מיה מיה/ סוזן אדם

[להבה ירוקה]

מיה מיה/ סוזן אדם

אתמול סיימתי לקרוא את הספר הזה. לא יודעת אם הוא בקטגוריית הספרים שחייבים לקרוא. לא משהו שמתעלה מעל עשרות אחרים. אבל אצלי הוא פגע בכל הכפתורים. ובכיתי המון. מיה מאוהבת במשוגע. אהבת נעורים, שהופכת לאהבת עלמה, שהופכת לאהבת אישה. והמשוגע נשאר משוגע. והיא - מאושפזת בחיי שפיות. וכל הזמן הזה, אני קוראת, וכמו מיה, לא מרפה - בטוחה שמתישהוא המשוגע יחלים, מתישהוא הם יתאחדו שוב. רק צריך לחכות. לפרקים, אני כועסת עליה. את קורבן! צאי מהסרט! למה את לא בוחרת לעזוב באמת? למה את ממשיכה עם הדבק הזה? אבל שוב מגיע יום הביקור בבית המשוגעים, ושוב, ושוב. והיום ההוא, הוא הטעם לחיים. רק רציתי לשתף.

 

[sunshine2004]

נשמע ספר מעניין..

אני לא יודעת איך הסיפור הסתיים... אבל אני מכירה מישהי שהכירה מישהו במקום המיוחד הזה... והיא יצאה משם והוא נשאר... והיא אהבה אותו והוא אותה... רק הסיפור הסתיים עם סוף לא טוב... כי הוא כבר לא איתנו היום... יש הרבה דברים שאי אפשר להסביר בחיים, ומשום מה הם נראים לאותו אדם החווה אותם - הכי הגיוניים שבעולם...

 

[להבה ירוקה]

כן. המציאות היא מתוך עיני המתבונן

קשה להבין שזה ככה - כזה פשוט.

 

[thankful]

"THE EYE OF THE BEHOLDER"

יש כזה משחק מחשב (משם אני מכיר את המשפט באנגלית)

 

[להבה ירוקה]

לא מכירה את המשחק

מכירה רק סוליטר

 

[ניאו30]

../images/Emo45.gif מזדהה בטירוף עם השורה האחרונה!

 

[נסיכת אהבה]

"מאושפזת בחיי שפיות"-המשפט הזה

מהדהד לי וגורם לי הרגשה מוזרה, יש בזה משהו נכון- לפעמים במחול השפיות שבו אנו נמצאים מרגישים סוג של כליאה. לפעמים נאחזים בשקר לעצמנו, כי זה מה שגורם לנו להמשיך לקוות, להמשיך לחיות באיזשהו מובן.

 

[להבה ירוקה]

כן. סוג של שיגרה כפוייה

מוכתבת מראש ע"י החברה. כמה זמן אפשר להיאחז בשקר?

 

[ניאו30]

זמן לא ידוע אבל לא בלתי מוגבל

יש כאלו שלא יכולים דקה אחת,יש כאלו שיכולים עשרות שנים.זה עניין של נסיבות החיים והאינדיבדואליות של האדם.לי,למשל,זה לקח 30 שנה להשתחרר, או חמש עשרה שנה אם נסתכל רק על החיים הבוגרים. המשפט הזה "מאושפז בחיי השפיות"-משפט כל כך מדהים! לדעתי,הוא מתאר היטב את מה שנראה לכאורה כ"שפוי",שבעצם זה לא פחות בית כלא מאשר אלו שמוגדרים כ"לא שפויים". אני רק עכשיו מתחיל להבין את העניין הזה,וגם אחרי כל ההבנה(בראש) הזו, אני מתחבר לסיפור הזה מנקודה הרבה יותר אישית(מהלב),מנקודה של מישהו שהתאהב בעצמו במישהי,מישהי שאולי הוגדרה פעם כ"משוגעת",אבל בשבילי היא תמיד וקודם כל אישה, אישה נפלאה... וגם איכשהו אני במצב הזה כיום-מצב בו יש לי בחירה בין לעזוב לגמרי, להשתחרר מהקשר הזה לגמרי,לבין האחזות מלאת אשליות באהבה,גם אם זו חסרת סיכוי.בדיוק היום ראיתי סרט ובו היה המשפט "I like you…just the way you are ",וכל כך הזדהיתי איתו...אז לפעמים אני מרגיש שכבר בחרתי,ואז זה נותן תחושה טובה של השלמה, ולפעמים לא,וזה נותן תחושה לא נעימה של חוסר יכולת להרפות,לתת לדברים להתפתח כפי שהם נועדו להיות. בסופו של דבר,אני מאמין,ולא חשוב כמה נכחיש את זה כלפי חוץ או פנים, כולנו משוגעים במידה כזו או אחרת,ולכן אין לראות,לדעתי,את השגעון כמשהו שלילי אלא כמשהו טבעי ואנושי ביותר,ושדרך אגב יכול לקרות לכולנו ולא רק לאלו שקרויים "חלשים".

 

[להבה ירוקה]

כן. אתה כבר בחרת. בעצמך

כפי שאתה. יצאת מהמחלקה הסגורה אל הפתוחה. וזה הישג מדהים בעיני.

 

[ניאו30]

זה נכון מה שאמרת

אבל במקרה שכתבתי לא התכוונתי אליי,לתהליך הבחירה שאני עשיתי בתוך עולמי,אלא לכך שקשה לי להרפות מהקשר הזה(עם מישהי אחרת),למרות שאני יודע שזה מה שאני צריך לעשות.הידיעה-הבנה קיימת,וברוב הזמן גם מתרחשת, אבל לעיתים קורה לי שהרגש לא נותן לזה לקרות בצורה מלאה אלא תמיד משאיר קצה של חוט,בלי בחירה מוחלטת לכאן או לכאן.

 

[ירגזי כחול]

זה באמת משפט גורם לחשוב.

והאמת, לא יודעת אם זה קשור אבל, לאחרונה אני לומדת {מגלה} שהמציאות לא חייבת להראות ככה... לא חייבים לחיות בשגרה מסויימת רק כי היא מה שצריך ומקובל. לא חייבים להמשיך כרגיל ולהדחיק כדי להתמודד...

 

[ס י י פ נ י ת]

מיהמיה. ובכלל, זוסן אדם.

פעם הייתי אומרת תמיד ש"מיהמיה" התברג אצלי בעשירון העליון של הספרים שאני הכי אוהבת. והמבינים היו עונים לי "חכי שתקראי את כביסה" הראשון שלה, של סוזן. יצא וקראתי דווקא את השלישי שלה, "אמא של ג'ניס" וכבר הייתי על צומת בין "סוזן אדם סופרת על" לבין "אמא של ג'ניס ומיהמיה באותה רשימת עשירון עליון." ואז לפני שנה במקרה במקרה רכשתי את כביסה. האמת, חיפשתי משו אחר, וראיתי את זה על המדף. הייתי אז בפון עם להבה, היא בטח לא זוכרת. כביסה. גאד. איזה ספר אלוהי. סוזן אדם. גאד איזו סופרת אלוהית. אז מיהמיה יצא מרשימת העשירון העליון ונכנס לקטגוריה חדשה שפתחתי ושמה "סוזן אדם". לקרוא את שלושת הספרים הללו. פשוט חובה!!! מה שהאישה הזו יודעת לעשות עם אותיות והברות... זה פשוט לא ייאמן.

 

[ס י י פ נ י ת]

זוסן, סוזן... העיקר המסר המועבר

 

[להבה ירוקה]

קונה היום.

כן. המילים שלה נשזרות זו לזו כמו פרחים בסידור כ"כ מדויק.

 

[ירגזי כחול]

כביסה ../images/Emo5.gif

אלוהים, איזה ספר קשה. מזעזע.

 

[ירגזי כחול]

אוי, איזה ספר מקסים

מעלה זכרונות לשמוע את השם הזה שוב. קראתי אותו כל כך מזמן, בגיל דיי צעיר, אבל אני זוכרת אותו עד היום. ממש ממש לטובה...