אכן כן
רוב האנשים שידעו לטינית היו כמובן אנשי כנסייה. השלטון החילוני מרכזי התנהל בדרך כלל באופן לא בירוקרטי, לא באמצעות מסמכים כתובים ובדרך כלל באמצעות קשרים אישיים בין הקיסר לאצילים השונים, ובעיקר בין האצילים לבין עצמם. התושבים אכן דיברו אינספור ניבים מקומיים. לא היה ממש דבר כזה שנקרא "צרפתית אחידה", זו יותר יצירה של ממלכת צרפת, ולאחר מכן של הרפובליקה המהפכנית. בימי הביניים המאוחרים (המאה ה-11 עד המאה ה-14) עברה אירופה מהפכה בירוקרטית, טכנולוגית, חקלאית, דתית ותפיסתית, שחשיבותה עולה אף על המהפכה בזמן הרנסנס. בעיקר, החברה הפכה להיות בירוקרטית. השליטים כבר ידעו לכתוב ולקרוא היטב (בניגוד למצב בזמן קארל הגדול) ושפת השלטון היתה כמובן לטינית. הכנסייה צברה כוח רב, משום שהחברה הפכה לבירוקרטית, והיא היתה הגורם היחיד שתמיד שמר על היותו בירוקרטי- מעין שריד של העולם הרומי הישן שכולם רצו לשוב אליו. לכן השפה הרשמית שלה (לטינית) הפכה לשפה של השלטון כולו. בנושא זה, אני ממליץ על ספרו של ההיסטוריון ז'אק לה גוף "ימי הביניים בשיאם".