האנוס החברתי
אפשר לחשוב על המושג העצמי של חברה (גם החילונית), כסטרוקטורה כובלת. בראייה זו, כל מי שחש שהסטרוקטורה החברתית כובלת אותו והוא מעדיף להיפטר ממנה לחלוטין (ולא רק לבצע בה מספר תיקונים קוסמטיים), אזי הוא אסיר וירטואלי החי בכלא חברתי. קבוצת אסירים אלו ניתן לחלק לשני חלקים, אותם שמחליטים לברוח מבית הכלא החברתי ולהחליף את החברה והמחליטים מחוסר ברירה ושלא מרצונם החופשי לשחק לפי כללי הסטרוקטורה מחשש לנזק במרחבים היקרים לליבם. הצעתי, את הגדרת אנוס חברתי יש להחיל רק על מי שמשתייך לקבוצה השנייה . בקיצור, האנוס מרגיש את עצמו "אנוס חברתי" ולא סובל ממספר כללים בודדים וספציפיים של החברה. אנוס חברתי, אינו חפץ כלל בחברה הכופה, ושמח לומר לה"לא מעוקצך ולא מדבשך". הגדרה זו אמנם מעלה סימן שאלה, אם הוא אנוס חברתי מדוע הוא בוחר לחיות בחברה אותה הוא סולד? יטען לגביו, כי בחירתו להישאר בחברה יחד עם מרמור מתמיד לגביה, מרמז כי הוא חפץ במנעמיה. אך האמת כי טענות כאלו וכדומה, הם טענות דמגוגיות בגרוש. בדרך כלל, האנוס חברתי בוחר לא לעזוב את החברה הכופה אך ורק בגלל כפייתה ובתכסיסים בה היא נוקטת על מנת לאלץ את האנוס להשאר בחברה (ראה אשכול על גור). קיימים איומים קונקרטיים רבים והשניים הבולטים ביותר, איום על נתק משפחתי ובידוד כלכלי (לאור החינוך החרדי ה"משכיל" והמכשיר לתעסוקה עצמאית). בשורה התחתונה, מי שבאופן כללי חפץ בחברה ומאמין בה, אך יש לו מספר בעיות קונקרטיות עם החברה איננו אנוס. מרמור על אורך החצאית או פלאפון כשר אינו הופך אדם לאנוס.