא משהו שהייתי פוסל אוטומאטית, וזה לא ייאמן מבחינתי שאני כבר לא פוסל את זה.... כל כשלון עם המין הנשי הוא עוד מסמר שננעץ. זה הורג לי את ההערכה העצמית שלי. אני רואה בחורות שמוצאות חן בעיניי ופשוט מרגיש שאני לא ראוי להן. אני רוצה לאהוב באמת ושיאהבו אותי בחזרה, אבל שנים ארוכות זה לא קורה לי....אני רוצה זוגיות נורא. ובמקום זה אני מקבל קדחת, דכאונות, וחוסר מצב רוח טוטאלי. כל פעם שאיכשהו אני מכיר מישהי שמוצאת חן בעיניי ומתחילה אינטרקציה ברמה מסוימת (ואפילו הגעה לדייט) תמיד זה מתקלקל. אנשים אומרים "תראה להן שאתה לא שם עליהן והן ירוצו אחריך" אבל אני לא כזה....ומצד שני אני נכשל וסובל. זה פשוט הורס לי את החיים, אין לי דרך אחרת לתאר את זה. אין לי כ"F עם מי לדבר על זה ביום יום. יש לי חברים וידידות אבל קשה לי מאוד מאוד מאוד להפתח בנושא הזה. אני רוצה נורא לדבר עם מישהו מקצועי. אני חייב לפרוק מול בן אדם את מה שיש לי על הלב. אני בטוח שאני גם אפרוץ בכי שזה יקרה (משהו שאני לא רוצה שיקרה מול חברים/ידידות). אבל טיפול פסיכולוגי הוא נורא יקר. הבנתי שיש דרך באמצעות קופת חולים... אשמח מאוד אם תדריכו אותי. אני פשוט מרגיש נורא.