מיד סיפור...
- פותח הנושא R129
- פורסם בתאריך
סיפור מזוית אחרת
סיפור מזוית אחרת יום שבת 5:00 בבוקר. הוא נורמלי ??? כל השבוע אני במחסן קופא מקור ומארח חתולים, דווקא בשבת צריך לצאת כל-כך מוקדם? טוב, אז אם כבר חייבים שלפחות יסבול כמוני – אקפיא לחלוטין את הקרניים, כך שכאשר יתפוס אותם, יקפאו לו האצבעות (הטמבל עוד רוכב עם כפפות חצי, גם בחורף). עכשיו הוא יקח אותי ויתלה אותי מחוץ לרכב על מתקן האינקויזיציה הזה, כמו שתולים נעל של תינוק על האגזוז של האוטו. נראה אותו נוסע עם הגג פתוח בקור הזה – רק אני צריך לסבול. אוההה... סוף סוף הגענו. עכשיו יתחיל טקס התלבשות וחימום. הוא עושה כל מיני תנועות מוזרות, מנסה להרים רגליים מעל הראש, ללקק לעצמו את הבירכיים ולהוציא את הידיים ממקומם תוך כדי חיקוי תחנת רוח – ואני, אתם שואלים? נשען על האוטו בשקט ומנסה למצא תנוחה ממנה אוכל לעבור למצב שכיבה (בכל זאת רק 6:30 בבוקר) בלי לחטוף מכה (אבל עם לשרוט את האוטו אם אפשר – מה, רק אני צריך לסבול?). "יוצאים?" הוא שואל אותי, כאילו שיש לי מה לומר בנושא – "לא !!!" אני צועק ממעמקי בלמי ובולמי – אבל הוא רק מסתכל בחשש, מבצע כמה תנועות אגרסיביות בתקווה שהן יתפקדו כחימום אינסטנט ויגרמו לי להפסיק לצעוק, לרטון ולקרקש. עולים – קשה הה? הוא מתנשף מעלי כאילו אנחנו באמצע... נו, אתם יודעים מה (אם לפחות היה בחורה, הייתי יכול גם להנות מזה). ואז... מתחילות היבבות: - "ידעתי שהייתי צריך צמיגים יותר קלים" - "מחר אני הולך להחליף בולם לאחד ששוקל 12.5 גרם פחות" - "אוףףףף הקרניים האלו קפואות" (הא הא הא...). - "הקליט הזה כל-כך כבד עם כל הבוץ שאתה אוסף עליו" (הוא מדבר אלי??? אני לא רואה אף אחד אחר) בקיצור, 85 קילו של שומן ו...שומן מייבבים על הגרמים שהעלתי בתמורה לאיכות שאני נותן – בלי פשרות – בלי קיטורים – רק אני צריך לסבול. הוא לא יאכל קצת פחות בארוחת יום שישי, או לא! אבל עלי אפשר להתלונן. יורדים. ימינה, שמאלה, עוד, זהירווווווות גזעעעעעעעע. איך הוא לא ראה? והנסיון העלוב לבצע באני הופ – אמרתי לו להתאמן עוד, אבל לא – זה קשה. ממשיכים. בלמים!!!, בלמים!!! לא כל-כך חזק על הקידמי – רוצה לעשות סופרמן? ימינה, משוך, קפוץ!!!.... אההההההה אוו!!! – זה כאב, הרבצנו דרופ של 350 מ"מ שלמים, טבין ותקילין (whatever that mean) !!!! הייתם מאמינים? ועוד זכיתי להכניס לו זפטה ב... עכוז, עכוז - למה על מה חשבתם? אני כל כך גאה בעצמי – עכשיו לא רק אני סובל. זהו...עשינו 10 ק"מ שלמים ומלאים – ואנחנו אחוזי גאווה עצמית. התנהגנו כצוות, כגוף אחד. הרגשנו כאילו אין דבר אחר בעולם מלבד השביל, הנוף והמאמץ. ולבסוף צלחנו יחד את גדול האתגרים.........הי, הי זה הסיפור שלי – לא שלך, תעזוב את המקלדת תיכף ומיד, לפני שאני מפנצ'ר לעצמי את שני הגלגלים ומוציא מכוון את מעביר ההילוכים הקידמי. אז מה נשאר...נסיעה חזרה על מתקן האינקוויזיציה, שטיפה קפואה, עמידה בחוץ עד שרוח החורף תייבש אותי. ואז השיא... מקלחת בחומר המגעיל הזה שנדבק לי על השלד, סליחה שילדה. אי אפשר להשתמש בקרם לחות? או לפחות בשמן תינוקות? – אני צריך להגיש לו חשבונית אחרי כל נסיעה, אולי ככה הוא יעריך את המאמץ שלי. אז בפעם הבאה שאתם מחפשים תירוץ למה לא(!!!) לקום בשבת בבוקר, וגם להרגיש טוב עם עצמכם – Blame it on us – אנחנו נסבול בשקט, ונהנה מהשקט. R129
סיפור מזוית אחרת יום שבת 5:00 בבוקר. הוא נורמלי ??? כל השבוע אני במחסן קופא מקור ומארח חתולים, דווקא בשבת צריך לצאת כל-כך מוקדם? טוב, אז אם כבר חייבים שלפחות יסבול כמוני – אקפיא לחלוטין את הקרניים, כך שכאשר יתפוס אותם, יקפאו לו האצבעות (הטמבל עוד רוכב עם כפפות חצי, גם בחורף). עכשיו הוא יקח אותי ויתלה אותי מחוץ לרכב על מתקן האינקויזיציה הזה, כמו שתולים נעל של תינוק על האגזוז של האוטו. נראה אותו נוסע עם הגג פתוח בקור הזה – רק אני צריך לסבול. אוההה... סוף סוף הגענו. עכשיו יתחיל טקס התלבשות וחימום. הוא עושה כל מיני תנועות מוזרות, מנסה להרים רגליים מעל הראש, ללקק לעצמו את הבירכיים ולהוציא את הידיים ממקומם תוך כדי חיקוי תחנת רוח – ואני, אתם שואלים? נשען על האוטו בשקט ומנסה למצא תנוחה ממנה אוכל לעבור למצב שכיבה (בכל זאת רק 6:30 בבוקר) בלי לחטוף מכה (אבל עם לשרוט את האוטו אם אפשר – מה, רק אני צריך לסבול?). "יוצאים?" הוא שואל אותי, כאילו שיש לי מה לומר בנושא – "לא !!!" אני צועק ממעמקי בלמי ובולמי – אבל הוא רק מסתכל בחשש, מבצע כמה תנועות אגרסיביות בתקווה שהן יתפקדו כחימום אינסטנט ויגרמו לי להפסיק לצעוק, לרטון ולקרקש. עולים – קשה הה? הוא מתנשף מעלי כאילו אנחנו באמצע... נו, אתם יודעים מה (אם לפחות היה בחורה, הייתי יכול גם להנות מזה). ואז... מתחילות היבבות: - "ידעתי שהייתי צריך צמיגים יותר קלים" - "מחר אני הולך להחליף בולם לאחד ששוקל 12.5 גרם פחות" - "אוףףףף הקרניים האלו קפואות" (הא הא הא...). - "הקליט הזה כל-כך כבד עם כל הבוץ שאתה אוסף עליו" (הוא מדבר אלי??? אני לא רואה אף אחד אחר) בקיצור, 85 קילו של שומן ו...שומן מייבבים על הגרמים שהעלתי בתמורה לאיכות שאני נותן – בלי פשרות – בלי קיטורים – רק אני צריך לסבול. הוא לא יאכל קצת פחות בארוחת יום שישי, או לא! אבל עלי אפשר להתלונן. יורדים. ימינה, שמאלה, עוד, זהירווווווות גזעעעעעעעע. איך הוא לא ראה? והנסיון העלוב לבצע באני הופ – אמרתי לו להתאמן עוד, אבל לא – זה קשה. ממשיכים. בלמים!!!, בלמים!!! לא כל-כך חזק על הקידמי – רוצה לעשות סופרמן? ימינה, משוך, קפוץ!!!.... אההההההה אוו!!! – זה כאב, הרבצנו דרופ של 350 מ"מ שלמים, טבין ותקילין (whatever that mean) !!!! הייתם מאמינים? ועוד זכיתי להכניס לו זפטה ב... עכוז, עכוז - למה על מה חשבתם? אני כל כך גאה בעצמי – עכשיו לא רק אני סובל. זהו...עשינו 10 ק"מ שלמים ומלאים – ואנחנו אחוזי גאווה עצמית. התנהגנו כצוות, כגוף אחד. הרגשנו כאילו אין דבר אחר בעולם מלבד השביל, הנוף והמאמץ. ולבסוף צלחנו יחד את גדול האתגרים.........הי, הי זה הסיפור שלי – לא שלך, תעזוב את המקלדת תיכף ומיד, לפני שאני מפנצ'ר לעצמי את שני הגלגלים ומוציא מכוון את מעביר ההילוכים הקידמי. אז מה נשאר...נסיעה חזרה על מתקן האינקוויזיציה, שטיפה קפואה, עמידה בחוץ עד שרוח החורף תייבש אותי. ואז השיא... מקלחת בחומר המגעיל הזה שנדבק לי על השלד, סליחה שילדה. אי אפשר להשתמש בקרם לחות? או לפחות בשמן תינוקות? – אני צריך להגיש לו חשבונית אחרי כל נסיעה, אולי ככה הוא יעריך את המאמץ שלי. אז בפעם הבאה שאתם מחפשים תירוץ למה לא(!!!) לקום בשבת בבוקר, וגם להרגיש טוב עם עצמכם – Blame it on us – אנחנו נסבול בשקט, ונהנה מהשקט. R129
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.