מידי פעם
פתאום זה נוחת. פתאום שכל כך צפוי. סוף שנה, חזרות, תעודות, מסיבות סיום, בתי ספר, חוגים. הרגעים של ה"נחת". הגל ההוא שמציף.. שמלחלח את העיניים. מנסה להרגיש כאילו אתה פה. ומרגיש. ומה היה עובר לך בראש. איך היית עוקב אחר האצבעות המנגנות, ותנועות הריקוד. ומתפעל מהפסלים ומההצגות ומהם. כל כך מדהימים, שניהם. ויושב איתנו על שפת הים, ליד המדורה, עד אור הבוקר. השירים, הציחקוקים. גישושים ואהבות ראשונות שיר שהנסיכה כתבה לעיתון של בית הספר. שהקדישה "לאור ולאבא שמלווים אותנו בלב.." השבאב, שהחליט להשאר ער כל הלילה, שאולי יפגוש אותך כשהוא ער, ולא רק בחלומות. כן, אתה איתנו, אבל כל כך חסר.
פתאום זה נוחת. פתאום שכל כך צפוי. סוף שנה, חזרות, תעודות, מסיבות סיום, בתי ספר, חוגים. הרגעים של ה"נחת". הגל ההוא שמציף.. שמלחלח את העיניים. מנסה להרגיש כאילו אתה פה. ומרגיש. ומה היה עובר לך בראש. איך היית עוקב אחר האצבעות המנגנות, ותנועות הריקוד. ומתפעל מהפסלים ומההצגות ומהם. כל כך מדהימים, שניהם. ויושב איתנו על שפת הים, ליד המדורה, עד אור הבוקר. השירים, הציחקוקים. גישושים ואהבות ראשונות שיר שהנסיכה כתבה לעיתון של בית הספר. שהקדישה "לאור ולאבא שמלווים אותנו בלב.." השבאב, שהחליט להשאר ער כל הלילה, שאולי יפגוש אותך כשהוא ער, ולא רק בחלומות. כן, אתה איתנו, אבל כל כך חסר.