מיואשת

[פגועה2]

מיואשת

אני חדשה כאן, ובדר"כ כותבת בפורומים בניק אחר, ולצערי נאלצת לכתוב עכשיו בפורום זה. אני נשואה מזה חצי שנה והזוגיות שלנו על הפנים, אני אתחיל מהתחלה- אנחנו ביחד 5 שנים וכבר בשנה הראשונה לקשר הבן זוג ניסה ליזום פרידה מפני שלא היה בטוח לגמרי, הפרידה נמנעה בגללי ועד היום הוא לא ממש סגור לגבי, ולצערי קלטתי את זה רק אחרי החתונה. אני חושבת שהוא חושב שמגיעה לו מישהי יותר טובה, יותר חכמה, יותר יפה ופשוט נשבר לי הלב. אני משתדלת שזה יהיה בסדר אבל בשלב כלשהו הכל מתפוצץ לריב ענקי וכמובן שאני מיד מעלה את נושא הגירושים על מנת לתת לו פתח מילוט. כואב לי לחשוב שבגיל 26 אני יכולה להיות גרושה ואני לא ממש יודעת מה לעשות, כי אחת הבעיות שלו זה שהוא לא מדבר אלא שומר דברים בבטן. ואני ממש נואשת, אני מתביישת לדבר על הנושא הזה עם חברות ואני לא ממש יודעת ממה אני מתביישת, את המשפחה אני לא משתפת כי הם חושבים שהכל מושלם ואני יודעת שזה יפגע בהם מאוד ונוצר מצב שאני פשוט מסתובבת עם המועקה הזאת ולא יודעת מה לעשות ואיך להציל את הנישואים שלי

 

[rarariot]

למה את רוצה להציל?

לא מגיע לך מישהו שיאהב אותך באמת ולא "יתפשר" עלייך? אין מה לעשות, לפעמים לומדים בדרך הקשה שאי אפשר להכריח או לשכנע אף אחד לאהוב אותנו או להשאר איתנו. וכשכן מצליחים (כמו במקרה שלך) אז מבינים בדרך הקשה את המשפט be careful what you wish for. כשצריך לשכנע, למנוע, להסביר, לדרוש - זו לא אהבה. זו הייתה טעות למנוע ממנו להפרד כשרצה,כי עכשיו את חיה עם גבר שמרגיש שהוא מתפשר ולא בטוח בקשר. אז עשית טעות, לא נורא. את בן אדם. אל תפחדי לתקן אותה וכמה שיותר מהר. אף פעם לא מאוחר למצוא אהבה הדדית, בטח שלא בגיל 26. אגב, גם הוא לא "חף מפשע" בטעות הזו-- אם היה לו קצת יותר עמוד שדרה היה עומד על שלו ולא נסחף למשהו שמהתחלה הוא לא באמת רוצה. והתחושה שלך שהוא חושב שאת לא מספיק טובה בשבילו - באמת? יכול להיות שאת לא מתאימה לו, לטעמו, אבל תסתכלי פנימה ותבררי איך את מרגישה כלפי עצמך. אולי זה הזמן להתחיל לאהוב את עצמך קודם כל. תתחילי בלהציל את עצמך.

 

[czar]

התשובה היא במשפט הזה

"הפרידה נמנעה בגללי...."

 

[מאושרת מיוסרת]

גיל 26 זה גיל מצויין להתחיל ללמוד מטעויות

אני לא יודעת אם סתם עובר עלייך יום רע או שהתסכול והמועקה הם קבועים, בכל אופן, אם בגיל 26 את בטוחה או כמעט בטוחה שאת לא במקום הנכון, אז אל תשארי שם (ואל תיכנסי להריון).

 

[פגועה2]

אנחנו כבר נשואים

ויתכן ואם לא היינו הייתי קמה, אבל כרגע אני מרגישה שזה לא בסדר להרים ידיים כ"כ מהר זה לא שכל הזמן לא טוב לנו, הוא כן אוהב אותי אבל בתוכו עדיין מבולבל. קשה לי עם הסטטוס "גרושה" ועוד בגיל כ"כ צעיר ואני גם יודעת שכתוצאה מזה יפגעו הרבה אנשים, כמו המשפחות שלנו ואני מנסה למנוע זאת. וילדים זה לא בתכנון כרגע

 

[chenby]

יקירתי

אין לך מושג כנראה לגבי משהו אחד קטן את מרכז העולם שלך.. אבל זהו. את לא מרכז העולם. אף אחד לא יפגע - כל עוד אין ילדים ברקע, אף אחד לא יפגע. ואנשים יעברו הלאה. בגיל 26 וחצי, זה כבר יהיה מאחורייך. עכשיו נשאלת השאלה החשובה יותר- מה יותר קשה לך - חיים שאת כבר יודעת איך הם הולכים להראות? או סטטוס גרושה שכנראה גם ישתנה בהמשך שוב.. רק שהפעם תוכלי למצוא מישהו שיהיה לך מתאים יותר- או שאת תוכלי להפסיק לאכול סרטים על עצמך כמה שאת לא רצויה. הבן אדם התחתן איתך! עם כל הכבוד לכוח שלך - ויש לך המון כוח, הוא קיבל החלטה בעצמו להתחתן איתך. אם הוא קיבל את ההחלטה הזו, כנראה שהוא ראה בך אדם שהוא רוצה שילווה אותו לכל החיים. אולי הוא ראה את זה וזה השתנה, ואולי לא. אבל את מהרגע הראשון חושבת שהוא לא רוצה אותך.. אם זה באמת היה כל כך נכון, הוא היה יודע יפה מאוד להפרד ממך וגם את לא היית מצליחה למנוע את זה. אני ממליצה לך לקרוא את הספר של ביירון קייטי - אהבתך נחוצה לי - האם זאת האמת- וממליצה לך להתחיל לעשות עם עצמך עבודה- הספר הזה הוא עבודה עצמית נפלאה ומקדמת מאוד ולי באופן אישי עשתה שינוי מהותי בגישה שלי ובתוצאות שלי. את רק בת 26, למה לך לדון את עצמך לחיים ללא אהבה או חיים שבהם את חסרת בטחון, או חיים שבהם את מרגישה נחותה? אז או שתשני את המחשבות שלך, או שתשני את המציאות שלך. when life is hard- you have to change ואת יודעת למה דווקא את זו שצריכה להשתנות? כי את זו שסובלת ואין אדם בעולם הזה שצריך או יכול להשתנות בשביל שאת תהיי מאושרת - זה התפקיד שלך.

 

[פגועה2]

נראה לי שיש אי הבנה קטנה

זה לא שהוא לא רוצה להיות איתי או לא אוהב אותי, פשוט קיים בו איזה ספק. הוא לא רוצה להיפרד כי הוא חושב שיתחרט על זה אבל מצד שני מרגיש שלא מיצה את עולם הרווקות

 

[chenby]

את רק

מדברת עליו.. עסוקה כל הזמן בחיים שלו ומתפלאה למה הוא לא מיצה את עולם הרווקות. יקירתי אני למדתי שכשאני עסוקה בחיים של אחרים, אין מי שיתעסק בחיים שלי. ואת עסוקה רק במה הוא רוצה. תתחילי לשאול את עצמך - מה אני רוצה? ואולי תראי פתאום שינוי בהתייחסות שלו אלייך - כשאת תהיי חשובה לעצמך, תהיי חשובה לכל מה שחיצוני לך.

 

[פגועה2]

צודקת ../images/Emo10.gif

גם אני שואלת את עצמי מדי פעם מה אני רוצה, אבל אני לא ממש יודעת את התשובה

 

[chenby]

תתחילי לבקש תשובה

תשאלי באמת, ותחכי שתשובה תגיע. היא תמיד תגיע. תתחילי בכלל לשאול את עצמך שאלות אחרות. המלצתי לך על ספר - קראי אותו. ממליצה לך גם על הספר להעיר את הענק שבפנים - אנתוני רובינס.

 

[אייבורי]

../images/Emo45.gif

 

[מדען טילים סובייטי]

טוב, את בטח מבינה

שהבעיה היא לא "שהוא חושב שמגיעה לו מישהי יותר טובה, יותר חכמה, יותר יפה" ממך - הבעיה היא שזה מה שאת חושבת ואיך תשכנעי אותו שאת מספיק טובה אם ככה את מרגישה?

 

[אייבורי]

נו באמת

התעלמת מהאי סגירות עליך והוא הסכים\רצה להתחתן - סבבה אפשר להמשיך להתעלם מהבעיה עוד הרבה שנים. את לא מעלה את נושא הגירושים בכדי לתת לו פתח מילוט את מעלה את נושא הגירושים או בכדי לאיים עליו ולהכניע אותו או בכדי לקבל אישורים שהוא רוצה אותך. האלטרואיזם שאת משווקת נראה ומריח רע. הטענה כאילו לבחור יש בעיה <שומר דברים בבטן> היא טענה הזויה אם זה היה מפריע לו, הוא היה משנה אותה או מתלונן עליה. לך יש בעיה שהוא לא משתף, זאת בעיה נשית ידועה והמקבילה לה היא שגברים חושבים שלאישה יש בעיה כי היא מאווררת את הפה בלי סוף. מעשית נראה שאת יודעת שהקשר שלכם גמור, עכשיו מגיע שלל התרוצים של המשפחה\הסטטוס\הבושה ושאר הירקות. עומדות לפניך כמה אפשריות סבירות 1. להתגרש 2. להמשיך להיות מיואשת עוד קצת. 3. לנסות ללכת לטיפול זוגי בכדי לשפר את התקשורת בינכם. בהצלחה.

 

[פגועה2]

נו באמת

אני לא יודעת מה הבעיה שלך אם המין הנשי שבגללה אתה חושב שכולן באות לאיים או להכניע ושהמטרה שלנו זה לדבר בלי סוף ולאמלל אותכם הגברים, אבל תתגבר על זה. אני כן נלחמת על הזוגיות שלי ולא מוותרת בגלל משבר, והטענה שלי שהוא שומר דברים בבטן היא ממש לא הזויה- הוא בעצמו הודה בכך, אז בזה הופרכה תאוריה נוספת שלך. ואני לא ממש מבינה ממה הסקת שהקשר גמור, מה-7 שורות שכתבתי???

 

[אייבורי]

../images/Emo13.gif

אני מבין שבכל פעם שהוא מדבר את ישר מוצאת שהבעיה היא אצלו. נחזור שוב ולאט, למה באמת את מציעה את האופציה לגירושים ? וזה שהוא מסכים לעובדה שהוא שומר בבטן (לא אמרתי שלא) איננה הופכת את ההתנהלות הזאת לבעיה עבורו. טוב נו, אני חוזר בי, הקשר שלכם פורח ואת לא באת בטענת אני מיואשת.

 

[mmuuaa]

מיואשת...?

ראשית אין לך מה להתייאש ולא להיות מיואשת.. זה בהחלט לא סיטואציה נחמד ואף קשה וכואבת.. אך לכל דבר יש פתרון זכרי "אין יאוש בעולם כלל"... לגבייך - זה שהוא חושב ככה תהיי בטוחה שרוב הגברים אחרי הנשואים שלהם בטוחים שהם היו יכולים להשיג אשה יותר טובה ככה שלפחות תתנחמי שזה לא כזה דבר לא מצוי.. ויותר מזה זה לא שאת הדפוקה ולא את זו שצריכה כל הזמן להוכיח את עצמה.. תאמיני לי שאת שווה ועודך שווה, אם כבר הוא זה שצריך להוכיח את החלק שלו בזוגיות לא את!! ולו בלבד שאם הוא התחתן ושם לך טבעת הוא זה שצריך לעמוד מאחורי זה... לגבי הפתרון שני דרכים בפנייך.. הראשונה: זה פשוט לתת לו ללכת לחיות לבד זה לא אומר שכולם צריכים לדעת את זה\ אבל שירגיש קצת "הלבד", שירגיש קצת שנגמר העידן הזה שאת צריכה לרצות אותו כל היום. בד"כ מה שקורה פתאום מרגישים שקשה בלעדייה, שזה הצד השני לא נראה כזה וורוד, והדשא של השני לא כזה ירוק וכו'... הדרך השניה, זה פשוט לשבת במקום רגוע ושלוו, ולהניח את כל הקלפים על השולחן, לגרום לו לפרוק את הכל פשוט להקשיב ולהקשיב.. אחרי שהוא יפרוק את מה שיש לו על הלב פשוט תדוני לפי מה שהוא באמת יספר לך שכואב לו ומפריע לו, מה עדיף, והאם עם אחרת יהיה לו יותר טוב, ומה זה באמת אישות ונישואין וכו'.. אם הבן אדם באמת מתבצר בעמדה שלו והוא לא מוכן להקשיב אז כנראה שבאמת הוא בבעיה וחבל לך להשקיע במה שלא קיים אלא בעצמך.. אפי' שזה כואב, קשה, מבחינת הסביבה והכל... אבל מה עדיף לך להרוג את אושרך בגלל צער של זמן או לתת לעצמך חיים חדשים.. ואל תשכחי שגם ביום שאחרי לא יצוייר שזה יהיה את לא לבד.. ולו כי יש לך את עצמך..! בהצלחה...

 

[פגועה2]

תודה על העצות

אם היינו לא נשואים אלא סתם בני זוג הייתי אכן מציעה לו הפסקה, כי אני יודעת שילמד להעריך כשלא אהיה שם, ואכן הצעתי לו את הפתרון שיחיה לבד תקופה מסויימת בלי שאנשים ידעו, אבל הוא לא לקח את ברצינות. ולגבי לדבר- הוא לא ממש מאמין בזה, הוא מודע לזה שיש לו בעיה, ומודע לזה שהבעיה היא כנראה בו (לא אפרט אבל קיימים משקעים מהבית), הוא מסכים לקבל טיפול (לא זוגי) אבל טרם הלך. הבעיה היא שאני מודעת למחשבות שלו ולאי סגירות שלו וכשמתחיל ויכוח הקטן ביותר זה מתפצוץ לריב בגלל המרמור שקיים בי. ביומיום אנו מסתדרים סבבה, למרות שבפנים קיימת אצלי המועקה, וכשהוא אומר משפט פשוט שעכשיו זה לא הזמן לקנות דירה או משהו כזה אני מניחה ישר שזה בגלל שהוא לא בטוח בנו, וכשאני שומעת על אנשים מדברים על גירושים צובט לי הלב מהמחשבה שזאת יכולה להיות אני.

 

[mmuuaa]

אין על..

ראשית אין על מה.. אם הוא מודע לכך שיש לו בעיה וכמו שאת מציינת שזה עוד שורשי מהבית, אז בכלל התמונה אחרת ופשוט תתמכי בו שילך ליעוץ (אבל תבררי היטב, היטב לפני כן למי ומה.. (יש הרבה סנדלרים בשוק...) אל תתיאשי תעשי את זה בתבונה ובתור כתף תומכת שאת מאמינה בו ושזה לא בגלל שהוא בעייתי או משהו אלא כי כך הרגשות שלו וזה טבעי שכך.. (כי אחרת הוא ירגיש נחיתי מהעניין וזה יגרום לו לריאקציה..) לגבי התחושות שלך.. אם את רוצה לצאת ממעגל הקסמים הזה.. את חייבת לכבוש את המועקות והמשקעים שיש לך, לנסות בעצם להבין את מה שעובר עליו, מה גורם לו ככה להרגיש ולנסות לתת מענה לזה שיגרום לו בעצם להעריך אותך יותר גם כשאת לידו.. ולגרום לו באמת לאהוב אותך ושתהיי חלק ממנו.... פשוט תפתחי בליבך דף חדש... תאמרי לעצמך מחר יש יום חדש.. מה שהיה היה, אפי' רק בלומר את זה לעצמך תווכחי שזה עושה משהו... שוב בהצלחה...