מיואשת

פרח50

New member
מיואשת

הבן, בן 22 בגיל 5 אובחן הטוראט אחר כך התווסף ה OCD עברנו הבית ספר עברנו התיכון לקח כשלוש שנים לוסטרל בהשפעה טובה, עשה בגרויות, שנתיים שרות לאומי, למד לבד לפסיכומטרי לא רצה קורס ועשה המבחן, ואנחנו ליווינו ותמכנו.....כל הקשיים שעברנו הם כלום לעומת עכשיו......עשה סמסטר אחד באוניברסיטה היו הרבה קשיים למרות שהאוניברסיטה הציעה עזרה לא שיתף פעולה, החליט לחהפסיק ללמוד וחזר הביתה, רצה לעבור לתל אביב ולעבוד אפשרנו לו, במרכז החליף 3 עבודות שלא הסתדר בהם כל אחד מסיבות שונות, לדבריו כמובן הם אשמים וחזר הביתה כשנשאר לנו לשלם השכירות במרכז. עכשיו הוא בבית לא מצליח למצוא עבודה, לא מבין מדוע לא הסתדר בעבודות....אני כן מבינה... הוא עסוק במחשבות טורדניות לא יוזם בעבודה ומחכה שיגידו לו כל הזמן מה לעשות אך לדבריו הם אשמים כי לא אמרו לא מה לעשות...הוא לא מוכן טיפול תרופתי ולוא מוכן טיפול של שיחות...לדבריו אף אחד לא יודע כלום......כמובן שהישיבה בבית לא מועילה רק מתסכלת אותו ואותנו....
מצטערת שארוך אני פשוט מיואשת וחושבת איפה טעיתי שהגענו למצב הזה, אני קוראת פה סיפורי הצלחה... ולי בא לבכות....
 
פרח שלום! הייאוש שלך בהחלט מובן....

אחת הסוגיות שעולות תדיר בקבוצות ההורים היא עד כמה אנחנו "משחררים" או מאפשרים לילד לקחת אחריות על ההתנהגות שלו ועל תוצאותיה. וזה קשה ליישום בכל גיל. ובגיל בוגר זה קצת יותר קשה.

מדבריך עולות שתי נקודות משמעותיות:
א. בנך סובל ממחשבות טורדניות שמפריעות לו לתפקד.
ב. בנך מתקשה לקחת אחריות על בחירותיו ועל התנהגותו (לא מוכן לקבל טיפול, כולם אשמים).

ראשית, חשוב להבין, שזה שבנך מתקשה לקחת אחריות אינו אומר שהוא לא רוצה. כנראה, שהוא לא כל כך יודע איך לקחת אחריות... וניתן להניח, שזה מפריע מאד גם לו....

כאמור, נכון שבגיל בוגר קשה יותר לשנות דרכי חינוך, אבל אני בהחלט מאמינה שזה ניתן לביצוע באמצעות היערכות משפחתית נכונה.

חשוב להתעודד ולהאמין, שגם אם בנך אינו מוכן בשלב לגשת לטיפול זה לא אומר שלא יהיה מוכן לכך בעתיד.
בשלב זה, הוא פשוט לא מצליח להבין את המחיר של בחירותיו.
ולכן - ניתן לעזור לו לקרוא את המציאות קצת יותר טוב ולהתאים את הבחירות שלו למציאות באמצעות שינוי ההתנהגות.

אתם - כמערך משפחתי - תוכלו לסייע לו בכך באמצעות זה שאתם תקבלו הדרכה איך לגשת אליו ואיך להעביר אליו את האחריות.
ולכן, אני ממליצה בחום לגשת בהקדם לייעוץ משפחתי, רצוי יעוץ כזה אשר יודע להכיר, לזהות ולהפעיל את הכוחות שיש במשפחה - ובכל משפחה יש כוחות.

ייעוץ משפחתי במחירים סבירים ניתן לקבל בבתי ספר לפסיכותרפיה, כגון:
א. מכון אדלר (יש לפנות באמצעות האתר ולציין בסיבת הפניה "קליניקה")
ב. ביהס לעבודה סוציאלית באונ תל אביב - טלפון: 03-6429946
ג. דרך מרפאת בריאות הנפש בקופת החולים או במסגרת הקהילה

שיהיה
 
וכמעט שכחתי... אפשר ומומלץ להירשם לסדנה

להורים לילדים בוגרים (מעל גיל 18)

פתיחת הסדנה מותנית בהרשמה של מספר מינימלי של משתתפים.
מדובר ב- 12 מפגשים שבועיים אשר יתקיימו בימי שני בערב ברעננה.

פרטים והרשמה באמצעות מייל בלבד - [email protected]
 

פרח50

New member
תודה על דברייך

אנחנו מחפשים מקום לטיפול והדרכה, אנחנו גרים ליד עפולה ומחפשים כאן באזור, האם יש לך הצעות?

האמת למרות שזה ברעננה אני מוכנה לבדוק את האפשרות של הסדנה, כתבתי מייל לפני מספר ימים אך לא קיבלתי תגובה.
 
הי,
שתי כתובות באיזור שלכם

מרפאה לבריאות הנפש, מרכז רפואי העמק - מיועדת לכל הגילאים, מקבלים את חברי כל הקופות ללא תשלום 04-6494138, 04-6494136

מרפאה לבריאות הנפש עפולה ליד מועצה אזורית גלבוע, מיועדת לכל הגילאים, מקבלים את חברי כל הקופות בתשלום בהתאם למדיניות העמותה לניהול תחנת העמקים - 04-6533333,
04-6533337, 04-6533238/9.

רצוי לגשת לאחר הפניה מרופא משפחה.

לגבי קבוצת תמיכה - אנו אוספים פניות ונעדכן בהקדם.

 
פרח יקרה

קודם כל את לא אשמה בכלום הרבה פעמים גם אני חשבתי כך שאולי לא חינכתי נכון אבל בראייה לאחור אני יכולה לומר שאנחנו דאגנו לחנך בדרכנו ולשנות את החינוך בהתאם למצב שהילד היה נתון בו באותו הזמן, אין ברירה השינויים בתנודות שהם עוברים לא קורים כי כך בא להם, הם באמת מאמינים באותם דברים וגם הראייה שלהם מאוד סובייקטיבית.

דווקא בגילאים הבוגרים ניתן יותר לתקשר איתם לדעתי ודווקא לומר ולשים את המראה באופן אסרטיבי ונחוש , נכון זה קשה גם לי קשה אבל אין ברירה צריך לתת להם להבין שאיך שהם רואים את חייהם כך זה יהיה ז"א שהכל תלוי בידיהם לעשות לעצמם טוב.

אני מסכימה מאוד עם דבריה של גובלינית.....

שיהיה לכם המון בהצלחה
 

פרח50

New member
אני מרגישה שאין לי כלל תקשורת

איתו, אנחנו מתחילים ללדבר איתו והוא מיד כועס ומדבר ומתנהג כמו ילד בן 10
 
אל ייאוש! טיפול בגיל בוגר זה כמו לנקות בית

שלא ניקו אותו הרבה שנים. קשה מאד - אך אפשרי!
אני, אישית, מכירה אנשים שעשו שינו משמעותי בחיים שלהם גם בגיל 70.
זה קשור לאלמנט הבשלות והמוכנות לשינוי.
וזה גם הרבה מאד עניין של התמדה, התארגנות משפחתית וגיוס של סיוע בכל דרך אפשרית.
אל תוותרי לבן שלך ואל תוותרי עליו!
 

פרח50

New member
תודה על התמיכה

אני פשוט לא יודעת מהיכן להתחיל
היינו אצל פסיכאטרית אחת שאמרה טיפול תרופתי ובלי זה הוא לא יכול להתחיל טיפול של שיחות במרפאה בבית חולים העמק (הלכנו אליה פרטי)
חשבתי ללכת לפסיכיאטרית אחרת שקיבלתי המלצות, הוא רוצה לחכות לתור שיש לו בבית חולים עם פסיכיאטרית אחרת דרך המרפאה.
לגבי הדרכת הורים אני לא יודעת לאן לפנות, בשבוע הבא יש לי פגישה עם עובדת סוציאלית ברווחה של המועצה אולי היא תעזור לי לעשות קצת סדר בעניינים, מצטערת על ההשתפכות אני פשוט מרגישה נורא, לא מסוגלת להתרכז בכלום, יש לי עבודות להגיש לסיום תואר שני שאני עושה ואני לא מצליחה להתרכז....ובמקום זה אוכלת....
 
עושה רושם מדבריך שכל מה שתציעי

הוא יתנגד. וזה מ מ ש נורמאלי!
הוא רוצה לקבוע לגבי עצמו.
זה חלק מהצהרת העצמאות שלו.
מה שיעזור לך לעזור לו זו ההבנה שהשינוי חייב לבוא ממנו.
אני מאמינה שיש אפשרות לקבל עזרה בהיבט זה.
בהצלחה!
 

פרח50

New member
המשך

אני קוראת בפורום על סיפורי הצלחה ובא לי לבכות, אני באמת מאחלת לכולם הצלחה ובריאות כשהבן היה בבית ספר ותיכון הלכנו באופן קבוע לפסיכולוגית המתמחה בטוראט אשר הדריכה וליוותה אותנו והשקענו ותמכנו כפי יכולתנו, היה מטופל בבריאות הנפש בבית חולים העמק (פריפריה!!!) ועכשיו אני מרגישה שזה לא היה שווה כלום, אז הוא סיים תיכון, עשה בגרות ריאלית היה שנתיים בשירות לאומי ועכשיו הוא תקוע בבית...ולא מבין מה הוא צריך לעשות....ולא משתף פעולה...
 

שביק

New member
פרח שלום, קראתי את שכתבת, וזה הזכיר

אירוע דומה עם נער, שלא היה מוכן שידברו איתו על הטוראט. הוא התכחש, סירב, כעס.
ואז, ביום מסויים, הוא ראה סרט על טוראט בוידיאו ביחד עם אמו.
למחרת הזמין חברים מבי"ס וביקש להראות להם סרט מסוים.
כמובן הסרט שראה עם אמו.
החברים ראו והבינו.
הבן הבין וחדל להתכחש.
הוא ראה עצמו כמו במראה
הסכים ללכת לרופאים על-פי הצורך. התחיל לקבל טיפול על פי מה שהיה אז מקובל. והאפשרויות היו פחותות מאשר כיום.
אני לא אומרת שאין יותר טוראט, אך הוא מוכן לקבל עצמו עם הבעיה
ולקבל טיפול. הוא רוצה לעזור לעצמו ולתת להוריו לעזור לו.
מה שהיה יפה, שבאותה תקופה הוא שיתף פעולה עם העמותה באירועים שונים והיה מוכן לענות לשאלות של הקהל. גם בעירו
בה אנשים מכירים אותו ואת משפחתו. הוא חדל להתבייש במה שיש לו.

אני מאד מקווה שגם אצלכם תהיה יותר פתיחות, קבלה והכלה והדברים יסתדרו ואיכות החיים תשתפר להפליא.
מכל לבי שביק
 
למעלה