מידע חדש שהגיע אליי...

[עומר בריגר]

מידע חדש שהגיע אליי...

... אז ישבתי לי וחשבתי, כמה פעמים אני בעצמי הייתי אצל מטפלים, עם מטרה ברורה לטיפול, שלא הצלחתי להשיג בעקבות הטיפול. קל לחשוב, שהטיפול נכשל. אבל האם זה המצב באמת? המסר שקיבלתי, הוא שזה ממש לא המיקרה. הרי בדרך כלל, אם אני לא מאוזנת, או לא מצליחה להשיג לעצמי את מה שאני מאחלת לעצמי עד כדי כך שאני הולכת לטיפול, הרי המחסומים שמונעים ממני להשיג את הדבר הם בתוכי. אם ככה, איך שמטפל יצליח? האם יכול להיות שכל מטפל קירב אותי למקום של שחרור המחסומים? האם יתכן היה שבזמן ובמקום ההם, לא הייתי צריכה להשיג את מה שאיחלתי לעצמי? אולי אז, בריאות או איזון היו דווקא להיכשל? אולי גם טיפול שאני קראתי לו גרוע, כי לא היו לו התוצאות שרציתי, היה בעצם בדיוק מה שהייתי צריכה, כי הרי אין מקרה ואין בטעות? מה אתם אומרים?

 

[o n m y w a y]

טיפולים

היי עומר. היה לי בעבר מקרה בו הלכתי למטפלת בשיטה מסויימת, רציתי מאד, התחייבתי, באתי למרות שהייתה לי התנגדות, בדקתי עם עצמי, הבנתי שמשהו פשוט לא יושב טוב, אז החלטתי להפסיק לפני הטיפול החמישי, בו ברגע שהחלטתי להפסיק הייתה לי אנחת רווחה, זה היה הסימן הראשון שאני בוחר נכון. כאשר התקשרתי אלייה ובישרתי לה את ההחלטה שלי, בו נאמר שכל מה שהיא אמרה חיזק אותי והעלה לי חיוך על הפנים וידעתי שאני פועל נכון. אני לא כועס עלייה למרות שהיא בקושי אומרת שלום(אנו גרים באותו איזור), יש לה בעייה עם זה כנראה, שלה... נשאלת השאלה האם היא לא "עשתה" את עבודתה, לא עמדה בציפייה? יש בזה מן הנכון, היא לא חדרה אליי, לא הייתה מספיק כימייה טיפולית. האם אני הייתי מוכן לעבוד על הנושא שלי? אני עובד עליו עד היום אז כנראה שזה לא היה הזמן. אני לא בטוח איך להתייחס למקרה שהיה לי, בתחושה שלי, עשיתי משהו למען עצמי, הקשבתי ויישמתי- כבשתי. למה זה קרה? לא יודע אולי כדי שאני אגיד לא או שאני אברר עם עצמי את הרצון האמיתי שלי ואלך אחריו, ואולי בכלל אני הייתי סתם שחקן בדרמה שלה? אני הרגשתי שהאגו שלה נפגע, ולא ניסיתי לפגוע, אולי זה השיעור שלה בכלל? אולי הכל נכון? יש מצב. אין ספק שאם האדם אינו מוכן אז המטפל לא יוכל לעשות הרבה מעבר לאיזון אנרגטי שיחזיק יומיים שלושה, אך אם המטופל אינו עושה מאמץ מודע לריפויו שלו, דבר לא יקרה. לגביי הטיפולים שלך, רק את יכולה לומר אם היה גרוע, אך זה נשמע למען האמת קיצוני בכל קנה מידה, גרוע זה בעל משקל. אולי תחפשי הגדרה שונה פחות קשה, אני באמת חושב שאין מקרה, ואני מאמין שאת למדת משהו בהתנסיות הללו, כמו המטפלים שלך, שלמדו גם הם, איך את חושבת הטיפול השפיע עליהם? האם הם חשו שהצליחו? אני חושב שאם תתבונני היטב בזמנים הללו את תגלי שחווית המון למידה או שלא ובמקרה כזה השיעור הזה מלווה אותך וודאי עד יום זה בדרכים שונות ומשונות. אם תגלי עוד קצת פרטים נוכל להמשיך לפתח את הנושא..

 

[night mistress]

לכל אדם יש שעור..

לדעתי לומדים מכל דבר אם רק משכילים להקשיב.. אבל הכי חשוב זה שכל אחד כלוא בסיפור שלו ובד"כ רואה את הדברים מנקודת מבט שנוגעת רק בו,גם ם הוא מנסה להביט מזוית אחרת לרגע,אני מאמינה שבאותו זמן אותה מטפלת שטיפלה בך לקחה את זה קשה כי זה קשור לאיזו אמונה שיש לה לגבי עצמה, ובכך שלמעשה עשית מה שטוב לך (ואין צורך לחוש אשמה, כמו שאמרת, זה הרגיש הכי נכון) היא הביטה במראה של עצמה והכניסה את זה לקטגוריה של "סיפורים שאני מספרת לעצמי".. לפעמים קשה לעשות הפרדה.

 

[עומר בריגר]

ונשמע שאולי גם היא למדה משהו?

 

[night mistress]

אולי..

 

[night mistress]

ברח לי ההמשך../images/Emo9.gif

אני בטוחה שהיא למדה מזה רק אם היא אפשרה לעצמה לקבל ולא הייתה עסוקה מדי בלהקשיב לאותו שדון שאומר לה ש"היא לא מספיק משהו"..

 

[עומר בריגר]

שמתי לב..

שכל מטפל בתחילת דרכו מרגיש צורך לראות שינוי דרסטי אצל המטופלים שלו, מרגיש שהוא לא מספיק משהו. כל תלמיד שלימדתי לטפל, עובר דרך השלב הזה, כמו שאני עברתי אותו. ונידמה לי שרק כשלומדים משהו מהשלב הזה מצליחים לעבור אותו... מעניין אם ישד מטפלים ש"נתקעים" בשלב הזה....בטח כן, מה?

 

[עומר בריגר]

יש בזה משהו...

אני תמיד מלמדת את התלמידים שלי, שהחובה היחידה של המטפל היא לעשות ככל יכולתו. אני מאוד מסכימה, שאם מטפל לא עושה ככל יכולתו (שהיא, מה לעשות, מוגבלת, ולו רק בגלל שהוא בנאדם), אז יש בעיה. אבל בוא רגע נתעלם ממי שלא עושה ככל יכולתו, ממי שהוא לא מחוייב ל"אמנה" הזאתי, שכולנו מכירים. אם בחרת, וככה זה נשמע, במטפל שהתדר האנרגטי שלו לא מתאים לעצמך (אגב, אני מכירה כמה שהתחתנו עם התדר הלא מתאים, ככה שמטפל עם הבעיה הזאת זה נשמע קטן יותר

) - האם זו היתה בחירה מכוונת (ואם כן - מי כיוון?), האם הרווחת משהו מהעניין? האם יש ערך טיפולי, בריאותי, למתח שנוצר ביניכם? האם יש מצב שהטיפולים בכל זאת קידמו, אולי אפילו ממקום של התנגדות, את הריפוי או התשובה, או עוד שלב במסע? הנה סיפור מאוד אישי - אחת החוויות הכי טראומטיות שחוויתי אי פעם היתה צילום רחם. בדיקה מאוד פולשנית, שנעשתה בבית חולים על ידי רופא זקן עם ידיים רועדות וגישה סוציופתית. זה היה לפני בערך שנה וקצת, ועדיין אני נתקפת חלחלה כל פעם שאני זוכרת. שכבתי על השולחן טיפולים ובכיתי כמו ילדה קטנה. זה היה כואב, משפיל, מביך, ומה לא. בקיצור, השבוע חשבתי לי, שאם לא הייתי עוברת את החוויה הזאת, הרבה דברים שהבנתי בעקבותיה גם היו נגנזים ממני. לא הייתי מוכנה לוותר על ההבנות. כלומר, החווייה היתה חשובה. יש לנו נטייה לחשוב באופן כמעט רפלקסיבי, שאנחנו יודעים מה זה "רע" ועדיף לנו בלעדיו. אני חושבת שהזמן הגיע, לוותר על היוהרה הזאת ולהגיד - אם אלוהים מאפשר את זה, אולי כדאי שנפסיק להניח הנחות. הכל קורה לטובה, גם הקשיים, גם האי התאמות, הכל מוביל בדיוק מופתי לאן שאנחנו צריכים. שום דבר לא מיותר... ...לא?

 

[night mistress]

מצריך מחשבה..

אני מגדירה טיפול גרוע כחוסר קשר בין המטפל למטופל לא כאי הגעה לפתרון,להיפך, אם מישהו מעורר בי כעס בעת טיפול כנראה שהוא נוגע בנקודה נכונה.. מעבר לכך, אני לא מצפה לקסמים, ומטפלים הם לא קוסמים,אם יש לי את הנכונות והרצון להתמיד הבעיה תיפתר כשיגיע הזמן הנכון ואני מסכימה עם מה שאמרת שהמטפל קירב אותך למקום שבו תוכלי לשחרר את החסימה,אחרי הכל, אם הוא זה שיפתור אותה עבורך-לא תשיגי כלום.

 

[עומר בריגר]

והאם טיפול טוב

הוא טיפול שהמטופל הוא כזה שעוזר לך להגיע לפתרון? או שאולי הפתרון כרגע נסתר ממך, וזה בסדר? או שאולי רק את ממילא היא זו שיכולה להגיע לפתרון? או שאולי לדברים יש זמן והצעדים שאנחנו עוברים בדרך לא תמיד מובנים לנו? כמה שאני מדברת על זה יותר, אני יותר משתכנעת, שהגיע הזמן להבין שזה מאוד לא "טיפולי" להחליט ביני לבין עצמי, מה טוב ומה רע, וזה מגיע לדברים הכי קטנים של החיים... לא? וחוצמזה, גיברת, איך את מרגישה? את נחה?

 

[o n m y w a y]

טיפול טוב

כבר הרבה זמן שלא נתקלתי בשאלה שגרמה לי לחשוב כמו השאלה שלך. אכן, מהו אם כן טיפול טוב? קורה לכן כשאתן מטפלות, מתחברות לעצמכן, לרגע, לאדם, מתחילות לטפל ולא בדיוק מרגישות ורואות אך הכל בסדר ישנו חיבור, המטופל רגוע, אתן אומרות לעצמכן אוקיי, זה כנראה בסדר ישנם טיפולים כאלה מסיימות ,המטופל מתעורר... והוא בוואוו אחד גדול! איזה טיפול ..ואיזה אנרגיות, וצבעים... זה תמיד הדהים אותי כשזה קרה. מצד שני ישנם טיפולים, שאני מרגיש רואה חווה פותח מכיל אוהב ברמות עליוניות, והמטופל יוצא מהטיפול, ואאי ישנתי כל הטיפול.. אני מזמן הפסקתי לשים תוויות על הטיפולים. אחת ההבנות הכי חשובות שהבנתי בתהליך הריפוי שלי היא: שהדברים שאני לא רואה, לא חווה, לא מכיר ואפילו לא שם לב..הם "רבים מספור". "הראייה" שלי כביכול היא בסופו של עניין מאד מצומצמת ביחס למציאות כמו שהיא(אני מתייחס לרוח) וישנם דברים שאני לא מסוגל לחוות מבחינת המהירות של התדר למשל. הכלים שיש לי כרגע "מוגבלים" וישנם תדרים שאני לא קולט במודע, אך יודע שהם "שם". אני מקבל לפעמים הצצה לעולם שמסביבי בדמות מרפאים שבאים לעזור, אך רוב הזמן אני בשלי "ומסביבי המולה"...(חחח). אז מי אני שאחליט מהו טיפול טוב ומהו רע? אני מחליט שאני מטפל מהמקום הכי נקי בתוכי, אני מחליט שאני נותן את המירב שבאפשרותי, אני מחליט שאני "בא מאהבה", אני מחליט שאני פתוח ללמידה.. כמה שאת צודקת.. זה מגיע לדברים הכי קטנים של החיים.. אני רוצה לציין, שאומנם יש לנו פה את "הזמן שלנו"בפרום הזה,אך אני הכי מרגיש בבית כאן. אז קבלו קצת אהבה כי יש לי כרגע עודף... אחלה של מוצאי שבת גשומה ביתיית ונעימה..

 

[א ל ר ו נ ד]

חשבת על מה ה"וואוו!!" בטיפולים?

ולפעמים זה דבר קטן ולא משמעותי אבל במקרה הוא חווה אותו ? ז"א עצם העובדה שהוא חווה אותו בצורה מודעת זה העניין? ולא משנה עצם החוויה ומה הביא אותה או מה היה בה? לאומת זאת יכול להיות המצב השני של "ישנתי כל הטיפול..." שיתברר שדווקא שם הייתה הרבה עבודה? אבל ברוח הדברים אני חושב שברוב המקרים זה באמת ככה, אין שחור או לבן אפילו אפור זה לא מדוייק

קשת צבעים של תחושות ותוצאות, ולאף מטופל ואף מטפל אין אותם התחושות תוצאות מסרים וכו', בסוף אנחנו נגיע למה שאנחנו צריכים, אני אומר שאם מטופל אכן בא לטיפול אז זה כבר אומר משהו עליו, כי אלו שלא מגיעים הם הנמצאים במצב של חוסר מודעות, למרות שיש כאלו שמעדיפים לטפל בעצמם וזה בסדר, אבל אני תמיד אומר למטופל שעצם העובדה שהוא הגיע עד אלי והחליט שהוא רוצה טיפול זאת כבר מחצית הדרך

 

[o n m y w a y]

היי אלרונד

הדוגמא שלי הובאה רק על מנת לתמוך ברעיון שעומד מאחורי הדוגמא. הרעיון הוא שאין לי שום קנה מידה מלבד ההתכוונות שלי לגבי מהו טיפול "טוב" או"רע". מהתחושה שלי אכן ברגע שמטופל מגיע לטיפול הוא כבר עשה חצי דרך, הריפוי כבר החל..

 

[עומר בריגר]

חופשי זה קורה לי!

אין לי שום דרך לדעת מה קורה עם המטופל... מה הוא חווה... זה מדהים, מה? אז, בסוף לא ענית לעצמך על השאלה - מה עושה טיפול לטיפול טוב? אני יכולה להגיד, ששמתי לב שיש מטופלים ותלמידים שעבורם כל טיפול הוא טוב, כי יש להם נטיה למצוא את הטוב בכל דבר. אז יש מאפיינים של המטופל, שהרי אין לנו שליטה עליהם, שעוזרים להחליט. השאלה היא, מה המאפיינים שהמטפל צריך שיהיו לו, כדי לשפר את איכות הטיפול, כי הרי אם יגיע מטופל עם התנגדות כל האהבה שבעולם לא תפתח אותו (שזה אולי עוד דבר שמטפל טוב צריך שיהיה לו - דרישה למאמץ כלשהוא מהמטופל, גם אם זה להגיע, או להגיע בזמן, ואפילו אם זה מאמץ כלכלי!) סתם, מחשבות..

 

[night mistress]

טיפול טוב..

אני מסכימה איתך, אי אפשר להגדיר מראש מה יהיה טוב ומה לא טוב.. זה מזכיר לי את הילדים הללו שמעמידים תנאים על מנת לדרבן את עצמם.. בסופו של דבר טיפול טוב נראה לי קשור להרגשה שאת מקבלת בסופו-יצאת עם חיוך או מועקה? ולגביי, היום זה הבוקר הראשון מזה 5 ימים שאני מתעוררת ללא חום..עדיין משתעלת אבל לפחות יכולה לקום מהמיטה-וופי

מרגישה יותר טוב,עכשיו רק נשאר לחכות שהשיעול יחלוף

 

[א ל ר ו נ ד]

האם המועקה בסוף הטיפול היא לא

רלוונטית? ז"א שרק אם הרגשת טוב אז הטיפול היה שווה ועשה משהו? למה מועקה נחשבת בעינייך ככישלון הטיפול? אולי המועקה מרמזת משהו שחשוב לדעת ושבא ללמד אותנו משהו על עצמנו? אז סובלים קצת וחופרים לדעת מה הייתה פה הבעיה ומה גרם לכל זה, ואז אנחנו באמת באמת נגיע למשהו הרבה יותר עוצמתי מאשר טיפול שהסתיים בחיוך...

 

[o n m y w a y]

מסכים איתך בהחלט.

 

[עומר בריגר]

כמו שהמורה שלי אומרת -

כל ריאקציה היא סימן טוב

 

[הקשב הפנימי]

../images/Emo13.gifשלום וברכה לכולם!הרשו לי להביע

את דעתי הנובעת משני צידי המתרס הן כמטופלת והן כמטפלת.הרי כאשר אנו בוחרים ללכת למטפל כלשהו אמור להיות לנו ברור כי הריפוי מגיע ממקור גבוה יותר והוא מתועל ע"י המטפל בכדי להגיע אלינו.לעיתים באים לטיפול עם מטרה מסוימת שנדמית כראשונה במעלה לטיפול אולם יש מספר מרכיבים שעולים במהלך הטיפול ודוחקים את המטרה הראשונית שלשמה הגענו."הצלחת" הטיפול היא פונקציה של הכימיה בין המטפל למטופל דהיינו מידת האמון והפתיחות של שני הצדדים לתהליך.כמטפלים עלינו לחזור ולשנן לעצמנו שעל אף "ההצלחות" או "הכשלונות" שאנו חווים עם מטופלינו הכח המרפא הוא של המקור הגבוה(ה',הבורא, אנרגיה אוניברסלית,כח עליון,או כל כינוי אחר לנישגב)אנחנו משמשים כצינור להעברת אנרגיה מלמעלה למטה.מי שאמור לקבל דרכנו מקבל בדיוק את מה שהוא צריך למרות שלעיתים נדמה לנו שזה אינו כך כי התיימרנו או ציפינו למשהו אחר.מאחלת לכולנו שנלמד לבטוח בלבבנו.