מיואשת ועצובה

nutmeg

New member
שורה תחתונה?

כשמתחילים לעשות שינוי - בעקבות טיפול או בעקבות דברים אחרים - אין חוש מידה. את התוצאות של האיפוק היא כבר מכירה הם הם שטיפחו את הכאבים שהביאו אותה לטיפול. את התוצאות של להיות אגואיסטית שאומרת מה בראש שלה, היא עוד לא מכירה. היא מרשה לעצמה כל מיני דברים ואתם, המעגל הכי קרוב בו היא הכי מרשה לעצמה להתנסות חוטף אותה. צריך להתחיל להגיב גם במילים וגם במעשים ובהחלטות ולהגיד לה מה החלטתם ולמה. כשהיא צועקת - לצאת מהבית או מהחדר ולהגיד שבסך הכל רציתם לעזור ואתם לא מוכנים שיצעקו עליכם. גם אתם לא צועקים עליה. כשהיא מתנהגת באגואיסטיות ולא מתייחסת, להגיד שאתם הולכים לאנשהו עם חברים כי כבר כמה זמן שאתם מנסים לבלות במחיצתה ואין לה זמן אליכם. היא חייבת להתחיל לחוות ולראות במו עיניה אילו תוצאות יש להתנהגות החדשה הזו שלה כדי שתוכל ללמוד לווסת יותר טוב ולהחליט יותר טוב. למשל כשהיא מרשה לעצמה להגיד כל מה שהיא חושבת, אתם יכולים להגיד שזה פוגע וזה שהיא חושבת משהו עדיין לא נותן לה את הזכות לפגוע באנשים שאוהבים אותה... אבל אם היא מרגישה צורך לפגוע שתדע שמדובר ברחוב דו סתרי שמזמין תגובות דומות... ואחר כך להגיד לה מה אתם חושבים. ממש ככה. אין ברירה אחרת היא לא תראה אתכם ממטר (מה שקורה עכשיו). את לא אמורה לוותר עליה, את אמורה לפחות לעת עתה לוותר על מי שהיא הייתה ולהבין שהיא "מודדת" חליפה של מישהי אחרת שעד עתה חייה רק בפנטזיה שלה.
 
נשמע קשה.

אני לא רוצה להפוך את הבית לשדה קרב.קשה לי לריב איתה ולפעמים אני מעדיפה להתעלם מאשר לריב איתה (וזה תמיד נהיה קולני, ומתסכל כל כך..היא לא מקשיבה..היא אטומה לחלוטין).אחרי ריב כזה האוירה מגעילה ואנחנו לא מדברות מלא זמן. אבל ברור לי שאת צודקת.אני קוראת את התגובה שלך וזה נשמע לי כמו הדבר האקטיבי היחיד שאני יכולה לעשות (כי פשוט לחכות שיעבור לה,זה לא אקטיבי.אני מחכה כבר שנתיים,בהתחלה באמונה מלאה שזה עוד מעט יעבור,עכשיו אני כבר דואגת..) בקיצור, את צודקת. תודה!
 
מנקודת מבט של אמא מסורה

את מביגיבה יפה אבל את רואה את הצד שלך בלבד אני גם אמא ,ויש הרבה דברים בין הורים שאת לא יודעת יתדברים שעשה לה בעברכן והיא מחזירה לאביך על מה שהיה בינהם שהייתם קטנים ולא יזיק גם לך לזוז ולתרום כי אמא שלך עשתה למענך ובהחלט זה הזמן שלך להתבגר לעשות,ולא לרתון למה אמא לא עושה יותר תתעוררי וקבלי באהבה אמא שמפרגנת לעצמה הגיעה הזמן שלה לחיות את החיים ולא רק לטפל בכם,נכון זה קשה יותר נוח וכיף לקבל אמא[עבד] מאשר אמא חיה את חייה זה הזמן לפרגן לה ולגבי אבא אם הוא שותק הוא יודע למה [גם בעלי היום שותק ואני הדומיננטית והרעה כביכול תאמיני לי הוא לא פריר יש לו את האינטרסים שלא ,אולי אני מעט קשה בתגובה אבל אני חושבת שנתתי לך פה נקודת מבט של אמא שלך מה עובר לך בפנים ,
 

קרקלה

New member
זה נשמע קשה

אני מבינה אותך. גם אם השינוי עושה לה טוב, זו לא סיבה להיות אדם לא נחמד. אני בעד טיפול שגורם לאדם לפתח ערך עצמי, בוודאי בהקשר הפמיניסטי שאת מציגה - אם ורעיה שמתחילה לחיות בשביל עצמה. אבל זה נשמע שהיא לא בסדר אתכם. היא לא אמורה להפוך לבונקר. נראה שדווקא טיפול פסיכולוגי אמור לפתוח אדם ללגיטימיות של רגשות אנשים אחרים. גם אם היא חושבת שהרגשות שלך אנוכיים, הדבר ההוגן מצדה היה להתחשב בהם - הרי היא בוחרת לשים את עצמה לפני אחרים (שזה בסדר, אבל זו הצורה החיובית להגיד "אנוכית"), ומצפה שאתם תכבדו זאת. אני גם שומעת עלבון מהדחיה שלכם, עכשיו שיש לה חידושים אחרים. זה באמת מעליב מאוד. בהחלט ייתכן שזה שלב בו אמא שלך אוהבת אתכם פחות. אנשים לא מודים שזה נכון, אבל כן, יש תקופות כאלה. את מבוגרת מספיק כדי לתפוס את אמא שלך כאדם, בנפרד מתפקידה כאמא. כנראה לא כ"כ מתחשק לה להיות אמא כרגע, ובא לה דברים אחרים. חברתית, זה נחשב דבר נורא, אבל אנושית- אפשר להבין את זה, לא? אמנסיפציה, אפילו ממכם. בהחלט יתכן שזה יעבור לה ויתאזן כמו שאמרו לך פה, אבל יש גם אפשרות סבירה שלא. ובכל מקרה, כנראה שהיא לא תחזור להיות האמא המסורה שהיכרתם. היא תהיה משהו אחר. הייתי שמה לב לאחות הקטנה, היא בטח הנפגעת העיקרית מהמצב החדש. בגיל 12 אמא מתפקדת חשובה מאוד (כן, גם אח"כ, אבל פחות). הייתי מנסה להתקרב אל האחות, ואולי לנסות למלא חסרים, אם יש. כן אציע לך לחשוב - לא כי אני חושדת זאת מדברייך, אלא מהסיטואציה - אם את האם הנחמדה שהיכרתם, אהבתם בגלל שהיתה כנועה ומסורה. אולי החנק שהיא מדברת עליו הוא כזה שמגיע כי מצפים ממנה עדיין להתאים למודל פטריאכלי מדכא. הרי אישה טובה מוגדרת כמסורה לאחרים, ולכן ההתמרדות שלה בחוקים הופך אותה לרעה. צריך להפריד זאת מהתנהגות לא נעימה ללא סיבה, כמובן. אני בת 24 וגרה בבית, ובפעמים שאני מרגישה שיהיה לי קשה להישאר בבית במצב נתון, אני מאוד מתוסכלת. ובכל זאת, יש לך מוצא אחרון (לעזוב). נסי להתנחם בזה, אפילו אם אין לך מחשבות לממש.
 
למעלה