מיואשת ודואגת

[אמא אוהבת ודואגת]

מיואשת ודואגת

שלום רב לכולם, אני חדשה בפורום וכל הכבוד לכולם יישר כוח. בני בן החמש אובחן כסובל מ-ADHDלפני כשלושה חודשים ומאז מוטפל בריטלין 20 מ"ג. החיים בלי הריטלין הם פשוט גיהנום, סיוט אחד גדול לנו ולו. יש לו בעיות התנהגות קשות ביותר שלעיתים אני חושבת שאני מגדלת ילד משוגע בבית. הוא יכול לצרוח להשתולל לזרוק חפצים בלי לשים לב פשוט באטרף באקסטזה ואני עומדת ולא יודעת איך לעזור. הוא בועט בי מרביץ לי מושך לי בשערות. הוא מתנהג כמו ילד בן שלוש עושה דברים שטותיים לא מודע בכלל למה שהוא עושה. אבל כשהוא עם הריטלין יש לי ילד אחר לגמרי שקט מדי, עם עצב בעינים שום דבר לא משמח אותו הוא כמו רובוט מה שאומרים לו עושה. אני חסרת אונים אני מרגישה שהוא כמו מסומם.בלי הריטלין הוא כמו בקריז ועם הכדור הוא כמו מסומם. למרות שהגננת אומרת לי שלדעתה הוא בסדר גמור והמינון אינו גבוה כי לעיתים הוא גם מחטיף לילדים ושהוא מאוד מרוכז ועושה מה שדורשים ממנו אך לדעתי עם הכדור הוא חסר ביטחון. מה עושים? אני כל היום בוכה לא יודעת כבר מה טוב לו דואגת לו מפחדת עליו, חוששת שבתי הקטנה בת השנה ושמונה חודשים תלמד את ההתנהגות הגרועה שלו? איך עוזרים לו????? (אציין שאני לוקחת אותו לריפוי בעיסוק ריפוי בדיבור וצריכה להתחיל טיפול אצל פסיכולוג)

 

[zivadina]

המשך טיפול

שלום רב לך. נראה לי שבגלל ה"טריות" בטיפול התרופתי, עדיין לא הצלחתם למצוא את המינון המתאים לילד. קודם כל, כאשר יש בעיות התנהגות חמורות, מומלץ מאוד לקחת קונצרטה, שהיא ריטלין אשר משפיע למשך 12 שעות, ועוזר לווסת את התנהגותו של הילד גם בשעות אחר הצהריים. לא ברור לי מאיפה האבחנה שלך שהוא חסר בטחון עם הכדור. למה? בקשר לגובה המינון: בהנחה שבנך מקבל כדור של SR20, זאת מנה של 8 מ"ג למשך 6-8 שעות. זה איננו מינון גבוה, וכדאי מאוד לעקוב ביחד עם הגננת לכמה שעות הכדור אכן משפיע עליו. להתנהגות הקשה שלו בבית יכולות להיות מספר סיבות: 1. זאת התנהגותו ה"טבעית" גם בלי כדור - כדאי לשקול כדור שמשפיע יותר זמן. 2. הוא סובל מ"ריבאונד" בזמן תפוגת הכדור - כדאי לשקול לעבור לכדור יציב וממושך יותר, כדוגמת קונצרטה. 3. חסרה מסגרת ברורה בבית - ההמלצה היא לעבור הדרכת הורים ולקרוא עצות לניהול מסגרת ביתית תומכת לילדים ADHD. 3. הילד זקוק ל"עיצוב התנהגות", שהוא סוג טיפול שעוזר לשלוט בהתנהגות. טיפול זה מבוצע על ידי פסיכולוג או תרפיסט אחר שעובד בגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית. לסיכום: א. כדאי מאוד לחזור לרופא המטפל עם רישום מדויק של השעות בהן הילד מתנהג בשליטה, והשעות בהן הוא יוצא משליטה. זאת כדי לשקול טיפול תרופתי אחר. ב. כדאי לקבל הדרכה לניהול מסגרת הבית. אצלנו יצירת המסגרת הברורה עשתה פלאים. המסגרת כוללת לוח זמנים וכללי התנהגות שההורים קובעים בבית ושומרים עליהם בנחישות. ג. טיפול התנהגותי לילד: את יכולה להתייעץ עם אלון האס, אשר מייעץ אצלנו בימים אלה. ההודעה על הארוח שלו נמצאת בראש הפורום, וכדאי לך לשרשר אליה שאלות בנוגע לכל סוגי הטיפולים ההתנהגותיים שאת יכולה לתת לילד שלך. אני בטוחה שתקבלי מאלון האס מידע מועיל ביותר. מעבירה לך קישורים מועילים: נשמח לקרוא עדכונים באשר למה שהחלטת לעשות.

 

[סקוביבון]

לאמא האוהבת והדואגת...

ראשית, שולחת לך חיבוק של תמיכה. כולנו היינו שם וחלקינו נמצאים שם, תלוי ביום. שנית, תקראי הרבה חומר על התחום (ידע = כוח) וזה יתן לך כוח להבין שאין לך ילד משוגע בבית אלא ילד אימפולסיבי, שלא שולט בדחפיו, היפראקטיבי וכו שלא באשמתו.. הוא לא אשם במצב, גם את לא. כך הוא נולד. שלישית, חשוב מאד: אל תיתני לא להרביץ לך, למשוך לך בשערות ולזרוק חפצים. את חייבת לשים לו גבולות ברורים (יש טכניקות שונות כמו "אחיזה מכילה".. עליהן תוכלי לקרא במאמרים). הילדים שלנו זקוקים לגבולות ברורים מוגדרים דבר שמפחית את החרדה מהאימפולסיביות והתוקפנות של עצמם. ריטלין אינו סם. ושוב: ריטלין אינו סם. את לא מסממת אותו,את נותנת לו תרופה שמסייעת לו לשלוט יותר טוב בעצמו, שממקדת אותו, במפחיתה את ההיפראקטיביות ועובדה שהגננת טוענת שבגן הוא בסדר גמור (ממוקד, שומר על עצמו מילדים אחרים, מבצע משימות).. זה סימן שהכדור עובד עליו. הילד אינו ילד עצוב. תקראי את ההתכתבות של הורים עם barbaima בעמוד זה בנושא. הילד ניראה לנו עצוב (אם תשאלי אותו קרוב לוודאי שיגיד לך שהוא לא עצוב) אבל אנחנו לא רגילים לראות אותם שקטים, מרוכזים, מבצעים משימה עד הסוף.. הוא לא מסומם. הוא רגוע וזו תחושה שלילדים טוב איתה. הם לא מוצפים באלפי גירויים, הם לא צריכים להשתולל (כי הגוף לא דורש זאת) והם מקבלים פידבקים טובים. וזה נותן תחושה טובה. כך שהילד לא עצוב גם אם ניראה לנו כך. מציעה לך מאד מאד ללכת לסדנאת הורים ולקבל תמיכה. אנחנו גם פה בשבילך כשתרצי. בהצלחה!!

 

[05 מיכל]

מצטרפת בהסתייגות לרוב הנאמר

הסתייגות אחת: רטלין יכול לגרום לילד להיות עצוב ו"כבוי". במקרה של ברבאמא הילד אומר בפירוש שהוא לא עצוב, שטוב לו. לכן הדגשנו שלא בהכרח ילד שנראה כך הוא עצוב. אבל אם הילד נראה לך עצוב כדאי לחפש עוד דרכים לדעת מה מצב הרוח שלו. הוא קצת צעיר בשביל זה, אבל אולי כדאי לנסות לברר איתו אם הוא מרגיש עצוב במיוחד או לא. (היזהרי משאלות מובילות, שאלות שרומזות לו מה את רוצה לשמוע.) ואם הוא נראה כבוי, יש להמתין זמן מה להסתגלות ואז להתייעץ עם הרופא. ייתכן שהמינון דווקא *נמוך* מדי! וייתכן שהוא זקוק לסוג אחר של רטלין.

 

[רקיע 2]

כל הכבוד על התשובה ועל התמיכה

אני ממש גאה באתר גם לי יש רגעים אם בתי שהיא נתקפת אימפולסביות ממש לו שלטת בעצמה ואני שאלת את עצמאי למה זה שוב קרה לה. אנחנו כיום אם קונצרטה 18 היא בת 7 פשוט נפלא אני נותנת לה גם החופש אני לו ידעת אם זה טוב או לו ? היום שאני לו נתנת לה היא מתחילה להעיף את הידים בלי לסיים לב והבן שלי הגדול זה נוראה כל הזמן אמר לי אמא מה עשיתי לה כל הזמן מרביצה היא אמרת זה יצא לי אני לו ידעת למה???????

 

[ש מ י ם ל י]

ממממ..

כל כך מבינה לליבך כי כולנו בעצם באותה הקלחת, גם שלי בן ה-7 מתחצף אליי כל הזמן, יורק עליי, מרביץ לאחותו, משליט טרור בבית. לאחרונה התחלנו טיפול פסיכיאטרי {חשבת על זה?}..חיי ללא הרייטלין הם לא חיים, חיי הופכים לגיהנום בלעדי זה.. יכולה לאמר לך מנסיוני האישי כי פסיכולוג לא בהכרח עוזר ובמקרים כאלו פסיכיאטר עדיף {גם לי הייתה סטיגמה נוראית אבל נוכחתי לדעת שהשד לא מי יודע מה}. החזיקי מעמד וההיי חזקה..

 

[nu shoin]

לאמא אוהבת ודואגת

אני מזהה פה דפוס מאוד שלילי: כאשר הילד עושה את מה שאת מבקשת ממנו ולא מרביץ, את מפרשת את ההתנהגות שלו כחוסר ביטחון וכעצבות. יכול להיות שהוא מקבל יותר צומת לב כשהוא מרביץ מאשר כשהוא מתנהג יפה? כשהילד שלך מרוכז הוא מנסה לתקשר איתך בצורה לא אלימה ויותר חיובית, לכן הוא עושה את מה שאת מבקשת ממנו בציפיה לפידבק חיובי, אבל את מפרשת את ההתנהגות שלו כחוסר ביטחון. יתכן שאם תנצלי את הרגעים האלו כדי לתת לו את החיזוק החיובי שהוא מחפש הוא יראה לך פחות עצוב. אם את נותנת לו ריטלין בסופי שבוע, חשוב שתנצלי את ה"זמן איכות" עם הילד כדי ליצור דפוסי תקשורת חיוביים.

 

[רעיהה]

שלום

היי, אני עובדת בתחום הטיפול בעזרת בעלי חיים, ומסיימת עכשיו רכיבה טיפולית, אני דסלקטית ואפילו בעלת הפרעות קשב. אני ממליצה בחום על התחומים האלו, הם עוזרים מאוד ומרגיעים. אני לא יודעת כמה גבולות יש בבית אבל ילד צריך גבולות מאוד ברורים והמון חום ואהבה.