ניתוח מיאמי - אינדיאנה
1. באופן מובהק, מיאמי משחקת כדורסל של גארדים. היא בנויה על מתפרצות, שלשות, חדירות לסל והתקפות מעבר. היכולת של לברון ובאטייה לעשות עבודה הגנתית טובה על מספרי 4 משחקת לטובתם (בדר"כ), ומאפשרת להם לעלות עם ארבעה שחקני חוץ, מה שמאפשר להתקפה לשחק כדורסל של גארדים שכאמור מיאמי מצטיינת בו. יש מעט מאוד קבוצות בליגה עם קו קדמי קשוח, חזק ומספיק התקפי כדי שזה לא יעבוד. אינדיאנה היא אחת מהן, לכן אני לא מצליח להבין למה בקביעות ספולסטרה מתעקש על באטייה. חלאס, הוא לא עומד עם דייויד ווסט. במילא לבוש קשה עם היברט, אין טעם לעלות עם באטייה ולהכניס את מיאמי לבעיות ריבאונד, בעיות שליטה בצבע, ובעיית פאולים. בוש מקבל פאול שני אחרי דקה, לברון פאול שלישי אחרי שש דקות. זה בדיוק בגלל זה. רק שספולסטרה עבר לשחק עם שני גבוהים, ההיט חזרו למשחק ובסופו של דבר ניצחו אותו.
2. פול ג'ורג' סיגל לעצמו תכונה שמאוד פופולרית לסופרסטארים בליגה - להתחמם בחצי השני. זה חשוב לתת לשחקני המשנה נגיעות בהתחלה, לראות מי חם, לראות למי הולך, לראות כמה הוא בתור כוכב יצטרך לקחת על עצמו בהמשך המשחק. אינדיאנה פתחה את המשחק לא טוב, עם הרבה איבודים, אבל מהר מאוד כולם נכנסו לעסק והיא פתחה פער דו-ספרתי על ההיט. ג'ורג' המשיך בשלו, לא לקח יותר מדי, ההיט חזרו, וג'ורג' שמר על הפער. אישית יש לי בעיה מהותית עם זה. ב-13 או 11 הבדל שהיה ברבע השני, ג'ורג' יכל להתאמץ, לעשות את המשחק 17 או 19 הבדל, ולמעשה לסגור את הסיפור בחצי הראשון. יש מעט מאוד משחקים במהלך העונה שאתה נדרש לתת פול גז מהשניה הראשונה ועד האחרונה - וזה ללא ספק אחד מהם. ג'ורג' כן הופיע לחצי השני והיה לא פחות ממדהים, אבל בסוף המשחק ישבה לי בראש המחשבה שאינדיאנה יכלה לסגור אותו כבר בחצי הראשון, וזה לא קרה בעיקר בגלל שג'ורג' לא הנהיג אותה לכיוון הזה. חבל.
3. בדיוק ההפך מג'ורג' - ווייד. פלאש, שיושב הרבה בצד העונה ועושה רושם שלא תמיד מספק את הסחורה, כבר מספיק ותיק בשביל לדעת מתי צריך ללחוץ על הגז ומתי לא. ווייד בא למשחק הזה מפוקס, ופשוט שבר את הפייסרס. כל פעם שג'ורג' או סטיבנסון לא שמרו עליו (בעקבות חילוף) ווייד לקח פוסטאפ או הלך לסל - תמיד עם תוצאות. הדבר הכי קטלני ליד שחקן אול אראונד כמו לברון, זה סקורר יציב. זה מה שווייד היה היום, ומזה בדיוק אינדיאנה צריכה לפחד. לעכב את לברון הם למדו (בעיקר היברט ששוב היה נהדר בהגנה על הטבעת), אבל מול ווייד חם הם לא באמת יודעים להתמודד, והיום זה עלה להם במשחק.
4. הסקורינג של ווייד מוביל אותי גם לנקודה הבאה - לברון יכל להתעסק בלנהל. זה למה תמיד אמרו עליו שהוא יותר מג'יק מג'ורדן. ודאי, הוא מספיק מוכשר בשביל לשים 30+ על הלוח בכל ערב, אבל כשיש סקוררים חמים ליידו, לברון זז לכסא ה-Facilitator, וזה מה שהופך את מיאמי לנשק הרסני. אז נכון, לפעמים קורים דברים לא טובים, כמו הזריקה של אנדרסן מחצי מרחק בדקה האחרונה, אבל הם מעטים. כשעל לברון אין את לחץ הסקורינג, לפתע מתגלה הגנה יותר הדוקה מצידו (מנע מג'ורג' את הכדור בפוזשנים המכריעים), מתגלים אסיסטים (ווייד במתפרצת, ושלשה של אלן שנתנה למיאמי יתרון 3 דקה לסוף), ומתגלה מן תחושה כזו במיאמי, שהמשחק בידיים שלה.
5. כפי שציינתי, שלברון מרכז, המשחק בידיים של מיאמי, והם לקחו אותו. במשחק הקודם אגב, אני זוכר שכתבתי שלמרות שאינדיאנה ניצחה, היתה התחושה שמיאמי יותר הפסידה את המשחק מאשר אינדיאנה ניצחה אותו. אותו רושם היה לי כאן, שהגורל נמצא בידי מיאמי. אינדי עשו הכל טוב - סגרו הרמטית את קו השלוש, כפו איבודים על ההיט, שמרו, וטחנו את ההיט בצבע. אבל עדיין, הסטאר קוואליטי נמצא בצד האדום, ובאמריקה הכוכבים נותנים את הטון, מסתבר.
אחלה משחק.