מיואשת ואשמח לעזרה

[קושקוש32]

מיואשת ואשמח לעזרה

יש לי עוללית חמודה ושובבה בת 8.5 חודשים. הבעיה שהילדה שונאת לאכול. לא מוכנה להכניס כלום לפה, סוגרת אותו בחוזקה, ודוחפת עם היד כל מזון שמציעים לה. היא לא עלתה במשקל בכלל בחודש האחרון. בטיפת חלב ממש נזפו בי ונתנו לי כל מיני הצעות איך ומה לתת לה - כאילו שאני לא עושה את זה. אני ממש מיואשת ומרגישה כמו חרא אימא. למה אני לא מצליחה להאכיל אותה? אני אשמח לשמוע אם יש כאן אימהות שעברו אותו דבר ואיך פותרים את זה. תודה.

 

[נאגטס]

את ממש לא חרא של אמא

נתחיל מזה... תשתחררי מרגשות האשם, עובדה היא שזה מפריע לך, וזה כבר מעיד שאיכפת לך = את לא חרא של אמא.

גם את טיפת חלב קחי בערבון מוגבל. סה"כ כוונתן טובה, אבל לא מכריחים ילדים לאכול, ולדעתי כשהם רעבים הם אוכלים. לא כתבת מה את מנסה לתת ומתי, לכן קצת קשה לי לייעץ. יש לי ילדה בת 3.5 שמעולם לא היתה אכלנית גדולה, ותמיד גירדה את האחוזונים מלמטה. גם כיום, מבחינתה בקבוק אקטימל זו ארוחת ערב. הפסקתי להלחם.... מה שכן, ידוע שילדים אוכלים בחברה. נסי להושיב את הילדה לידכם בארוחת ערב, ולתת לה אוכל כביכול מהצלחת שלך. בנוסף, אצלי הילד (בן 8.5 חודשים גם הוא), אוכל מצוין דווקא מחוץ לבית. לכן, אני לוקחת איתי צלחת קטנה עם פתיתים וירקות מאודים או כל מיני דברים אחרים לפעילויות שלנו אחה"צ (יש יופי של צלחת עם מכסה וכפית בסופרפארם). בזמן הזה, כשאחותו מתרוצצת מולו ואנחנו יושבים בגינה, אני מציעה לו לאכול. לפעמים זה עובד, לפעמים לא. סה"כ, 8 וחצי חודשים זה עדיין יחסית "תחילת מוצקים". ממשיכים להציע, לשמש דוגמא אישית (שתראה אתכם אוכלים), ולאט לאט זה יבוא. לא להתייאש!

 

[adip78]

מוכר, הבן שלי לא אכל מוצקים עד גיל שנה וחודש

בגיל 10 חודשים הלכנו לדיאטנית כי הוא צנח באחוזונים (לאחוזונים שלא קיימים בגיל הזה) וקיבלנו טיפים: 1. לעשות הפסקה של שבועיים בה לתת רק בקבוק או הנקה. 2. אחרי שבועיים לנסות שוב. לא לשדר לחץ ומצוקה (ילדים מרגישים הכל גם אם את לא אומרת במפורש). 3. לא להאכיל בכוח ולא תוך כדי משחק וגם לא מול הטלוזיה. רוצה תאכל לא רוצה לא תאכל. 4. לעשות ארוחות משפחתיות וכמה שיותר (אנחנו מקפידים כל יום ארוחת ערב משותפת - אמא, אבא ופיצי). ילדים מחקים את הסביבה ורוצים לעשות מה שאתם עושים. 5. אם לא מוכנה לאכול מכפית לנסות לתת חתיכות קטנות. אם כבר יושבת לבד אז לשים לה על מגש קציצות מפוררות, לחם חתוך קטן, פסטה מבושלת טוב וחתוכה קטן, ירקות מבושלים וחתוכים קטן. אם היא לא יושבת אז לתת לה ליד נשיקה של לחם למצוץ, חתיכת אבוקדו, חתיכת אגס. יכול להיות שלבד היא תנסה להכניס לפה ולאכול. אנחנו הושבנו בכסא אוכל שיש לו זוית של טרמפולינה ככה שהוא לא יהיה בשכיבה, אבל גם לא ישב לפני שיושב עצמאית (אצלנו התיישב רק בגיל 11.5 חודשים). 6. לתת לה להתנסות, גם אם זה עושה לכלוך ובלגן. לא להאכיל כדי לחסוך לך בלגן. ההתנסות של ההכנסה שלה לפה מאוד תורמת להתפתחות. אם לא עוזר, אז תחכי. יש ילדים שמבשילים מאוחר יותר ויהיו מוכנים בגיל מאוחר יותר. אצלנו רק ארוחה בגן בגיל שנה וחודש בה כל הילדים מסביב אכלו גרמו לו לנסות לאכול. לפי הדיאטנית עד גיל שנה + אפשר לחיות רק על מטרנה/הנקה ולא יקרה כלום. אצלנו בגלל הצניחה באחוזונים (שנבעה מבעיה בריאותית ולא מהאכילה) הוסיפו לו לבקבוק תוספת שנקראת פוליקוז שזו תוספת של קלוריות ללא שינוי טעם או מירקם. עוד משהו בגיל שנה גילינו שהילד אנמי מה שגם גורם לחוסר תיאבון. התחלנו לתת ברזל וברגע שההמוגלובין קצת עלה הילד התחיל לאכול. עד היום (בן שנתיים ו8) הוא ילד מאוד בררן באוכל ואנחנו לומדים לא להציק לו. מגישים לו את הצלחת ומה שהוא לא רוצה הוא לא אוכל (לא נוגע בירקות למשל).

 

[ליידי דרמה]

זה ממש לא עושה אותך לחרא אמא, גם הבן שלי

לא אכל מוצקים עד גיל מאוד מאוחר (מעל שנה). הוא לא רצה לאכול ולא הסכים לטעום כלום חוץ מבטטה ובננה. זהו. והמון מטרנה. מכיון שהוא היה ילד שני, לא נלחצתי ולא נבהלתי, המשכתי עם זה עד שהוא התחיל לגוון ולאכול יותר סוגי מזון. וטיפת חלב - עם כל הכבוד, לא תמיד צודקים ולפעמים (מנסיון שלי)גם מפחידים יותר ממה שצריך.

 

[אמא של ילדה קוראת]

הסנדויצ'ית שלי היתה ככה בתחילת מוצקים.

בחודשיים בין חצי שנה לשמונה חודשים היא לא עלתה במשקל כלל ושברה את כל העקומות. העיצה שנתנה לי בזמנו אחות טיפת חלב, וזה עבד יופי, היתה פשוט לעזוב אותה ולחזור אחורה לגמרי. רק הנקה או בקבוקים, בלי שום מזון אחר. לא להציע בכלל. (זה יכול אולי לגרום לה לקום לאוכל בלילות בגלל שהיא צריכה יותר קלוריות, אבל גם כך את אומרת שהיא לא אוכלת כלום)... ואז, פשוט להתחיל מההתחלה. רק טעימות, ולנסות (אפילו שזה אולי קשה) עם הרבה סבלנות ובלי לחץ. אצלינו זה עבד. ואגב, את לא אמא רעה. יש לנו כאמהות נטייה כזו של הלקאה עצמית מדי פעם ואנחנו צריכות פשוט מישהו מבחוץ שיגיד לנו שאנחנו בסדר.

 

[shani74]

אני לא יודעת מה את נותנת לה

אבל אני יכולה להגיד לך שגם אצלי היא לא אהבה לאכול אוכל טחון וכאלה - ועל אף שהתחלנו עם המוצקים בגיל חצי שנה, היא לא ממש אכלה מהם עד משהו כמו 9 חודשים. אבל מאז, טפו, טפו, טפו, היא התחילה לאכול כאילו היא באמת הורעבה 3 חודשים, והיא דווקא אכלנית מצוינת (היא בת שנה ו-5) - אוהבת לאכול ואוכלת הכל. אחותה הבכורה, בניגוד אליה, גם לא אהבה לינוק (הקטנה מאוד אוהבת), והתחילה לאכול מוצקים בגיל חצי שנה - אכלה באופן מסודר את האוכל הטחון, וכו' - אבל בכמויות לא גדולות במיוחד - ועד היום (בת 4 ורבע) אוכלת כמו ציפור (אבל ציפור קניבלית - עוף זה אחד הדברים הבודדים שהיא דווקא אוהבת). ושתיהן באחוזונים מאוד נמוכים במשקל - גם זו שאוכלת וגם זו שלא.

 

[קושקוש32]

תודה על התגובות, בהחלט התעודדתי קצת

לנאגטס -אני מנסה במהלך היום פעמיים/שלוש, ב-10:00 בבוקר, ב-12:00 או ב-16:00 לתת פרי, ירק, פתיתים, לחם, עוף או קציצות. מסרבת בכל תוקף, ברמה שאפילו כפית אחת (או אצבע) לא נכנסת לפה. גם במטרנה היא אוכלת כמויות ממש ממש מעטות יחסית (שמסתכמות ב-600 ליום סה"כ) והיא פשוט דוחפת את הבקבוק וסוגרת את הפה. היא יודעת מאוד טוב מה היא רוצה. adip - תודה על הטיפ, אני אבדוק את נושא הברזל, כי גם בטיפת חלב אמרו שלפעמים ילדים שיש להם מחסור בברזל לא אוהבים לאכול. לגביי, האכילה - אני לא מפחדת מלכלוך בכלל, בשביל מה המציאו את המגבונים?

ודווקא נותנת לה להמרח בזה כדי שלא תפחד מהאוכל. משום מה זה לא עושה עליה רושם.

 

[UmaGuza]

גם אצלנו היה ככה

בקושי הסכימה להכניס משהו לפה, ארוחות שלמות היו נזרקות לפח. המצב התחיל להשתפר אחרי שהיא נכנסה לגן (בגיל שנה וחודשיים), בהדרגה היא התחילה לאכול יותר ויותר (בעיקר בגן, בבית פחות) ולאחרונה (בת שנתיים) התחילה לאכול יפה גם בבית. כמה טיפים שקיבלתי בזמנו מאנשי מקצוע ואימצתי: להעשיר את המנות שלה בקלוריות "בריאות" ע"י הוספה של שמן זית, טחינה, שקדיה וכד' להעדיף גבינות שמנות על פני רזות. מעבר לזה, אם הילדה חיונית ומתפתחת יפה בשאר התחומים לא צריך להלחץ מהמשקל, וצריך לזכור גם שבמיוחד בתקופה הזו שהם מתחילים להיות יותר ויותר ניידים הם מוציאים המון אנרגיה ולכן חלה האטה טבעית בעליה במשקל (אצלנו היתה עצירה בשלב שהחלה לזחול ולאחר מכן עלתה ממש בקצב איטי).