מיואשת מאוד

[silo]

מיואשת מאוד

חזרתי לעבוד לפני כשבוע ימים ומאוד קשה לי אין לי חשק להיות פה אין לי סבלנות לאף אחד, אני לא יודעת מה לעשות, אני מאוד מפחדת שיפטרו אותי זה המקום השפוי היחיד שיש לי. אני לא יודעת מה לעשות אין לי כח ואני מיואשת מאוד. מצטערת שאין לי דברים משמחים לספר, מקווה שעוד יהיו. לימור

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo201.gif

מה עשית בעבר כשקרו לך מצבים כאלה? מה עזר לך "להחזיק את הראש מעל למים"?

 

[Darkmatter]

פססססטטט...

היי, את! רוצה להתכרבל איתי מתחת לפוך?

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo6.gif

תלוי - זה את בתמונה?

 

[Darkmatter]

אופס..

התכוונתי לשלוח את זה את לסילו. הזוי משהו. והתשובה היא כן. זאת אני. נכון שאני סקסית?

גרררררר

 

[סְקָאלִי]

נו, אז מתי תלמדי לשרשר? ../images/Emo3.gif

 

[Darkmatter]

אני יודעת לשרשר!!

אני פשוט מתבלבלת לפעמים...

 

[Darkmatter]

Silo../images/Emo70.gif ../images/Emo13.gif

היי, אני חושבת שאת לא מעריכה את עצמך מספיק. חזרת לעבוד רק לפני כשבוע. את עוד לא התאוששת לחלוטין ועוד לא התאקלמת בחזרה לשיגרה הלא פשוטה שאת צריכה להתמודד איתה ביומיום. ולכן, כפי שאני רואה ומבינה את זה, זה מאוד טיבעי. את באמת לא צריכה להרגיש אשמה שדברים לא השתפרו. זה קורה בשלבים. צעד אחרי צעד. וגם תמיד באמצע יש נפילות. תנסי בינתיים לעשות את המקסימום כדי להתמודד וכדי להמשיך במקום העבודה. וגם תוך כדי תרשי לעצמך קצת להתפנק ולהתפרק. תעשי דברים שאת אוהבת. תדברי עם אנשים שיקרים לך. תנסי להרוג את הבדידות. אגב, את עדיין בטיפול? את לוקחת כדורים? אה, ודבר אחרון. עצה שלקחתי לעצמי מאישה חכמה וחמודה עד מאוד- אל תחשבי קדימה מדי. תחשבי רק על השעה הזאת, רק על היום הזה. אני מבטיחה לך- זה עוזר! ואל תדאגי, חמודה... אולי הכל מתחיל להראות לך שוב פעם שחור, אחרי שחשבת כבר שדברים הסתדרו. אבל כמו שאמרתי, זה טיבעי וזה קורה אחרי עליה. אבל, בסופו של דבר, לאט לאט- דברים ישתפרו ואת עוד תזכי לראות ולחיות דברים נפלאים בחייך. ויש בהחלט גם דברים יפים בעולם, לא? גשם, רוח, ים, שמש- זה לא מקסים?

אני שמחה ששיתפת אותנו. ותמשיכי לשתף אותנו במה שקורה, טוף יקירתי?

איך שאני אוהבת את הפיל הזה...

 

[Darkmatter]

Silo, אני מקווה שהוא יחמם לך ת'לב..

מתוקי, לא?

 

[Darkmatter]

עוד בשבילך...

אני מקווה שהם מחממים לך ת'לב. את אוהבת חתולים? אני תמיד מחייכת כשאני רואה כלבים/ חתולים/ כל בעל חיים... תחשבי שהם אומרים- WE LOVE YOU! חחחחחחחח..............

 

[Darkmatter]

לא חתול, אבל...

כשרואים את היפיוף הזה קשה לחשוב על דברים רעים. אני צודקת?

 

[לימון מוסיפה המון]

../images/Emo201.gif

קחי את הזמן שלך. תנשמי עמוק ותעשי רק מה שחייבים... אל תשקרי לעצמך, אבל תנסי כל יום לעשות עוד צעד קטן נוסף לעשייה. בסופו של דבר זה מה שעוזר לחזור.

 

[silo]

לא מצליחה לעזור לעצמי

כן, אני מנסה להיות אופטימית אבל קשה לי מאוד אין לי כוחות בנוסף להכל חזרו לי כל הסימפטומים של הפרעת האכילה שלי. אין לי כח נמאס לי. מצטערת על היאוש

 

[לימון מוסיפה המון]

את כל כך מזכירה לי אותי

הפרעת אכילה...לא יודעת אם את מכיוון הבולמוסים( ככה אני) או האנורקטיות.. אבל בכל מקרה מדובר בקושי ענק. כשהרגשתי שאין לי איפה לחלוק רצתי לאוכל..לכמויות הענקיות והבלתי נשלטות. ( אני מהבולמיות הסניליות..שוכחת להקיא אם קיים אדם אחד בחייך שאת יכולה לחלוק איתו/ה ופשוט לשבת ולבכות לא לבד, תעשי את זה וכמה שיותר. את רק בתחילת תהליך עיבוד האובדן. זה השלב הכי כואב. הכאב הוא ממש פיזי. במקום העבודה שלך בטוח יש כמה אנשים שמבינים/שעברו אובדן. דברי. שתפי. זו הדרך הכי טובה. ומעבר לזה, ממליצה לך בחום לפנות ולבקש תמיכה תרופתית. לי זה מאוד עזר להתגבר. לקחתי תרופה מעל לשנה וחתי. וכשהרגשתי חזקה יותר הפסקתי.

 

[silo]

אני לא אספר יותר......../images/Emo7.gif../images/Emo52.gif

כן אני סובלת מבולמוסים ענקיים וזה משהו שיותר מוסיף לי יאוש ודיכאון, אין לי כח כבר עברתי מספיק אשפוזים וטיפולים תרופתי ופסיכולוגי, אני מרגישה שאני מיאשת מאוד אולי אני אפסוק לכתוב וככה אני לא ייאש אתכן יותר. זהו אני אפסיק לכתוב, אבל אשתדל להיות כאן. אוהבת

 

[לימון מוסיפה המון]

הלו, על מה את מבקשת סליחה?

על זה שאת עוברת עכשיו ימים קשים? על זה שרע לך? מה נייה איתך, איפה בדיוק את אשמה בסיוט שאת נמצאת בוא? נשמותק, תני לדמעות להתפרץ ואיתן לכאב. זה הזמן לכאוב ולא להתגבר על הכאב. לא סתם המציאו ביהדות את שבוע , חודש ושנת האבל..יש לתקופות האלה משמעות מאוד מאוד גדולה. ואם המשבר אצלך מהווה קטליזטור להתקפי בולמיה, אז יקירה..תרימי מהר טלפון למי שעזר לך להתגבר עליהם בעבר. זה בדיוק הזמן לבקש עזרה וממש ממש לא להתנצל על כך. אני שולחת לך הרבה הרבה

ים ותמשיכי לכתוב פה, תמשיכי לשתף. הגעת למקום הנכון.

 

[כנפיים לבנות]

לימור...../images/Emo20.gif

קודם כל .. אין לך מה להתנצל.. זה בדיוק המקום לכתוב על מה שעובר עליך ולקבל תמיכה.. בשביל זה אנחנו כאן! אז אם ההחלטה שלך להספיק לכתוב באה מרצון "לא לייאש אותנו" אין לך מה לדאוג.. להיפך... אנחנו תמיד שמחות להיות כאן בשבילך.. אבל.. אם היא באה מכך שקשה לך לכתוב כאן וזה לא טוב בשביל ומייאש אותך.. זו ההחלטה הנכונה. הכי חשוב שתזכרי.. את במקום הראשון! תעשי תמיד מה שנכון וטוב עבורך! חוץ מזה... אני מבינה שקשה עכשיו.. אני מניחה שכשהשתחררת הכנת את עצמך גם לאפשרות שאולי זה יהיה קשה.. ולא ילך כל כך חלק.. <?> בכל מצב ובכל התמודדות יש עליות וירידות.. הכי חשוב זה לעשות את הירידות מועילות, ללמוד מהם כמה שיותר. אומרים שהמזל הכי רע זה הפתח להזדמנות חדשה. ושמהמצבים הקשים לומדים הכי טוב.. אולי תנסי לשנן את זה.. לומר לעצמך שכרגע זה קשה.. אבל עוד תגיע העלייה ויהיה קל יותר.. ובכל מקרה.. מה שלא תחליטי.. אנחנו כאן בשבילך

 

[עודליל]

איפה את אני מחכה שתמשיכי לכתוב

שלא תעזי להפסיק וכן מותר לך לבכות לנו בשביל זה כולנו פה, לעזור כשקשה ולשמוח כשמח. אני מקווה שיהיה בך הכח לבקש שוב עזרה עוד לפני שהמצב ימשיך להיות קשה יותר. וכמובן חיבוק ענק ענק ענק מעיר הבירה עד אליך

 

[סְקָאלִי]

מאיפה כל החוכמה הזאת?

מקסימה שלי. חותמת על כל מילה שכתבת.

 

[צבעונית1976]

את ממש לא מייאשת../images/Emo192.gif

ובשביל זה אנחנו כאן! אוהבים אותך ותומכים בך!